עיכוב קטן

מצב
הנושא נעול.

דנה271

New member
עיכוב קטן

עיכוב קטן
תכננתי לנסוע לרומניה בספטמבר ולחזור עם נוסע סמוי קטן אחד או שניים, אבל כמו שאומרים, תכניות הן הדרך שלנו להצחיק את אלוהים... אז מה שקרה זה שכמה דברים בעבודה היו הקש ששבר את גב הגמל, והתפטרתי ( באמת, אבל באמת, שלא הייתה לי שום דרך להישאר שם ולהישאר שפויה ). היו לי כשבועיים של מתח ואי ודאות אבל במהירות מפתיעה ( תוך שבועיים מיום שהתפטרתי ) מצאתי עבודה חדשה, תפקיד בכיר שנשמע מעניין ומאתגר ( נקווה שגם יהיה כך ), השכר עלה בכ 20% , סביבה נעימה לעבוד בה, ומקום עבודה מסודר ויציב וגם אידאלי לגידול ילדים ( זו התגובה הראשונה של כל מי ששומע לאן התקבלתי ). אבל... זה גם אומר שההריון והתינוק יאלצו לחכות קצת - אי אפשר להיכנס למקום עבודה חדש ולהפתיע אותם מיד עם הריון. בערך שנה נראה לי סביר. וכמובן שזה מעציב אותי מאד. כבר הייתי מוכנה נפשית וממש ציפיתי להחזרה ולמה שיבוא אחריה. מצחיק שהילד/ה שלי עוד לא נוצר אפילו, וכבר הוא גורם לי רגשי אשמה שאני חסרת אחריות ולא אמא מספיק טובה ולא חשבתי עליו לפני שהתפטרתי מהעבודה... אני אשתדל לנצל את הזמן בדרך הכי טובה, אכין את הקן ( ואת עצמי ) לקראת הגוזלים שיגיעו בעוד שנה ותשעה חודשים ( לא נורא רחוק, נכון? ), אמשיך להתעדכן פה בפורום ולשמוח ולהתעצב איתכן ( מקווה שבעיקר לשמוח ), למרות שכנראה לא יהיה לי הרבה מידע לתרום בזמן הקרוב, לצערי. ואולי לא לדחות את הטיפול? מה הייתן אתן עושות במקרה כזה? בכל אופן, תודה שאתן פה ותמשיכו להיות פורום נהדר כל כך.
 
דנה, נשמע שהולך לך טוב עכשיו

עיכוב קטן
תכננתי לנסוע לרומניה בספטמבר ולחזור עם נוסע סמוי קטן אחד או שניים, אבל כמו שאומרים, תכניות הן הדרך שלנו להצחיק את אלוהים... אז מה שקרה זה שכמה דברים בעבודה היו הקש ששבר את גב הגמל, והתפטרתי ( באמת, אבל באמת, שלא הייתה לי שום דרך להישאר שם ולהישאר שפויה ). היו לי כשבועיים של מתח ואי ודאות אבל במהירות מפתיעה ( תוך שבועיים מיום שהתפטרתי ) מצאתי עבודה חדשה, תפקיד בכיר שנשמע מעניין ומאתגר ( נקווה שגם יהיה כך ), השכר עלה בכ 20% , סביבה נעימה לעבוד בה, ומקום עבודה מסודר ויציב וגם אידאלי לגידול ילדים ( זו התגובה הראשונה של כל מי ששומע לאן התקבלתי ). אבל... זה גם אומר שההריון והתינוק יאלצו לחכות קצת - אי אפשר להיכנס למקום עבודה חדש ולהפתיע אותם מיד עם הריון. בערך שנה נראה לי סביר. וכמובן שזה מעציב אותי מאד. כבר הייתי מוכנה נפשית וממש ציפיתי להחזרה ולמה שיבוא אחריה. מצחיק שהילד/ה שלי עוד לא נוצר אפילו, וכבר הוא גורם לי רגשי אשמה שאני חסרת אחריות ולא אמא מספיק טובה ולא חשבתי עליו לפני שהתפטרתי מהעבודה... אני אשתדל לנצל את הזמן בדרך הכי טובה, אכין את הקן ( ואת עצמי ) לקראת הגוזלים שיגיעו בעוד שנה ותשעה חודשים ( לא נורא רחוק, נכון? ), אמשיך להתעדכן פה בפורום ולשמוח ולהתעצב איתכן ( מקווה שבעיקר לשמוח ), למרות שכנראה לא יהיה לי הרבה מידע לתרום בזמן הקרוב, לצערי. ואולי לא לדחות את הטיפול? מה הייתן אתן עושות במקרה כזה? בכל אופן, תודה שאתן פה ותמשיכו להיות פורום נהדר כל כך.
דנה, נשמע שהולך לך טוב עכשיו
וזה גם חשוב כדי להגיע ל"תרומת ביצית" במצב נפשי טוב עד כמה שאפשר. בקשר לדחיית הטיפול, קטונתי מלייעץ לך אבל אני חושבת שאחד השיקולים שצריך לקחת בחשבון הוא הגיל. ולמה לחכות שנה? אולי אפשר לתת כמה חודשים בעבודה את המקסימום שבמקסימום, וברגע שאת מרגישה שביססת את מעמדך והוכחת את עצמך, להתחיל בתהליך? בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה ושתחליטי את ההחלטה הנכונה בעבורך!!
 

יולי 02

New member
היי דנה../images/Emo24.gif

דנה, נשמע שהולך לך טוב עכשיו
וזה גם חשוב כדי להגיע ל"תרומת ביצית" במצב נפשי טוב עד כמה שאפשר. בקשר לדחיית הטיפול, קטונתי מלייעץ לך אבל אני חושבת שאחד השיקולים שצריך לקחת בחשבון הוא הגיל. ולמה לחכות שנה? אולי אפשר לתת כמה חודשים בעבודה את המקסימום שבמקסימום, וברגע שאת מרגישה שביססת את מעמדך והוכחת את עצמך, להתחיל בתהליך? בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה ושתחליטי את ההחלטה הנכונה בעבורך!!
היי דנה

קודם כל, אני מאחלת לך מלא הצלחה בתפקידך החדש. אני כבר מזמן החלטתי ששום מקום עבודה ושום משכורת, גבוהה ככל שתהיה, לא שווה את העובדה שאני קמה בבוקר בלי שום חשק לעבוד, אז, כל הכבוד על ההחלטה וההוכחה הכי טובה לכך היא שמצאת מקום עבודה חדש במהירות כזו. ועוד שיפרת משמעותית את תנאי העסקתך. כל הכבוד. אני באופן אישי, לא הייתי משהה את הטיפול אבל, אני לא את ולכן רק אחזק ואתמוך בכל החלטה שלך. הלוואי שימשיך לך בכייף ותקומי כל בוקר בשמחה לעוד יום חדש. וגם, שתצהיבי במהרה, אמן. יולי
 
דנה, אל תרגישי רע.../images/Emo140.gif

עיכוב קטן
תכננתי לנסוע לרומניה בספטמבר ולחזור עם נוסע סמוי קטן אחד או שניים, אבל כמו שאומרים, תכניות הן הדרך שלנו להצחיק את אלוהים... אז מה שקרה זה שכמה דברים בעבודה היו הקש ששבר את גב הגמל, והתפטרתי ( באמת, אבל באמת, שלא הייתה לי שום דרך להישאר שם ולהישאר שפויה ). היו לי כשבועיים של מתח ואי ודאות אבל במהירות מפתיעה ( תוך שבועיים מיום שהתפטרתי ) מצאתי עבודה חדשה, תפקיד בכיר שנשמע מעניין ומאתגר ( נקווה שגם יהיה כך ), השכר עלה בכ 20% , סביבה נעימה לעבוד בה, ומקום עבודה מסודר ויציב וגם אידאלי לגידול ילדים ( זו התגובה הראשונה של כל מי ששומע לאן התקבלתי ). אבל... זה גם אומר שההריון והתינוק יאלצו לחכות קצת - אי אפשר להיכנס למקום עבודה חדש ולהפתיע אותם מיד עם הריון. בערך שנה נראה לי סביר. וכמובן שזה מעציב אותי מאד. כבר הייתי מוכנה נפשית וממש ציפיתי להחזרה ולמה שיבוא אחריה. מצחיק שהילד/ה שלי עוד לא נוצר אפילו, וכבר הוא גורם לי רגשי אשמה שאני חסרת אחריות ולא אמא מספיק טובה ולא חשבתי עליו לפני שהתפטרתי מהעבודה... אני אשתדל לנצל את הזמן בדרך הכי טובה, אכין את הקן ( ואת עצמי ) לקראת הגוזלים שיגיעו בעוד שנה ותשעה חודשים ( לא נורא רחוק, נכון? ), אמשיך להתעדכן פה בפורום ולשמוח ולהתעצב איתכן ( מקווה שבעיקר לשמוח ), למרות שכנראה לא יהיה לי הרבה מידע לתרום בזמן הקרוב, לצערי. ואולי לא לדחות את הטיפול? מה הייתן אתן עושות במקרה כזה? בכל אופן, תודה שאתן פה ותמשיכו להיות פורום נהדר כל כך.
דנה, אל תרגישי רע.

טוב שעזבת לפני שהתחלת טיפול. הרי היות בהיריון ובמצב בלתי נסבל בעבודה זה ממש לא בריא לך ולא קטן/ים שיגדלו לך בבטן. תראי את בהבט זו. את דחית את בואם, והם יבאו
, כדי לשפר את רמת החיים שבו הם יגדלו ב- 20%. ועוד לצמוח בתוכך כאשר את מאושרת ורגועה. המון המון בהצלחה בעודה החדשה וניסיון, הדרך היחידה לבצע קפיצה רצינית בשכר הוא בלעבור מקום ולא לחכות להעלה ממקום קיים.
 

דנה271

New member
תודה מלח ../images/Emo13.gif

דנה, אל תרגישי רע.

טוב שעזבת לפני שהתחלת טיפול. הרי היות בהיריון ובמצב בלתי נסבל בעבודה זה ממש לא בריא לך ולא קטן/ים שיגדלו לך בבטן. תראי את בהבט זו. את דחית את בואם, והם יבאו
, כדי לשפר את רמת החיים שבו הם יגדלו ב- 20%. ועוד לצמוח בתוכך כאשר את מאושרת ורגועה. המון המון בהצלחה בעודה החדשה וניסיון, הדרך היחידה לבצע קפיצה רצינית בשכר הוא בלעבור מקום ולא לחכות להעלה ממקום קיים.
תודה מלח

תמיד אפשר לסמוך עליך שתדע לעודד
 

פיש10

New member
מזל טוב להתחלת העבודה!

עיכוב קטן
תכננתי לנסוע לרומניה בספטמבר ולחזור עם נוסע סמוי קטן אחד או שניים, אבל כמו שאומרים, תכניות הן הדרך שלנו להצחיק את אלוהים... אז מה שקרה זה שכמה דברים בעבודה היו הקש ששבר את גב הגמל, והתפטרתי ( באמת, אבל באמת, שלא הייתה לי שום דרך להישאר שם ולהישאר שפויה ). היו לי כשבועיים של מתח ואי ודאות אבל במהירות מפתיעה ( תוך שבועיים מיום שהתפטרתי ) מצאתי עבודה חדשה, תפקיד בכיר שנשמע מעניין ומאתגר ( נקווה שגם יהיה כך ), השכר עלה בכ 20% , סביבה נעימה לעבוד בה, ומקום עבודה מסודר ויציב וגם אידאלי לגידול ילדים ( זו התגובה הראשונה של כל מי ששומע לאן התקבלתי ). אבל... זה גם אומר שההריון והתינוק יאלצו לחכות קצת - אי אפשר להיכנס למקום עבודה חדש ולהפתיע אותם מיד עם הריון. בערך שנה נראה לי סביר. וכמובן שזה מעציב אותי מאד. כבר הייתי מוכנה נפשית וממש ציפיתי להחזרה ולמה שיבוא אחריה. מצחיק שהילד/ה שלי עוד לא נוצר אפילו, וכבר הוא גורם לי רגשי אשמה שאני חסרת אחריות ולא אמא מספיק טובה ולא חשבתי עליו לפני שהתפטרתי מהעבודה... אני אשתדל לנצל את הזמן בדרך הכי טובה, אכין את הקן ( ואת עצמי ) לקראת הגוזלים שיגיעו בעוד שנה ותשעה חודשים ( לא נורא רחוק, נכון? ), אמשיך להתעדכן פה בפורום ולשמוח ולהתעצב איתכן ( מקווה שבעיקר לשמוח ), למרות שכנראה לא יהיה לי הרבה מידע לתרום בזמן הקרוב, לצערי. ואולי לא לדחות את הטיפול? מה הייתן אתן עושות במקרה כזה? בכל אופן, תודה שאתן פה ותמשיכו להיות פורום נהדר כל כך.
מזל טוב להתחלת העבודה!
באופן אישי לא הייתי דוחה את הטיפול, אם מקום העבודה הוא כמו שציינת הם יבינו, הריון איננה מחלה ואת יכולה אחרי 3 חודשים לחזור לעבודה. בכל מקרה בהצלחה!
 
כל עקבה לטובה-בהצלחה

עיכוב קטן
תכננתי לנסוע לרומניה בספטמבר ולחזור עם נוסע סמוי קטן אחד או שניים, אבל כמו שאומרים, תכניות הן הדרך שלנו להצחיק את אלוהים... אז מה שקרה זה שכמה דברים בעבודה היו הקש ששבר את גב הגמל, והתפטרתי ( באמת, אבל באמת, שלא הייתה לי שום דרך להישאר שם ולהישאר שפויה ). היו לי כשבועיים של מתח ואי ודאות אבל במהירות מפתיעה ( תוך שבועיים מיום שהתפטרתי ) מצאתי עבודה חדשה, תפקיד בכיר שנשמע מעניין ומאתגר ( נקווה שגם יהיה כך ), השכר עלה בכ 20% , סביבה נעימה לעבוד בה, ומקום עבודה מסודר ויציב וגם אידאלי לגידול ילדים ( זו התגובה הראשונה של כל מי ששומע לאן התקבלתי ). אבל... זה גם אומר שההריון והתינוק יאלצו לחכות קצת - אי אפשר להיכנס למקום עבודה חדש ולהפתיע אותם מיד עם הריון. בערך שנה נראה לי סביר. וכמובן שזה מעציב אותי מאד. כבר הייתי מוכנה נפשית וממש ציפיתי להחזרה ולמה שיבוא אחריה. מצחיק שהילד/ה שלי עוד לא נוצר אפילו, וכבר הוא גורם לי רגשי אשמה שאני חסרת אחריות ולא אמא מספיק טובה ולא חשבתי עליו לפני שהתפטרתי מהעבודה... אני אשתדל לנצל את הזמן בדרך הכי טובה, אכין את הקן ( ואת עצמי ) לקראת הגוזלים שיגיעו בעוד שנה ותשעה חודשים ( לא נורא רחוק, נכון? ), אמשיך להתעדכן פה בפורום ולשמוח ולהתעצב איתכן ( מקווה שבעיקר לשמוח ), למרות שכנראה לא יהיה לי הרבה מידע לתרום בזמן הקרוב, לצערי. ואולי לא לדחות את הטיפול? מה הייתן אתן עושות במקרה כזה? בכל אופן, תודה שאתן פה ותמשיכו להיות פורום נהדר כל כך.
כל עקבה לטובה-בהצלחה
 

אדוינה

New member
הי דנה !

עיכוב קטן
תכננתי לנסוע לרומניה בספטמבר ולחזור עם נוסע סמוי קטן אחד או שניים, אבל כמו שאומרים, תכניות הן הדרך שלנו להצחיק את אלוהים... אז מה שקרה זה שכמה דברים בעבודה היו הקש ששבר את גב הגמל, והתפטרתי ( באמת, אבל באמת, שלא הייתה לי שום דרך להישאר שם ולהישאר שפויה ). היו לי כשבועיים של מתח ואי ודאות אבל במהירות מפתיעה ( תוך שבועיים מיום שהתפטרתי ) מצאתי עבודה חדשה, תפקיד בכיר שנשמע מעניין ומאתגר ( נקווה שגם יהיה כך ), השכר עלה בכ 20% , סביבה נעימה לעבוד בה, ומקום עבודה מסודר ויציב וגם אידאלי לגידול ילדים ( זו התגובה הראשונה של כל מי ששומע לאן התקבלתי ). אבל... זה גם אומר שההריון והתינוק יאלצו לחכות קצת - אי אפשר להיכנס למקום עבודה חדש ולהפתיע אותם מיד עם הריון. בערך שנה נראה לי סביר. וכמובן שזה מעציב אותי מאד. כבר הייתי מוכנה נפשית וממש ציפיתי להחזרה ולמה שיבוא אחריה. מצחיק שהילד/ה שלי עוד לא נוצר אפילו, וכבר הוא גורם לי רגשי אשמה שאני חסרת אחריות ולא אמא מספיק טובה ולא חשבתי עליו לפני שהתפטרתי מהעבודה... אני אשתדל לנצל את הזמן בדרך הכי טובה, אכין את הקן ( ואת עצמי ) לקראת הגוזלים שיגיעו בעוד שנה ותשעה חודשים ( לא נורא רחוק, נכון? ), אמשיך להתעדכן פה בפורום ולשמוח ולהתעצב איתכן ( מקווה שבעיקר לשמוח ), למרות שכנראה לא יהיה לי הרבה מידע לתרום בזמן הקרוב, לצערי. ואולי לא לדחות את הטיפול? מה הייתן אתן עושות במקרה כזה? בכל אופן, תודה שאתן פה ותמשיכו להיות פורום נהדר כל כך.
הי דנה !
גם אני בזמנו לקחתי חופש של שנה מהטיפולים כדי להשקיע בזוגיות שלי.לא כל כך אהבתי את הרעיון ,אך זה היה צעד הכרחי עבורי. מדברייך אני מבינה שהשלמת עם המצב,ואת שמחה על העבודה החדשה.אז לכי עם התחושות. ראיתי בכרטיס שלך את הגיל. ייתכן שאילו היית מבוגרת יותר,הייתי חושבת אחרת. בהצלחה בעבודה החדשה ותשמרי על קשר.
 

ידידה2

New member
../images/Emo9.gifנכון ש....

עיכוב קטן
תכננתי לנסוע לרומניה בספטמבר ולחזור עם נוסע סמוי קטן אחד או שניים, אבל כמו שאומרים, תכניות הן הדרך שלנו להצחיק את אלוהים... אז מה שקרה זה שכמה דברים בעבודה היו הקש ששבר את גב הגמל, והתפטרתי ( באמת, אבל באמת, שלא הייתה לי שום דרך להישאר שם ולהישאר שפויה ). היו לי כשבועיים של מתח ואי ודאות אבל במהירות מפתיעה ( תוך שבועיים מיום שהתפטרתי ) מצאתי עבודה חדשה, תפקיד בכיר שנשמע מעניין ומאתגר ( נקווה שגם יהיה כך ), השכר עלה בכ 20% , סביבה נעימה לעבוד בה, ומקום עבודה מסודר ויציב וגם אידאלי לגידול ילדים ( זו התגובה הראשונה של כל מי ששומע לאן התקבלתי ). אבל... זה גם אומר שההריון והתינוק יאלצו לחכות קצת - אי אפשר להיכנס למקום עבודה חדש ולהפתיע אותם מיד עם הריון. בערך שנה נראה לי סביר. וכמובן שזה מעציב אותי מאד. כבר הייתי מוכנה נפשית וממש ציפיתי להחזרה ולמה שיבוא אחריה. מצחיק שהילד/ה שלי עוד לא נוצר אפילו, וכבר הוא גורם לי רגשי אשמה שאני חסרת אחריות ולא אמא מספיק טובה ולא חשבתי עליו לפני שהתפטרתי מהעבודה... אני אשתדל לנצל את הזמן בדרך הכי טובה, אכין את הקן ( ואת עצמי ) לקראת הגוזלים שיגיעו בעוד שנה ותשעה חודשים ( לא נורא רחוק, נכון? ), אמשיך להתעדכן פה בפורום ולשמוח ולהתעצב איתכן ( מקווה שבעיקר לשמוח ), למרות שכנראה לא יהיה לי הרבה מידע לתרום בזמן הקרוב, לצערי. ואולי לא לדחות את הטיפול? מה הייתן אתן עושות במקרה כזה? בכל אופן, תודה שאתן פה ותמשיכו להיות פורום נהדר כל כך.
נכון ש....
עבודה זהו חלק נכבד וחשוב בחיים אך ילדים הם טעם החיים לכן אני מציעה לך לא להשתהות יותר מדיי רק תבססי את עצמך במקום החדש וצאי שוב למסע של החיים . בהצלחה במקום העבודה וכל טוב בחיים
 

sagivkr

New member
הי דנה

עיכוב קטן
תכננתי לנסוע לרומניה בספטמבר ולחזור עם נוסע סמוי קטן אחד או שניים, אבל כמו שאומרים, תכניות הן הדרך שלנו להצחיק את אלוהים... אז מה שקרה זה שכמה דברים בעבודה היו הקש ששבר את גב הגמל, והתפטרתי ( באמת, אבל באמת, שלא הייתה לי שום דרך להישאר שם ולהישאר שפויה ). היו לי כשבועיים של מתח ואי ודאות אבל במהירות מפתיעה ( תוך שבועיים מיום שהתפטרתי ) מצאתי עבודה חדשה, תפקיד בכיר שנשמע מעניין ומאתגר ( נקווה שגם יהיה כך ), השכר עלה בכ 20% , סביבה נעימה לעבוד בה, ומקום עבודה מסודר ויציב וגם אידאלי לגידול ילדים ( זו התגובה הראשונה של כל מי ששומע לאן התקבלתי ). אבל... זה גם אומר שההריון והתינוק יאלצו לחכות קצת - אי אפשר להיכנס למקום עבודה חדש ולהפתיע אותם מיד עם הריון. בערך שנה נראה לי סביר. וכמובן שזה מעציב אותי מאד. כבר הייתי מוכנה נפשית וממש ציפיתי להחזרה ולמה שיבוא אחריה. מצחיק שהילד/ה שלי עוד לא נוצר אפילו, וכבר הוא גורם לי רגשי אשמה שאני חסרת אחריות ולא אמא מספיק טובה ולא חשבתי עליו לפני שהתפטרתי מהעבודה... אני אשתדל לנצל את הזמן בדרך הכי טובה, אכין את הקן ( ואת עצמי ) לקראת הגוזלים שיגיעו בעוד שנה ותשעה חודשים ( לא נורא רחוק, נכון? ), אמשיך להתעדכן פה בפורום ולשמוח ולהתעצב איתכן ( מקווה שבעיקר לשמוח ), למרות שכנראה לא יהיה לי הרבה מידע לתרום בזמן הקרוב, לצערי. ואולי לא לדחות את הטיפול? מה הייתן אתן עושות במקרה כזה? בכל אופן, תודה שאתן פה ותמשיכו להיות פורום נהדר כל כך.
הי דנה
קודם כל, אני מאוד שמחה בשבילך על שמצאת עבודה מהר כל כך, בימים כאלה... שיהיה לך בהצלחה בעבודה החדשה. אני לא חושבת שהייתי דוחה את הטיפול. ראשית בגלל שלמרות שאני מאחלת לך שתצליחי בנסיון הראשון, צריך לקחת בחשבון שזה עשוי לקחת כמה חודשים ואלי אפילו יותר... שנית בגלל שלדעתי הבוס שקיבל אותך לעבודה לקח בחשבון את האפשרות שבחורה בגילך (את בת 31, לא?) תרצה ילדים בשלב זה או אחר, והוא לקח בחשבון שאולי זה יהיה ממש בקרוב... בכל אופן, שיהיה בהצלחה. יפעת
 

ayoosh

New member
זו שאלה שתלויה בהרבה גורמים

עיכוב קטן
תכננתי לנסוע לרומניה בספטמבר ולחזור עם נוסע סמוי קטן אחד או שניים, אבל כמו שאומרים, תכניות הן הדרך שלנו להצחיק את אלוהים... אז מה שקרה זה שכמה דברים בעבודה היו הקש ששבר את גב הגמל, והתפטרתי ( באמת, אבל באמת, שלא הייתה לי שום דרך להישאר שם ולהישאר שפויה ). היו לי כשבועיים של מתח ואי ודאות אבל במהירות מפתיעה ( תוך שבועיים מיום שהתפטרתי ) מצאתי עבודה חדשה, תפקיד בכיר שנשמע מעניין ומאתגר ( נקווה שגם יהיה כך ), השכר עלה בכ 20% , סביבה נעימה לעבוד בה, ומקום עבודה מסודר ויציב וגם אידאלי לגידול ילדים ( זו התגובה הראשונה של כל מי ששומע לאן התקבלתי ). אבל... זה גם אומר שההריון והתינוק יאלצו לחכות קצת - אי אפשר להיכנס למקום עבודה חדש ולהפתיע אותם מיד עם הריון. בערך שנה נראה לי סביר. וכמובן שזה מעציב אותי מאד. כבר הייתי מוכנה נפשית וממש ציפיתי להחזרה ולמה שיבוא אחריה. מצחיק שהילד/ה שלי עוד לא נוצר אפילו, וכבר הוא גורם לי רגשי אשמה שאני חסרת אחריות ולא אמא מספיק טובה ולא חשבתי עליו לפני שהתפטרתי מהעבודה... אני אשתדל לנצל את הזמן בדרך הכי טובה, אכין את הקן ( ואת עצמי ) לקראת הגוזלים שיגיעו בעוד שנה ותשעה חודשים ( לא נורא רחוק, נכון? ), אמשיך להתעדכן פה בפורום ולשמוח ולהתעצב איתכן ( מקווה שבעיקר לשמוח ), למרות שכנראה לא יהיה לי הרבה מידע לתרום בזמן הקרוב, לצערי. ואולי לא לדחות את הטיפול? מה הייתן אתן עושות במקרה כזה? בכל אופן, תודה שאתן פה ותמשיכו להיות פורום נהדר כל כך.
זו שאלה שתלויה בהרבה גורמים
אני חושבת שקשה לענות בשמך, כי רק את יודעת איך המקום, איך הבוס וכו'. עם זאת, גם לי נראה שדחייה של שנה היא קצת ארוכה, אלא אם זה גם מתאים לך "להתבשל" עוד קצת עם העניין ממילא. אני חושבת שמעבר לזה שאולי את חוששת שעלולים לפטר אותך לפי חוק אם לא תעבדי שם שישה חודשים לפני שתהיי בהריון
בחודש חמישי (אגב, שמעתי בעניין פעם פרשנות משפטית קצת אחרת- רק לא ממש זוכרת אותה...)- אז אפשר לחכות כמה חודשים, להתאקלם במקום (בלי קשר- אולי לא כדאי להתחיל טיפול ועבודה חדשה ביחד- זה יכול להיות ריכוז של לחצים), וכשתרגישי נכון- להתחיל. אגב- אומנם אני הייתי בשמירה, אבל לרוב הריון לא מפריע לעבודה, כך שזה לא שאת מפסיקה לעבוד כשהטיפול מצליח
- זה ייקח בע"ה עוד שמונה וחצי חודשים... וכמובן- המון
בעבודה החדשה- נשמע שבאמת יצא לך שהכל לטובה- שימשיך כך
 

בריזה1

New member
שב"ש דנהל'ה

עיכוב קטן
תכננתי לנסוע לרומניה בספטמבר ולחזור עם נוסע סמוי קטן אחד או שניים, אבל כמו שאומרים, תכניות הן הדרך שלנו להצחיק את אלוהים... אז מה שקרה זה שכמה דברים בעבודה היו הקש ששבר את גב הגמל, והתפטרתי ( באמת, אבל באמת, שלא הייתה לי שום דרך להישאר שם ולהישאר שפויה ). היו לי כשבועיים של מתח ואי ודאות אבל במהירות מפתיעה ( תוך שבועיים מיום שהתפטרתי ) מצאתי עבודה חדשה, תפקיד בכיר שנשמע מעניין ומאתגר ( נקווה שגם יהיה כך ), השכר עלה בכ 20% , סביבה נעימה לעבוד בה, ומקום עבודה מסודר ויציב וגם אידאלי לגידול ילדים ( זו התגובה הראשונה של כל מי ששומע לאן התקבלתי ). אבל... זה גם אומר שההריון והתינוק יאלצו לחכות קצת - אי אפשר להיכנס למקום עבודה חדש ולהפתיע אותם מיד עם הריון. בערך שנה נראה לי סביר. וכמובן שזה מעציב אותי מאד. כבר הייתי מוכנה נפשית וממש ציפיתי להחזרה ולמה שיבוא אחריה. מצחיק שהילד/ה שלי עוד לא נוצר אפילו, וכבר הוא גורם לי רגשי אשמה שאני חסרת אחריות ולא אמא מספיק טובה ולא חשבתי עליו לפני שהתפטרתי מהעבודה... אני אשתדל לנצל את הזמן בדרך הכי טובה, אכין את הקן ( ואת עצמי ) לקראת הגוזלים שיגיעו בעוד שנה ותשעה חודשים ( לא נורא רחוק, נכון? ), אמשיך להתעדכן פה בפורום ולשמוח ולהתעצב איתכן ( מקווה שבעיקר לשמוח ), למרות שכנראה לא יהיה לי הרבה מידע לתרום בזמן הקרוב, לצערי. ואולי לא לדחות את הטיפול? מה הייתן אתן עושות במקרה כזה? בכל אופן, תודה שאתן פה ותמשיכו להיות פורום נהדר כל כך.
שב"ש דנהל'ה
כנראה שעשית את הבחירה הנכונה ביותר עבורך וזה מה שחשוב. אם יותר טוב לך עכשיו בעבודה ואת מרוויחה יותר אז שנה של דחיה לא תעלה ולא תוריד.. מי יודע אולי בשנה הזאת יקרו דברים מפתיעים כמו פתיחת בנק ביציות בארץ
או מימון כל הטיפולים ואז יתברר שהיה ממש כדאי לחכות. בהצלחה בעבודה החדשה. בריזה
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה