עיכוב קטן
עיכוב קטן
תכננתי לנסוע לרומניה בספטמבר ולחזור עם נוסע סמוי קטן אחד או שניים, אבל כמו שאומרים, תכניות הן הדרך שלנו להצחיק את אלוהים... אז מה שקרה זה שכמה דברים בעבודה היו הקש ששבר את גב הגמל, והתפטרתי ( באמת, אבל באמת, שלא הייתה לי שום דרך להישאר שם ולהישאר שפויה ). היו לי כשבועיים של מתח ואי ודאות אבל במהירות מפתיעה ( תוך שבועיים מיום שהתפטרתי ) מצאתי עבודה חדשה, תפקיד בכיר שנשמע מעניין ומאתגר ( נקווה שגם יהיה כך ), השכר עלה בכ 20% , סביבה נעימה לעבוד בה, ומקום עבודה מסודר ויציב וגם אידאלי לגידול ילדים ( זו התגובה הראשונה של כל מי ששומע לאן התקבלתי ). אבל... זה גם אומר שההריון והתינוק יאלצו לחכות קצת - אי אפשר להיכנס למקום עבודה חדש ולהפתיע אותם מיד עם הריון. בערך שנה נראה לי סביר. וכמובן שזה מעציב אותי מאד. כבר הייתי מוכנה נפשית וממש ציפיתי להחזרה ולמה שיבוא אחריה. מצחיק שהילד/ה שלי עוד לא נוצר אפילו, וכבר הוא גורם לי רגשי אשמה שאני חסרת אחריות ולא אמא מספיק טובה ולא חשבתי עליו לפני שהתפטרתי מהעבודה... אני אשתדל לנצל את הזמן בדרך הכי טובה, אכין את הקן ( ואת עצמי ) לקראת הגוזלים שיגיעו בעוד שנה ותשעה חודשים ( לא נורא רחוק, נכון? ), אמשיך להתעדכן פה בפורום ולשמוח ולהתעצב איתכן ( מקווה שבעיקר לשמוח ), למרות שכנראה לא יהיה לי הרבה מידע לתרום בזמן הקרוב, לצערי. ואולי לא לדחות את הטיפול? מה הייתן אתן עושות במקרה כזה? בכל אופן, תודה שאתן פה ותמשיכו להיות פורום נהדר כל כך.
עיכוב קטן
תכננתי לנסוע לרומניה בספטמבר ולחזור עם נוסע סמוי קטן אחד או שניים, אבל כמו שאומרים, תכניות הן הדרך שלנו להצחיק את אלוהים... אז מה שקרה זה שכמה דברים בעבודה היו הקש ששבר את גב הגמל, והתפטרתי ( באמת, אבל באמת, שלא הייתה לי שום דרך להישאר שם ולהישאר שפויה ). היו לי כשבועיים של מתח ואי ודאות אבל במהירות מפתיעה ( תוך שבועיים מיום שהתפטרתי ) מצאתי עבודה חדשה, תפקיד בכיר שנשמע מעניין ומאתגר ( נקווה שגם יהיה כך ), השכר עלה בכ 20% , סביבה נעימה לעבוד בה, ומקום עבודה מסודר ויציב וגם אידאלי לגידול ילדים ( זו התגובה הראשונה של כל מי ששומע לאן התקבלתי ). אבל... זה גם אומר שההריון והתינוק יאלצו לחכות קצת - אי אפשר להיכנס למקום עבודה חדש ולהפתיע אותם מיד עם הריון. בערך שנה נראה לי סביר. וכמובן שזה מעציב אותי מאד. כבר הייתי מוכנה נפשית וממש ציפיתי להחזרה ולמה שיבוא אחריה. מצחיק שהילד/ה שלי עוד לא נוצר אפילו, וכבר הוא גורם לי רגשי אשמה שאני חסרת אחריות ולא אמא מספיק טובה ולא חשבתי עליו לפני שהתפטרתי מהעבודה... אני אשתדל לנצל את הזמן בדרך הכי טובה, אכין את הקן ( ואת עצמי ) לקראת הגוזלים שיגיעו בעוד שנה ותשעה חודשים ( לא נורא רחוק, נכון? ), אמשיך להתעדכן פה בפורום ולשמוח ולהתעצב איתכן ( מקווה שבעיקר לשמוח ), למרות שכנראה לא יהיה לי הרבה מידע לתרום בזמן הקרוב, לצערי. ואולי לא לדחות את הטיפול? מה הייתן אתן עושות במקרה כזה? בכל אופן, תודה שאתן פה ותמשיכו להיות פורום נהדר כל כך.
