עיניים מלאות חמלה
רק שרידים של ריח וקליפות קונדומים נשארו פזורים בחדר, מזכירים את סערת החושים שעברה שם כמו טורנדו מהיר חימה המותיר שברי תרבות אחריו. ברקע אהוד בנאי שר על אקליפטוס ברוח השר בלוז כנעני, המחשבות נרגעות עם שלוות הגוף. אני אוהב שהיא נצמדת אלי אחרי, נצמדת חזק בעדינות עיקשת. יש רכות ביננו, רכות של אכפתיות נעימה, רכות שהיא מביאה איתה כרוח קדים אהובה. הרכות הזאת מפליאה, מפליאה בקונטרס שלה לרגעי הפרא לרגע שזיינתי אותה בדוגי, כמו כלבה קטנה, חזק, חזק וכל הגוף זעם, רציתי לדפוק אותה כלכך חזק עד שתרגיש אותי מזיין אותה במשך שעות, רציתי שהכוס הקטן שלה יקרע לפיסות קטנות של חרמנות. היא עמדה של על ארבע, עם מגפי עור גבוהים, תחתונים מופשלות וישבן חשוף. יש במגע, רגע, רגע שבו אתה חש בנחשול גבריות שוטף בך, רגע שבו אין יותר צבעים שמחים, או מנגינת חליל רק נשימה כבדה ורצון לדפוק אותה, לדפוק אותה הכי חזק שאפשר. זה רגע שבו אתה מוצא עצמך, נותן לה ספנקים בישבן הנשי, המושלם הזה, אוחז חזק במותניים וזז בתנועה מהירה קדימה. אז אז הפכתי אותה. קיפלתי את הרגלים שלה וחדרתי, רציתי לחדור לה מתחת לעור, לחדור לתוכה לתוך הורידים רציתי לחדור לה ללב לדפוק אותה כמו זונה קטנה, עד שתבער, תבער באש התאווה, רציתי שתצרח החוצה את כל הפרא שיש בה שפריץ של אדרנלין פשט בגוף, זרם של ריכוז ורק הקול שלה, יבב לתוכי, עת קראה בשמי. עכשיו עכשיו אני מורח עליה את זרע הפורענות, את פרץ התאווה, אני מורח אותה על שדיה החצופים, משאיר אותי להספג בתוכה. היא מסתכלת עלי, בעיניה ואני רואה שם את כל החמלה שבעולם. היד שלה מלטפת אותי, משאירה תלמים של רכות בתוכי, נספגת במחשבות שלי בפנטזיות היא נספגת בתוכי עת אני עוצם עיניים ורואה אותה מחייכת בחיוך קטן
רק שרידים של ריח וקליפות קונדומים נשארו פזורים בחדר, מזכירים את סערת החושים שעברה שם כמו טורנדו מהיר חימה המותיר שברי תרבות אחריו. ברקע אהוד בנאי שר על אקליפטוס ברוח השר בלוז כנעני, המחשבות נרגעות עם שלוות הגוף. אני אוהב שהיא נצמדת אלי אחרי, נצמדת חזק בעדינות עיקשת. יש רכות ביננו, רכות של אכפתיות נעימה, רכות שהיא מביאה איתה כרוח קדים אהובה. הרכות הזאת מפליאה, מפליאה בקונטרס שלה לרגעי הפרא לרגע שזיינתי אותה בדוגי, כמו כלבה קטנה, חזק, חזק וכל הגוף זעם, רציתי לדפוק אותה כלכך חזק עד שתרגיש אותי מזיין אותה במשך שעות, רציתי שהכוס הקטן שלה יקרע לפיסות קטנות של חרמנות. היא עמדה של על ארבע, עם מגפי עור גבוהים, תחתונים מופשלות וישבן חשוף. יש במגע, רגע, רגע שבו אתה חש בנחשול גבריות שוטף בך, רגע שבו אין יותר צבעים שמחים, או מנגינת חליל רק נשימה כבדה ורצון לדפוק אותה, לדפוק אותה הכי חזק שאפשר. זה רגע שבו אתה מוצא עצמך, נותן לה ספנקים בישבן הנשי, המושלם הזה, אוחז חזק במותניים וזז בתנועה מהירה קדימה. אז אז הפכתי אותה. קיפלתי את הרגלים שלה וחדרתי, רציתי לחדור לה מתחת לעור, לחדור לתוכה לתוך הורידים רציתי לחדור לה ללב לדפוק אותה כמו זונה קטנה, עד שתבער, תבער באש התאווה, רציתי שתצרח החוצה את כל הפרא שיש בה שפריץ של אדרנלין פשט בגוף, זרם של ריכוז ורק הקול שלה, יבב לתוכי, עת קראה בשמי. עכשיו עכשיו אני מורח עליה את זרע הפורענות, את פרץ התאווה, אני מורח אותה על שדיה החצופים, משאיר אותי להספג בתוכה. היא מסתכלת עלי, בעיניה ואני רואה שם את כל החמלה שבעולם. היד שלה מלטפת אותי, משאירה תלמים של רכות בתוכי, נספגת במחשבות שלי בפנטזיות היא נספגת בתוכי עת אני עוצם עיניים ורואה אותה מחייכת בחיוך קטן
