עייפתי

[תולו]

עייפתי../images/Emo122.gif

זהו. אין לי כוח יותר. אני באפיסת כוחות מוחלטת. אין לזה שום הסבר, לא קפיצה ולא גאזים ולא כינים. סתם יומולדת חודשיים. טוב, לא סתם. ובכל זאת: הוא לא מפסיק לקטר, זה מין בכי שכזה של צומי, כל הזמן רוצה על הידיים, אני מרדימה אותו יפה יפה עליי ובשניה שמניחה אותו בעריסה, הוא פורץ בזעקות שבר ! הציצים שלי יכולים לדגמן יפה פרסומת לשוקו בשקית, כבר אין כלום בפנים, הוא סחט את הכל עד תום. הוא לא ישן שניה במהלך היום, כבר פיתחתי טכניקות מדהימות לתפעול כשהוא תלוי לי על היד - אני אוכלת, שותה, (ותסלחנה לי) מחרבנת ומשתינה כשהוא עליי, אני מקפלת כביסה, שוטפת כלים, מקלידה וכל זה כשהוא מחובר קומפלט לציצ. ובעוד יומיים חיסון ! מה יהיה אז ? אין לי כוח יותר וזה עוד אחרי שחזרתי לפני כ-20 דקות מאמא שלי, מה שלא ממש עזר כי הוא לא הפסיק לצרוח אצלה על הידים ולצפות לעזרה מהחצי זה בערך כמו לצפות לזה שאני אגבהה ב- 20 ס"מ ואשחק ב- NBA. מרפי הזה

, רק לפני שבוע השווצתי איזה ילד נוח יש לי.

 

[בנצ100]

שייכנס למנשא ויישאר שם !

ופתאום הידיים שלך משוחררות מהצורך להחזיק כל היום, ופתאום הוא ישן לפעמים במהלך היום, ואם ממש תהיי מומחית (אני לא הגעתי לשם, אש"פית כן) גם תניקי כשהוא במנשא. כנראה שזה אפשרי. היום אני מסוגלת לדמיין, אבל היום כבד לי לשים אותו במנשא... וחוץ מזה - הם משתנים כל הזמן. יום אחד נוח, יום אחד קרציה. אין תעודות ביטוח...

 

[ariane]

עברתי משהו דומה

לפני כמה שבועות. לא היה לי דקה לעצמי, לפחות בלילה הייתה ישנה אבל כל היום הייתי צריכה להיות רק איתה ובשבילה. וגם הייתי צריכה כל רגע להחזיר לה את המוצץ אחרת זה היה סיוט. האמת שגם היום עדן מאוד מאוד צומי אבל היא ישנה מידי פעם. אבל זה באמת כל הזמן משתנה. אולי בעוד כמה ימים לא תביני איך כתבת בכלל הודעה כזו כשיש לך את התינוק הכי חמוד שבעולם. לפחות זה מה שאני מאחלת לך. ניסית להושיב אותו מול הטלויזיה... אני יודעת זה לא חינוכי אבל עדן מאוד אוהבת חדשות וארוץ ההורים ולפחות זה קצת משחר אותי כשאני צריכה לעשות דברים שאני לא יכולה להיות איתה(מסרבת לקחת אותה כשאני הולכת לשירותים... יש גבול, גם לי מגיע מינימום אינטימיות... בלי לדבר על זה שזה יהיה עינוי בשבילה) אז חיבוק ונשיקה ואין לי הרבה יותר מזה להציע לך ואני כל כך מבינה את האיוש שלך.

 

[טלירונאלירן]

../images/Emo24.gif

 

[להבה איתנה]

מנשא,מנשא,מנשא

(כמו שאפשר להבין,אני חסידת מנשאים)

 

[נוריה]

אוי, ממי

חמודה שלי, זה בטח קשה נורא אבל לא קנית את הלופי? אז תקני מחר בבוקר. ותפסיקי לקפל כביסה ולשטוף כלים! מרשה לך רק לאכול ולשתות, להשתין ולנוח לנוח לנוח לנוח לנוח. כך גם השקיות שוקו יתמלאו יותר.

 

[noaagr]

תולו אחותי לצרה

כל מילה שכתבת כאילו יצאה מפי. כבר כמה ימים שיהב לא יורד לי מהידיים ליותר מכמה דקות. גם אצלו זה מן פינוקי כזה כי אין סיכוי שזה מרעב. הוא אוכל מעל ומעבר למצופה. אני מצליחה להרדים אותו על הידיים אבל ברגע שאני מניחה אותו הוא מתחיל לבכות. בניגוד אלייך אני לא מצליחה לעשות כלום (וזה ממש מעיק עליי). אני בקושי מקדישה זמן לילדים, אני גמורה מעייפות (ואפילו כאן יש לי בקושי כח לבקר...) החצי במילואים ואני בכלל לא רואה אותו וגם לא אראה אותו בשלושת השבועות הקרובים והכי גרוע שאבעוד 5 שבועות אני צריכה לחזור לעבודה ואני חוששת שלא יהיה לי זמן "לנשום" קודם לכן.. נקווה שזה יחלוף מהר! חזקי ואמצי

 

[happy]

תולו יקירה את מזכירה לי את עצמי

עד שפתחתי את המנשא שקניתי. זה הפתרון. ליהי בילתה במנשא המון שעות. היא פשוט היתה מאושרת שם. כל היום היא היתה בתוכו. הלכתי לטייל איתה בתוכו, סידרתי את הבית, ראיתי טלוויזיה איתו וכו'. החסרון היחדי שליהי לא הסכימה בשום פנים ואופן שאני אשב. לכן עמדתי 3 חודשים שלמים!!!!

 

[parpare bar]

תוללולולולולולולולו כפרולולולולולו

קודם יקירה, כמו שתמי ס. הזהירה בעבר יש לומר: מכוער לא ישן ולא אוכל ומיד מתחסנים מאפשרויות מרפי לדורותיהם... ולעניין עצמו, זאת תקופה (לא ביניים יותר קרוב ליומיים) שעוברת אין הסבר - גזים, בטן, שיניים, וכ'ו- פשוט תקופת הסתגלות נוספת. אחרי הכל הם רגילים לסביבה שונה לחלוטין במהלך ה 9 חודשים וישנם אפ אנד דוו'נס.. העולל 555555 בן חודשיים וטרם התרגל באופן מלא לעולמו החדש. זה עובר והם חוזרים להיות 'מכוערים שלא ישנים ולא אוכלים...' מאוד מבינה אותך עם הקושי של 'עשה זאת בעצמך ביד אחת' רק משפט מנחה שעבד עבורי 'בסוף זה עובר' והכל שב למקומו בשלום ומקבל פרופורציות. ובינתים אנחנו זוכות לרכוש מיומנויות חדשות.. אגב מנשא, בתקופה הזאת שלי גב' פלולה גם לזה לא הסכימה.. נישוקים חיבוקים ומתה כבר לראותותך! אל יאוש

 

[תמי ס]

זו לא אני, זו זוהרה

זה אמנם המשפט הכי טוב בעולם אבל כל הזכויות שמורות לזוהרה האחרת. ממנה שמעתי לראשונה באחת משיחות הטלפון כשהתאומים שלה נולדו, את חוות הדעת : "מכוערים, טפשים, לא ישנים ולא אוכלים".

 

[אמא של פילפילון]

מסכימה עם כולן

1. מנשא 2. זה עובר 3. תנוחי כל דקה שאפשר, אל תעשי כלום. 4.

 

[תמי ס]

תולתולית

כל כך מוכר. יש להם ימים כאלה, הנחמה היחידה היא שזה עובר. עברתי את זה רק לפני כמה ימים עם יהלי, היא פשוט עברה לגור לי על הציצי, הרגשתי מרוקנת לגמרי, אני??? שכל הזמן מטפטפת לכל הכיוונים וצריכה להחליף פדים בחזיה בתדירות גבוהה פתאום התייבשתי לחלוטין. זה עובר יקירתי, אולי אפילו כבר עבר ותקבלי את הילד הרגוע שלך בחזרה. (ולגבי ה-NBA וה-20 ס"מ... נלך ביחד???).

 

[פלגיה]

רוצה על הידים? לוקחים אותו על הידים

ולא עושים שום דבר חוץ מזה. טל מאוד נוחה ונעימה, אבל במשך שלושת-רבעי משעות הערות שלה היא על הידים או במנשא. יש תינוקות שצריכים הרבה יותר נגע מאחרים. יש תינוקות שאוהבים שמתייחסים אליהם. ויש כאלה שפשוט שונאים להיות תינוקות. זה באמת שלב קשה, אבל זה עובר. עוד יבואו הימים שנורא תרצי לחבק אותו והוא יגיד "נו, די אמא, תעזבי אותי כבר". אז תנצלי את הזמן שהוא רוצה את זה. מקווה בשבילך שהשלב יעבור מהר.