עייף ועצוב לי.....
- פותח הנושא פּרפרית
- פורסם בתאריך
../images/Emo24.gifפרפרית מתוקה שלי...
את לא שלי...אבל ככה יצא.
.אני יודעת שאת מתוקה עד מאוד כי אני מכירה אותך..תשובות אין לי, ההחלטות שלנו שנראות כל כך נכונות בתקופה מסוימת, עלולות להיות שגויות בעיננו לאחר תקופה. ומי כמוך יודעת שבזמן שהחלטת לעזוב את אותו איש שלא אהבת עד הסוף, היית בטוחה בדרכך ועשית את זה באומץ, בנחישות ובבטחון כמו שאת יודעת לעשות. לגבי הפורום - אני מרגישה תחושה של החמצה, לא נעים לי כאן כמו בהתחלה,מרגישה שכותבת לעצמי, אין תגובות, לא בא לי לכתוב וללחוץ על "שלח" ואחר כך לראות את הודעתי מיותמת, אולי זה נוגע בי בילדה הקטנה שקוראת לחברים לבוא לשחק איתה ואף אחד לא בא, ואז היא מעדיפה להשאר בבית, לחפש חברים אחרים, או להחליט ש -פוס, לא משחקים יותר... כתבתי כי ראיתי אותך ואת קרובה לליבי לכן לא איכפת לי אם "משחקים" או לא. פרפריתוש, אני כאן בטווח של מסר, מייל, טלפון.. ושלא יגמרו לך הפרפרים
את לא שלי...אבל ככה יצא.
היי פרפר ../images/Emo13.gif
שמחה שהצצת מבין הכנפיים הצבעוניות - אני כאן, וגמני מתגעגעת אלייך.. חבל לי שכך את מרגישה לגבי הפורום - ואשמח אם תוכלי לספר לי למה (אם את מעדיפה במסר או במייל - גם בסדר, איך שנוח לך) רוצה שתדעי שמבחינתי, ואני מקווה שלא רק מבחינתי - המקום לשתף במה שמעיק עלייך וגורם לך לשכוח למה רצית להתחיל - הוא כמו שהיה - כאן. האוזן שלי והכתף מוכנות כתמיד.
גדול, נועה.
שמחה שהצצת מבין הכנפיים הצבעוניות - אני כאן, וגמני מתגעגעת אלייך.. חבל לי שכך את מרגישה לגבי הפורום - ואשמח אם תוכלי לספר לי למה (אם את מעדיפה במסר או במייל - גם בסדר, איך שנוח לך) רוצה שתדעי שמבחינתי, ואני מקווה שלא רק מבחינתי - המקום לשתף במה שמעיק עלייך וגורם לך לשכוח למה רצית להתחיל - הוא כמו שהיה - כאן. האוזן שלי והכתף מוכנות כתמיד.
בּילי בדרכים
New member
אני פה. מפעם לפעם.
רוב הזמן אני ממש לא יודעת איפה אני
וכן, גם אני כבר לא כל כך מתחברת אבל נדמה לי שזו פשוט אני. מותשת, עייפה, שותקת. מנסה לשבת בשקט עד שגלי החרא יעברו. מה עוד יש להגיד? ופרפרית, כנראה שהיה לך רע בישן אם יצאת לדרך הזו שעברת כבר פעם וידעת בדיוק עד כמה היא קשה, לא?
רוב הזמן אני ממש לא יודעת איפה אני
../images/Emo24.gif
בהסתכלות הזו לאחור, לפעמים קשה לשים את האצבע "מה היה כל כך רע". ואולי באמת לא היה רע? אולי פשוט לא היה לך מספיק טוב? אולי זו לא היתה בריחה אלא שאיפה קדימה? אני לא יודעת, פרפרית, מה בדיוק הניע אותך לזוז מהמקום בו היית ולהתחיל מחדש, אבל אני מאמינה שלא סתם לקחת את עצמך משם. לפעמים הצרוף הזה של יום שישי וחג ביחד, כשהדברים שחלמנו עליהם עדיין לא התמלאו, יכול להיות כבד על הנשמה. אבל זו ההתחלה, פרפרית, לא הסוף. וזה היופי שבענין.
בהסתכלות הזו לאחור, לפעמים קשה לשים את האצבע "מה היה כל כך רע". ואולי באמת לא היה רע? אולי פשוט לא היה לך מספיק טוב? אולי זו לא היתה בריחה אלא שאיפה קדימה? אני לא יודעת, פרפרית, מה בדיוק הניע אותך לזוז מהמקום בו היית ולהתחיל מחדש, אבל אני מאמינה שלא סתם לקחת את עצמך משם. לפעמים הצרוף הזה של יום שישי וחג ביחד, כשהדברים שחלמנו עליהם עדיין לא התמלאו, יכול להיות כבד על הנשמה. אבל זו ההתחלה, פרפרית, לא הסוף. וזה היופי שבענין.
בוא אלי פרפר נחמד
אני חושבת שכדי להיזכר למה החלטת ללכת תשאלי את עצמך אם את רוצה לחזור, מתוך הנחה שאם את רוצה זה קורה מחר. ואולי השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא למה את נשארת במקום אליו הלכת... יקירתי, ימי שישי לבד מעלים לפעמים דברים לא טובים. ואין לי כל כך איך לעודד חוץ מלהגיד לך שלמרות שדברים השתנו, אנחנו עדיין כאן. אני לא רוצה לפתוח פה דיון על למה הפורום השתנה (זה לא נראה לי לעניין), אבל בסה"כ אני מאמינה שפורום מורכב מהאנשים שמשתתפים בו ואולי אם נתעקש נוכל להרגיש גם כאן בבית. אני מודה שאני לא מתעקשת - גם בגלל שלאחרונה אני לא מצליחה להתארגן על הזמן שלי, וגם בגלל שכנראה אני פחות "נזקקת", אבל עובדה שאני עדיין כאן. גם אם לא כותבת, תמיד קוראת. פרפר קטן, אני איתך.
אני חושבת שכדי להיזכר למה החלטת ללכת תשאלי את עצמך אם את רוצה לחזור, מתוך הנחה שאם את רוצה זה קורה מחר. ואולי השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא למה את נשארת במקום אליו הלכת... יקירתי, ימי שישי לבד מעלים לפעמים דברים לא טובים. ואין לי כל כך איך לעודד חוץ מלהגיד לך שלמרות שדברים השתנו, אנחנו עדיין כאן. אני לא רוצה לפתוח פה דיון על למה הפורום השתנה (זה לא נראה לי לעניין), אבל בסה"כ אני מאמינה שפורום מורכב מהאנשים שמשתתפים בו ואולי אם נתעקש נוכל להרגיש גם כאן בבית. אני מודה שאני לא מתעקשת - גם בגלל שלאחרונה אני לא מצליחה להתארגן על הזמן שלי, וגם בגלל שכנראה אני פחות "נזקקת", אבל עובדה שאני עדיין כאן. גם אם לא כותבת, תמיד קוראת. פרפר קטן, אני איתך.
כן, הא? ימי שישי האלה...
תודה נגה, המילים שלך כל כך מחממות...אני אשתמש ב"הצעה" שלך ברגע שאאסוף את עצמי. את יודעת נעה, כשאני במשבר שכזה אני דווקא חושבת עליך.....על ההתלבטויות שלך לפני שחזרת לחיות עם ה-X הדברים שהובילו אותך בהחלטה לנסות לשקם וזה מעורר בי תהיות- אולי אני היא זאת ה"חסרת האומץ"? אולי אני היא הפחדנית שלא הראתה רצון, אפילו לא קלוש לשנות או להשתנות? זהובילי שלא היה לי רע, רק לא מושלם- מי אמר שצריך לחפש רק שלמות בחיים? למה הייתי צריכה לפגוש את אותו אחד שיראה לי שהחיים שלי יכולים להיות "אחרים" כשהוא איתי (ולמה הוא לא אמיץ דיו לפגוש את עצמו ולהחליט, עבורו, לא עבורי). זה נכון שימי השישי בצרוף של שבוע חג הם קשים, לא ליטה (לאה? אני אף פעם לא בטוחה) ביחוד כשאני יוצאת לבלות ואני כל כך רוצה שהוא יהיה איתי... זה העניין הופ, זה שהאקס כל כך זמין וכל כך רוצה אותי בחזרה לא עוזרת לי כלל וכלל. הנוחות של האהבה שלו היתה לי קן רך ונעים כל כך הרבה שנים שזה יותר מקשה ברגעים שכאלה, לא להכנע לה/לו. לגבי הפורום, מסכימה איתך בילי, גם אני כל כך עייפה, מותשת מהמרוץ אחרי ה"משכורת" שלא מספיקה לי, כי ביבי "שר האוצר" שלנו החליט כנראה לסדר את הכלכלה במדינה על גבם של החלשים והעצמאים הקטנים (דוגמת כבודה) אבל לא נורא, נכון? כי הרי אמר שיצאנו מהמיתון.... נכון?. אז כשהכל סוגר סביבי כל כך לפעמים אני מעדיפה לשתוק. כי התגובות שלי מפחידות, אפילו אותי. ואולי זאת הבעיה שלי- One Man- שאני לא יושבת לרגע, הכנפיים שלי כבר עייפות מלהתעופף... פיל??? את כאן לפעמים? אני מתגעגעת אליך.
תודה נגה, המילים שלך כל כך מחממות...אני אשתמש ב"הצעה" שלך ברגע שאאסוף את עצמי. את יודעת נעה, כשאני במשבר שכזה אני דווקא חושבת עליך.....על ההתלבטויות שלך לפני שחזרת לחיות עם ה-X הדברים שהובילו אותך בהחלטה לנסות לשקם וזה מעורר בי תהיות- אולי אני היא זאת ה"חסרת האומץ"? אולי אני היא הפחדנית שלא הראתה רצון, אפילו לא קלוש לשנות או להשתנות? זהובילי שלא היה לי רע, רק לא מושלם- מי אמר שצריך לחפש רק שלמות בחיים? למה הייתי צריכה לפגוש את אותו אחד שיראה לי שהחיים שלי יכולים להיות "אחרים" כשהוא איתי (ולמה הוא לא אמיץ דיו לפגוש את עצמו ולהחליט, עבורו, לא עבורי). זה נכון שימי השישי בצרוף של שבוע חג הם קשים, לא ליטה (לאה? אני אף פעם לא בטוחה) ביחוד כשאני יוצאת לבלות ואני כל כך רוצה שהוא יהיה איתי... זה העניין הופ, זה שהאקס כל כך זמין וכל כך רוצה אותי בחזרה לא עוזרת לי כלל וכלל. הנוחות של האהבה שלו היתה לי קן רך ונעים כל כך הרבה שנים שזה יותר מקשה ברגעים שכאלה, לא להכנע לה/לו. לגבי הפורום, מסכימה איתך בילי, גם אני כל כך עייפה, מותשת מהמרוץ אחרי ה"משכורת" שלא מספיקה לי, כי ביבי "שר האוצר" שלנו החליט כנראה לסדר את הכלכלה במדינה על גבם של החלשים והעצמאים הקטנים (דוגמת כבודה) אבל לא נורא, נכון? כי הרי אמר שיצאנו מהמיתון.... נכון?. אז כשהכל סוגר סביבי כל כך לפעמים אני מעדיפה לשתוק. כי התגובות שלי מפחידות, אפילו אותי. ואולי זאת הבעיה שלי- One Man- שאני לא יושבת לרגע, הכנפיים שלי כבר עייפות מלהתעופף... פיל??? את כאן לפעמים? אני מתגעגעת אליך.
בּילי בדרכים
New member
אכן ימי השישי האלה (וגם השבת)
יש משהו בהפוגה שהוא נורא נורא קשה. ישבתי עם חברה עכשיו ופתאום שמתי לב שכל הזמן תקוע לי בגרון בכי ואמרתי לה - מה, איך זה יכול להיות שתקוע לי בכי? סוף סוף יש לי יום וחצי שקטים, לעצמי, בלי המצוקה של הילד מול העיניים, בלי האין ספור מטלות, סוף סוף נעים. והיא אמרה לי, ובצדק, שזהו, זה בדיוק הזמן שהבכי עולה כי יש לו אפשרות ויש בשבילו פנאי. ולכן ימי שישי ושבת הם קשים והחגים הרי דורכים לנו במרץ על הפצעים והשריטות אבל מחר יבוא יום חדש פרפרית יקרה, והזמן יעבור ואולי אפילו בסוף המיתון באמת יחלוף? ובעניין האקס קצת קשה לי לייעץ. גם אצלי, תקופה ארוכה מאוד האקס ישב וחיכה וזה היה לי קשה אבל מצד שני הייתי כל כך מוחלטת בעזיבה שלי ובפרידה, זאת בכלל לא היתה אופציה. גם כשהיה כבר ברור (בפעם השלישית כמעט) שהאיש שבשבילו הלכתי ובשבילו שיניתי את חיי הוא איש קטן ופחדן והוא ממש לא עומד לבוא, גם אז האקס לא היה בגדר אופציה. השאלה היא אם אצלך זה כל כך ברור ואם לא... אולי שווה לנסות? אולי זו מין טלטלה שכזו שמנערת את המערכת ומאפשרת חזרה ותיקונים קטנים ועוד שנים ארוכות של נועם? ממקום שבתי אין לזלזל בנועם. שבת שלום בילי
יש משהו בהפוגה שהוא נורא נורא קשה. ישבתי עם חברה עכשיו ופתאום שמתי לב שכל הזמן תקוע לי בגרון בכי ואמרתי לה - מה, איך זה יכול להיות שתקוע לי בכי? סוף סוף יש לי יום וחצי שקטים, לעצמי, בלי המצוקה של הילד מול העיניים, בלי האין ספור מטלות, סוף סוף נעים. והיא אמרה לי, ובצדק, שזהו, זה בדיוק הזמן שהבכי עולה כי יש לו אפשרות ויש בשבילו פנאי. ולכן ימי שישי ושבת הם קשים והחגים הרי דורכים לנו במרץ על הפצעים והשריטות אבל מחר יבוא יום חדש פרפרית יקרה, והזמן יעבור ואולי אפילו בסוף המיתון באמת יחלוף? ובעניין האקס קצת קשה לי לייעץ. גם אצלי, תקופה ארוכה מאוד האקס ישב וחיכה וזה היה לי קשה אבל מצד שני הייתי כל כך מוחלטת בעזיבה שלי ובפרידה, זאת בכלל לא היתה אופציה. גם כשהיה כבר ברור (בפעם השלישית כמעט) שהאיש שבשבילו הלכתי ובשבילו שיניתי את חיי הוא איש קטן ופחדן והוא ממש לא עומד לבוא, גם אז האקס לא היה בגדר אופציה. השאלה היא אם אצלך זה כל כך ברור ואם לא... אולי שווה לנסות? אולי זו מין טלטלה שכזו שמנערת את המערכת ומאפשרת חזרה ותיקונים קטנים ועוד שנים ארוכות של נועם? ממקום שבתי אין לזלזל בנועם. שבת שלום בילי
ההבדל בין לא-מושלם ללא-טוב
מישהו חושב שיש דבר כזה, מושלם? כי אני לא מאמינה שזה קיים. כל מערכת בין שני אנשים היא בלתי מושלמת והשאלה היא רק מהם הבאגים שלה ועד כמה הם מהותיים. את יודעת, פרפרית, ההוא ש"הראה שהחיים שלך יכולים להיות אחרים כשאת איתו" לא באמת הראה לך את מה שאת חושבת שראית. הרי לא חלקתם באמת מערכת זוגית שלמה, על כל הניואנסים שלה. הוא הדגיש את הבאגים שבמערכת שהיתה עם האקס, אבל לא ברור איזה באגים היו צצים אם הוא אכן היה לוקח את עצמו ואת שריטותיו (ובינינו, למי אין שריטות) ונכנס במלואו לחייך. סביר שגם אז זה לא היה מושלם, רק בדרך אחרת, אולי באמת מתאימה לך יותר. אני מסכימה עם בילי, שאין לזלזל בנועם. זה מה שאני מחפשת, בסופו של יום - שיהיה לי נעים (ויודעת שזה לא נכון לכולם, אבל אני - זה מה שעובד בשבילי) ו"נעים", בעיני, זו לא פשרה בכלל. אני לא מטיפה לך לחזור, חלילה, אבל גם לא חושבת שזה נורא לחשוב על האפשרות הזו. רק את יודעת. (ובהחלט לא-ליטה, נחמד לי איתה, למרות שאני עונה גם ללאה).
מישהו חושב שיש דבר כזה, מושלם? כי אני לא מאמינה שזה קיים. כל מערכת בין שני אנשים היא בלתי מושלמת והשאלה היא רק מהם הבאגים שלה ועד כמה הם מהותיים. את יודעת, פרפרית, ההוא ש"הראה שהחיים שלך יכולים להיות אחרים כשאת איתו" לא באמת הראה לך את מה שאת חושבת שראית. הרי לא חלקתם באמת מערכת זוגית שלמה, על כל הניואנסים שלה. הוא הדגיש את הבאגים שבמערכת שהיתה עם האקס, אבל לא ברור איזה באגים היו צצים אם הוא אכן היה לוקח את עצמו ואת שריטותיו (ובינינו, למי אין שריטות) ונכנס במלואו לחייך. סביר שגם אז זה לא היה מושלם, רק בדרך אחרת, אולי באמת מתאימה לך יותר. אני מסכימה עם בילי, שאין לזלזל בנועם. זה מה שאני מחפשת, בסופו של יום - שיהיה לי נעים (ויודעת שזה לא נכון לכולם, אבל אני - זה מה שעובד בשבילי) ו"נעים", בעיני, זו לא פשרה בכלל. אני לא מטיפה לך לחזור, חלילה, אבל גם לא חושבת שזה נורא לחשוב על האפשרות הזו. רק את יודעת. (ובהחלט לא-ליטה, נחמד לי איתה, למרות שאני עונה גם ללאה).
נועם זה דבר נפלא, לא ליטה
ללא ספק, אבל כשישנו רק נועם זה לא מספק... אני כן מאמינה שיש מושלם. אפחד לא יקח לי את זה- הרי זה החלום בהקיץ שלי. אני מסכימה איתך שבמערכת זוגית יש המון ניואנסים אך אני מוסיפה שהכל בראש שלנו לדעת איך לחיות עם השריטות של הצד שמנגד. אני לא אמרתי שהוא מושלם (איך הוא יכול להיות- מישהו שאין לו מכנסי טרנינג להסתובב בבית- הא?) והוא בטח לא זה שהדגיש את הבאגים שהיו לי במערכת עם האקס, התפקיד היחיד שלו היה שלא יכולתי לחיות עם שקר כזה גדול...והוא זירז את התהליך. גם בעיני "נעים" זאת לא פשרה. אבל לאט לאט אני לומדת להכיר בעובדה שגם הדרך הזאת שבחרתי בה, מלאה בפשרות בלתי אפשריות.
ללא ספק, אבל כשישנו רק נועם זה לא מספק... אני כן מאמינה שיש מושלם. אפחד לא יקח לי את זה- הרי זה החלום בהקיץ שלי. אני מסכימה איתך שבמערכת זוגית יש המון ניואנסים אך אני מוסיפה שהכל בראש שלנו לדעת איך לחיות עם השריטות של הצד שמנגד. אני לא אמרתי שהוא מושלם (איך הוא יכול להיות- מישהו שאין לו מכנסי טרנינג להסתובב בבית- הא?) והוא בטח לא זה שהדגיש את הבאגים שהיו לי במערכת עם האקס, התפקיד היחיד שלו היה שלא יכולתי לחיות עם שקר כזה גדול...והוא זירז את התהליך. גם בעיני "נעים" זאת לא פשרה. אבל לאט לאט אני לומדת להכיר בעובדה שגם הדרך הזאת שבחרתי בה, מלאה בפשרות בלתי אפשריות.
לאלאלא. אין מוחלטת ממני בעניין.
חזרה היא לא אופציה. לקח לי שנים לצאת מה"כלוב זהב" המסודר שחייתי בו. רק שקשה לי עכשיו, מאוד קשה. עם הלימודים, הבנים שדורשים אותי לצידם ועבורם-פתאום זה רק אני: באסיפות, הסעות, פגישות עם המורים, הסעות...אוכל, כביסות, הסעות, נקיונות ו....בעכס! ואז כאילו המירוץ האינסופי הזה לא מספיק בא גם המצב הכלכלי לשפר את מצב הרוח והדובדבן שבעוגת ההפתעה הזאת הוא הגעגועים, שכאילו כשרע הם מודגשים יותר, מתריסים, מאיימים לפוצץ הכל... אאאאאאאאוף בא לי לצעוק מהיאוש....
חזרה היא לא אופציה. לקח לי שנים לצאת מה"כלוב זהב" המסודר שחייתי בו. רק שקשה לי עכשיו, מאוד קשה. עם הלימודים, הבנים שדורשים אותי לצידם ועבורם-פתאום זה רק אני: באסיפות, הסעות, פגישות עם המורים, הסעות...אוכל, כביסות, הסעות, נקיונות ו....בעכס! ואז כאילו המירוץ האינסופי הזה לא מספיק בא גם המצב הכלכלי לשפר את מצב הרוח והדובדבן שבעוגת ההפתעה הזאת הוא הגעגועים, שכאילו כשרע הם מודגשים יותר, מתריסים, מאיימים לפוצץ הכל... אאאאאאאאוף בא לי לצעוק מהיאוש....
עוררת בי הרבה מחשבה פרפר
בעיקר על כמה שסיטואציות שנראות לכאורה דומות הן למעשה שונות בניואנסים קטנים - אבל למעשה שונות בתכלית השינוי, אבל בעיקר - אינדבידואליות מאד. כי שאיפותיי שלי והגדרותיי שלי את "טוב" שונות משלך, האיש שהשארת מאחור שונה מהאיש שהשארתי אני מאחור - והשאלה הגדולה היא בעצם לאן את הולכת - מהם גבולות הפשרה שלך - כי פשרה תהיה, אין מושלם - איפה ה"טוב" כבד יותר מה"רע" - ולדעתי זה מה שעומד כאן על כף המאזניים, ובראיית הדברים באור הזה גם פחד ואומץ אינם רלוונטיים - בכל בחירה יהיה קצת מכל אחד - אבל בכולם תהיה שאיפה לטוב. אבל גם על כך שהדברים נראים מאד מורכבים, ובעיקר מבלבלים, וכל הצבעים המשתנים האלה הופכים לחדים יותר כשקשה, כשאת עייפה מותשת ושחוקה, וכבר קשה לך להתמיד ולאחוז באותו בטחון שהיה לך כשהיה קל יותר. עיקר הבלבול הוא בעובדה שלכאורה יש לך אפשרות לבחור - אבל למעשה אף אופציה אינה מועדפת - מצד אחד כלוב הזהב עם איש שרוצה אותך עד הסוף, אבל ליבך אינו נוטה אליו עוד - ומצד שני לבד מעיק וקשה עם איש רצוי ונחשק שמציע חבילה חלקית ולא מספקת, ובעיקר שק של געגועים. וזה מבלבל, ובעיקר מבעס - כי את רוצה וזכותך להרגיש מסופקת, את רוצה את ה"נועם" ההוא ומאף אחד מהם נדמה שלא תבוא הישועה. ה"אבסולוט" היחיד שיש הוא את ומה "טוב" בעינייך. ואולי עכשיו, כשאת טועמת את טעם הלבד והקושי פתאום נשקלים הדברים אחרת, פתאום נראה האיש שמאחור אחרת - את מכירה אותו ויודעת מה גרם לך לרצות ללכת, וכמה משקל היה לאיש השני בהחלטה. מהמקום שבו אני עומדת אני באופן אישי לא הייתי שוללת את המחשבה בכיוון של "לחזור" אם את חושבת שאכן ישנה התלבטות אמיתית ושזה בעצם מה שיעשה לך טוב. אם את מרגישה שטוב יהיה לך רק עם בנזוג לצידך (וזה לגיטימי כמו כל אפשרות אחרת) - אני בעד הציפור שביד, גם אם זו שעל העץ שרה יפה יותר ומרטיטה את ליבך - הכאב שהיא גורמת לך בריחוקה גורע מיפי השירה, אבל זו אני - ואת אחרת, ואולי לך חשובים יותר הצלילים בנשמה מהציפור שביד. בקיצור אהובה, מאד ברורה לי התחושה הכבדה, ה"מחיר" והקושי לשלם אותו. ומה שתחליטי - נכון לך.
נועה.
בעיקר על כמה שסיטואציות שנראות לכאורה דומות הן למעשה שונות בניואנסים קטנים - אבל למעשה שונות בתכלית השינוי, אבל בעיקר - אינדבידואליות מאד. כי שאיפותיי שלי והגדרותיי שלי את "טוב" שונות משלך, האיש שהשארת מאחור שונה מהאיש שהשארתי אני מאחור - והשאלה הגדולה היא בעצם לאן את הולכת - מהם גבולות הפשרה שלך - כי פשרה תהיה, אין מושלם - איפה ה"טוב" כבד יותר מה"רע" - ולדעתי זה מה שעומד כאן על כף המאזניים, ובראיית הדברים באור הזה גם פחד ואומץ אינם רלוונטיים - בכל בחירה יהיה קצת מכל אחד - אבל בכולם תהיה שאיפה לטוב. אבל גם על כך שהדברים נראים מאד מורכבים, ובעיקר מבלבלים, וכל הצבעים המשתנים האלה הופכים לחדים יותר כשקשה, כשאת עייפה מותשת ושחוקה, וכבר קשה לך להתמיד ולאחוז באותו בטחון שהיה לך כשהיה קל יותר. עיקר הבלבול הוא בעובדה שלכאורה יש לך אפשרות לבחור - אבל למעשה אף אופציה אינה מועדפת - מצד אחד כלוב הזהב עם איש שרוצה אותך עד הסוף, אבל ליבך אינו נוטה אליו עוד - ומצד שני לבד מעיק וקשה עם איש רצוי ונחשק שמציע חבילה חלקית ולא מספקת, ובעיקר שק של געגועים. וזה מבלבל, ובעיקר מבעס - כי את רוצה וזכותך להרגיש מסופקת, את רוצה את ה"נועם" ההוא ומאף אחד מהם נדמה שלא תבוא הישועה. ה"אבסולוט" היחיד שיש הוא את ומה "טוב" בעינייך. ואולי עכשיו, כשאת טועמת את טעם הלבד והקושי פתאום נשקלים הדברים אחרת, פתאום נראה האיש שמאחור אחרת - את מכירה אותו ויודעת מה גרם לך לרצות ללכת, וכמה משקל היה לאיש השני בהחלטה. מהמקום שבו אני עומדת אני באופן אישי לא הייתי שוללת את המחשבה בכיוון של "לחזור" אם את חושבת שאכן ישנה התלבטות אמיתית ושזה בעצם מה שיעשה לך טוב. אם את מרגישה שטוב יהיה לך רק עם בנזוג לצידך (וזה לגיטימי כמו כל אפשרות אחרת) - אני בעד הציפור שביד, גם אם זו שעל העץ שרה יפה יותר ומרטיטה את ליבך - הכאב שהיא גורמת לך בריחוקה גורע מיפי השירה, אבל זו אני - ואת אחרת, ואולי לך חשובים יותר הצלילים בנשמה מהציפור שביד. בקיצור אהובה, מאד ברורה לי התחושה הכבדה, ה"מחיר" והקושי לשלם אותו. ומה שתחליטי - נכון לך.
מיקי בת המקורית
New member
לכל מי שעבר סוף שבוע קשה וגם לי...
כולנו כרנאה עברנו סוף שבוע קשה, הקושי של ההתחלה, הפרידה, המצב הכלכלי, הילדים וכל הכאב האחר של אם עשינו נכון או אולי כדי לחזור אחורה, לחיים הקודמים שלנו, אולי שם היה לנו נכון, אך הגענו לאן שהגענו כי בתוכנו, בפנים בלב, ההגיון אומר שעשינו נכון. מביאה לכם שתי שירים מפורום אחר שאני מחזיקה בארנק שלי, כל פעם שמרגיש לי לא טוב, כשעצוב ואני מתלבטת אם עשיתי נכון, קוראת בהם ויודעת שלאן שהגעתי, בהחלט לא מצטערת, לא מתחרטת, אפילו שיש לי סוף שבוע קשה ולבד, יודעת שעשיתי נכון. ********************************* הרהורים של בוקר כדי לזכור למה הגעתי למקום שאני נמצאת היום יש דברים שכנראה אי אפשר לשנות. אנשים שונים זה מזה, לכל אחד קצב אחר. . מותר להשאיר לפעמים כיור מלא ולנקות מחר. מותר להשאיר את ערמת הכביסה ולקפל אחרכך. מותר לא לבשל ולאכול מזון מוכן. מותר גם לצאת לאכול במסעדה. מותר לעשות דברים אחרת ולבד. מותר לעשות דברים אחרת ולא לבד. מותר לעשות דברים אחרת ועם אחרים. . מותר אחרת בחיים. בכל המובנים. . . אסור - לוותר על מה שבאמת חשוב אסור - לוותר על החיים אסור - לוותר על אהבה אסור - לוותר על עצמנו . חובה - לאהוב את עצמנו. רק אז נוכל לאהוב באמת. . . פעם אמרו לי שסגרתי את עצמי בכלוב וזרקתי את המפתח. מצאתי את המפתח. היה מי שהושיט לי אותו מבעד לסורגים. את המנעול - רק אני אפתח. לצעוד החוצה מהכלוב - רק אני בכוחותי. לצאת אל העולם ולחיות אותו - רוצה אני בכל מאודי ***************************** אלבום הבולים שלי יש לי אלבום עם כל מיני בולים כולם במקום מסודרים לפי סוגים ממודרים כל אחד מושלם שמור שם לעולם. אבל היקרים ביותר לליבי הם אלה שנפל בהם פגם משהו ייחודי שקיים רק בם ומבדילם משאר הבולים מסוגם. אותם אני באמת אוהב כי יש להם אופי, נשמה ולב.
כולנו כרנאה עברנו סוף שבוע קשה, הקושי של ההתחלה, הפרידה, המצב הכלכלי, הילדים וכל הכאב האחר של אם עשינו נכון או אולי כדי לחזור אחורה, לחיים הקודמים שלנו, אולי שם היה לנו נכון, אך הגענו לאן שהגענו כי בתוכנו, בפנים בלב, ההגיון אומר שעשינו נכון. מביאה לכם שתי שירים מפורום אחר שאני מחזיקה בארנק שלי, כל פעם שמרגיש לי לא טוב, כשעצוב ואני מתלבטת אם עשיתי נכון, קוראת בהם ויודעת שלאן שהגעתי, בהחלט לא מצטערת, לא מתחרטת, אפילו שיש לי סוף שבוע קשה ולבד, יודעת שעשיתי נכון. ********************************* הרהורים של בוקר כדי לזכור למה הגעתי למקום שאני נמצאת היום יש דברים שכנראה אי אפשר לשנות. אנשים שונים זה מזה, לכל אחד קצב אחר. . מותר להשאיר לפעמים כיור מלא ולנקות מחר. מותר להשאיר את ערמת הכביסה ולקפל אחרכך. מותר לא לבשל ולאכול מזון מוכן. מותר גם לצאת לאכול במסעדה. מותר לעשות דברים אחרת ולבד. מותר לעשות דברים אחרת ולא לבד. מותר לעשות דברים אחרת ועם אחרים. . מותר אחרת בחיים. בכל המובנים. . . אסור - לוותר על מה שבאמת חשוב אסור - לוותר על החיים אסור - לוותר על אהבה אסור - לוותר על עצמנו . חובה - לאהוב את עצמנו. רק אז נוכל לאהוב באמת. . . פעם אמרו לי שסגרתי את עצמי בכלוב וזרקתי את המפתח. מצאתי את המפתח. היה מי שהושיט לי אותו מבעד לסורגים. את המנעול - רק אני אפתח. לצעוד החוצה מהכלוב - רק אני בכוחותי. לצאת אל העולם ולחיות אותו - רוצה אני בכל מאודי ***************************** אלבום הבולים שלי יש לי אלבום עם כל מיני בולים כולם במקום מסודרים לפי סוגים ממודרים כל אחד מושלם שמור שם לעולם. אבל היקרים ביותר לליבי הם אלה שנפל בהם פגם משהו ייחודי שקיים רק בם ומבדילם משאר הבולים מסוגם. אותם אני באמת אוהב כי יש להם אופי, נשמה ולב.
הפרספקטיבה שמעוותת את העבר
זוכרת כמה "דפקתי את הראש בקיר" כשכל מה שעלה לי בזכרונות היו ימים ורודים ומתוקים, פתאום כל הגועל נעלם. כאילו כל השנים האחרונות נמוגו. מעבר לזה שזה כואב, זה נורא נורא מעצבן, כי הרי כשהיית שם ידעת מצויין למה את לא רוצה את זה יותר, אני זוכרת את הבטחון שלך בברור. בעומק הנאחס תרשי לי רק להזכיר לך את מה שאני זוכרת מדברייך לאורך התקופה האחרונה איתו-"הוא אוהב אותי, אני לא יכולה לומר אותו דבר עליו, אצלי זה רק נוח" (זה כמובן לא ציטוט מדוייק), וזה לא הספיק לך. קשה נורא לזכור את התחושה האמיתית הזו מבפנים כשכל מה שיש עכשיו זה כאב, אבל זה לא אומר שלא עשית עבור עצמך את הדבר שנזקקת לו. חיבוק גדול. ובעניין הפורום- תקשורת תקשורת תקשורת.... זה שם הפיספוס לדעתי.
זוכרת כמה "דפקתי את הראש בקיר" כשכל מה שעלה לי בזכרונות היו ימים ורודים ומתוקים, פתאום כל הגועל נעלם. כאילו כל השנים האחרונות נמוגו. מעבר לזה שזה כואב, זה נורא נורא מעצבן, כי הרי כשהיית שם ידעת מצויין למה את לא רוצה את זה יותר, אני זוכרת את הבטחון שלך בברור. בעומק הנאחס תרשי לי רק להזכיר לך את מה שאני זוכרת מדברייך לאורך התקופה האחרונה איתו-"הוא אוהב אותי, אני לא יכולה לומר אותו דבר עליו, אצלי זה רק נוח" (זה כמובן לא ציטוט מדוייק), וזה לא הספיק לך. קשה נורא לזכור את התחושה האמיתית הזו מבפנים כשכל מה שיש עכשיו זה כאב, אבל זה לא אומר שלא עשית עבור עצמך את הדבר שנזקקת לו. חיבוק גדול. ובעניין הפורום- תקשורת תקשורת תקשורת.... זה שם הפיספוס לדעתי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.