עיניים ירוקות
עיניים ירוקות ממוקמות בגובה של כ 170 ס"מ מעל הקרקע ומעליהן גבות ושיער קצר מקורזל משהו ואדמוני. עיניים ירוקות בהיר בהיר. מלוכסנות , אסקינומוסיות כאלו. מביטות עליך וממיסות אותך כמו מבער , רק חסר ה"קחחחחח....." הזה של הברֶנֶר גוף גדול , נשי , התנהלות איטית , לא נמהרת , מחוייכת. עדינה כזאת , מפרגנת , מתייסרת דקות ארוכות לפני שמצליחה לאמר משהו שבו קורטוב של צל של כאילו ספק ספיקא של ביקורת. יושבה לה על כיסא בחצר זרועה דינמיט , מקשיבה , עיתים עפ פנים רציניות ועיתים מחוייכת. ואני מביט בקטנה , לא יכול לעצור את המיגנוט הזה שמלהביט בדבר האימהי האהוב הזה. עטופה במעיל גדול , מכונסת בתוך כתפיה , עייפה כבר , שעה של כמעט בוקר. הפנים שמוטות לכוון הדשא והרגליים על הריצפה. אני זורק איזו אמירה ופתאום - צחוק ענק מתגלגל ... היא מביטה בעיניים הזרחניות האלו ומחייכת אלי ואני יודע באותה שניה , אני פשוט יודע. כשהיא לידי אני אהוב. איש לא יוכל לפגוע בי כשהיא שם צוחקת איתי , עלי , עליה, עלינו , על הסיפורים. ופתאום מסתכלת אלי ברצינות ובכלל , לא צריך לדבר. אני יודע בדיוק על מה ומה היא חושבת. וכדי לוודא אני זורק איזו שאילתת וידוא , והיא מחייכת ונדה לי בראש לחיוב. וככה , איננו לבד , אנחנו עם עוד אנשים יקרים יקרים , אהובים אהובים , אבל אני כבר יודע - היא חברה שלי במח העצמות. ואני נרדם לי במיטה הזו של הדבר היקר לה ביותר. קם בבוקר - עושה מיקלחת שותים קפה. השעות נוקפות. היו לי תכנונים. תכנונים עאלק. לא מסוגל לצאת מהבית הזה , מהנירוונה הזאת. מהחברה והמעטפת הנעימה הזאת שאני כל כך צריך עכשיו. מדבר בטלפון עם קשת. משתף אותה , מספר לה. מתלהב ומספר לה. והיא , זאת עם המבערים בעיניים אומרת לי "אל תלך - תשאר עוד". ואין עליה שמץ של דאווין עירוני ולא פלירטוט ולא כלום. היא פשוט אומרת את מה שיש לה על הנשמה. ואני חושב לעצמי וכמעט עם דמעות בעיניים - למה ?? למה לעזאזל אני גר כ"כ רחוק משם ? כמה פעמים עושים ככה חברים ? אז נשארתי עוד , והכנו שקשוקה , ופיתות עם שמן זית וזעתר תוצרת בית ופאסטה ואני לא רוצה שזה ייגמר. מיפגש ספונטאני שהתארגן בדקה וחצי הוא כנראה העדות לחברות אוהבת אמיתית 200 ק"מ שנמחקים באיבחת שלוש ארבע מילים הם העדות לכך. לא דלק , לא עייפות ולא כלום. פשוט ככה - חברים. ענת הגדולה - אני אוהב אותך כל כך אני עכשיו אצל גיסי וגיסתי בכפר ורדים עם כל המשפחה ומאתמול לא יצאתן לי שתיכן מהראש (ועלייך - האחרת ´עוד לא התחלתי בכלל לכתוב. אני עוד הלום מתחושת המשפחתיות, זה יבוא , צפי "פגיעה...") אני על מתקני הלונה פארק עם בנותי אתמול עד חצות ועדיין חושב עם "שָם". סיפרתי לאישתי והיא אומרת לי בנונשלנטיות "טמבל , אז למה לא נשארת עוד יום והיית בא ישר לכפר ורדים?" שֶלי פיטר
עיניים ירוקות ממוקמות בגובה של כ 170 ס"מ מעל הקרקע ומעליהן גבות ושיער קצר מקורזל משהו ואדמוני. עיניים ירוקות בהיר בהיר. מלוכסנות , אסקינומוסיות כאלו. מביטות עליך וממיסות אותך כמו מבער , רק חסר ה"קחחחחח....." הזה של הברֶנֶר גוף גדול , נשי , התנהלות איטית , לא נמהרת , מחוייכת. עדינה כזאת , מפרגנת , מתייסרת דקות ארוכות לפני שמצליחה לאמר משהו שבו קורטוב של צל של כאילו ספק ספיקא של ביקורת. יושבה לה על כיסא בחצר זרועה דינמיט , מקשיבה , עיתים עפ פנים רציניות ועיתים מחוייכת. ואני מביט בקטנה , לא יכול לעצור את המיגנוט הזה שמלהביט בדבר האימהי האהוב הזה. עטופה במעיל גדול , מכונסת בתוך כתפיה , עייפה כבר , שעה של כמעט בוקר. הפנים שמוטות לכוון הדשא והרגליים על הריצפה. אני זורק איזו אמירה ופתאום - צחוק ענק מתגלגל ... היא מביטה בעיניים הזרחניות האלו ומחייכת אלי ואני יודע באותה שניה , אני פשוט יודע. כשהיא לידי אני אהוב. איש לא יוכל לפגוע בי כשהיא שם צוחקת איתי , עלי , עליה, עלינו , על הסיפורים. ופתאום מסתכלת אלי ברצינות ובכלל , לא צריך לדבר. אני יודע בדיוק על מה ומה היא חושבת. וכדי לוודא אני זורק איזו שאילתת וידוא , והיא מחייכת ונדה לי בראש לחיוב. וככה , איננו לבד , אנחנו עם עוד אנשים יקרים יקרים , אהובים אהובים , אבל אני כבר יודע - היא חברה שלי במח העצמות. ואני נרדם לי במיטה הזו של הדבר היקר לה ביותר. קם בבוקר - עושה מיקלחת שותים קפה. השעות נוקפות. היו לי תכנונים. תכנונים עאלק. לא מסוגל לצאת מהבית הזה , מהנירוונה הזאת. מהחברה והמעטפת הנעימה הזאת שאני כל כך צריך עכשיו. מדבר בטלפון עם קשת. משתף אותה , מספר לה. מתלהב ומספר לה. והיא , זאת עם המבערים בעיניים אומרת לי "אל תלך - תשאר עוד". ואין עליה שמץ של דאווין עירוני ולא פלירטוט ולא כלום. היא פשוט אומרת את מה שיש לה על הנשמה. ואני חושב לעצמי וכמעט עם דמעות בעיניים - למה ?? למה לעזאזל אני גר כ"כ רחוק משם ? כמה פעמים עושים ככה חברים ? אז נשארתי עוד , והכנו שקשוקה , ופיתות עם שמן זית וזעתר תוצרת בית ופאסטה ואני לא רוצה שזה ייגמר. מיפגש ספונטאני שהתארגן בדקה וחצי הוא כנראה העדות לחברות אוהבת אמיתית 200 ק"מ שנמחקים באיבחת שלוש ארבע מילים הם העדות לכך. לא דלק , לא עייפות ולא כלום. פשוט ככה - חברים. ענת הגדולה - אני אוהב אותך כל כך אני עכשיו אצל גיסי וגיסתי בכפר ורדים עם כל המשפחה ומאתמול לא יצאתן לי שתיכן מהראש (ועלייך - האחרת ´עוד לא התחלתי בכלל לכתוב. אני עוד הלום מתחושת המשפחתיות, זה יבוא , צפי "פגיעה...") אני על מתקני הלונה פארק עם בנותי אתמול עד חצות ועדיין חושב עם "שָם". סיפרתי לאישתי והיא אומרת לי בנונשלנטיות "טמבל , אז למה לא נשארת עוד יום והיית בא ישר לכפר ורדים?" שֶלי פיטר