כן, הא? ימי שישי האלה...
תודה נגה, המילים שלך כל כך מחממות...אני אשתמש ב"הצעה" שלך ברגע שאאסוף את עצמי. את יודעת נעה, כשאני במשבר שכזה אני דווקא חושבת עליך.....על ההתלבטויות שלך לפני שחזרת לחיות עם ה-X הדברים שהובילו אותך בהחלטה לנסות לשקם וזה מעורר בי תהיות- אולי אני היא זאת ה"חסרת האומץ"? אולי אני היא הפחדנית שלא הראתה רצון, אפילו לא קלוש לשנות או להשתנות? זהובילי שלא היה לי רע, רק לא מושלם- מי אמר שצריך לחפש רק שלמות בחיים? למה הייתי צריכה לפגוש את אותו אחד שיראה לי שהחיים שלי יכולים להיות "אחרים" כשהוא איתי (ולמה הוא לא אמיץ דיו לפגוש את עצמו ולהחליט, עבורו, לא עבורי). זה נכון שימי השישי בצרוף של שבוע חג הם קשים, לא ליטה (לאה? אני אף פעם לא בטוחה) ביחוד כשאני יוצאת לבלות ואני כל כך רוצה שהוא יהיה איתי... זה העניין הופ, זה שהאקס כל כך זמין וכל כך רוצה אותי בחזרה לא עוזרת לי כלל וכלל. הנוחות של האהבה שלו היתה לי קן רך ונעים כל כך הרבה שנים שזה יותר מקשה ברגעים שכאלה, לא להכנע לה/לו. לגבי הפורום, מסכימה איתך בילי, גם אני כל כך עייפה, מותשת מהמרוץ אחרי ה"משכורת" שלא מספיקה לי, כי ביבי "שר האוצר" שלנו החליט כנראה לסדר את הכלכלה במדינה על גבם של החלשים והעצמאים הקטנים (דוגמת כבודה) אבל לא נורא, נכון? כי הרי אמר שיצאנו מהמיתון.... נכון?. אז כשהכל סוגר סביבי כל כך לפעמים אני מעדיפה לשתוק. כי התגובות שלי מפחידות, אפילו אותי. ואולי זאת הבעיה שלי- One Man- שאני לא יושבת לרגע, הכנפיים שלי כבר עייפות מלהתעופף... פיל??? את כאן לפעמים? אני מתגעגעת אליך.