עיד אל בנאת

עיד אל בנאת

בקהילות יהודיות בארצות ערב נהוג לציין את ראש חודש טבת החל היום כ"חג הבנות", בו שמחות הנשים על גבורתה של יהודית. יהודית היא גיבורת ספר הנקרא על שמה, והוא ספר חיצוני לתנ"ך. הספר נכתב במקור בעברית אך רק תרגומו ליוונית נשמר. סיפורה של יהודית מזכיר את סיפור גבורתה של יעל: היא יצרה קשר עם אולופרנס, שר הצבא של נבוכדנאצר שנשלח להכניע ולהחריב את הארצות שלא רצו להיכנע לשלטונו (ביניהן יהודה) כשהיא מעמידה פנים כמוסרת לו מידע שיסייע לו להכניע את תושבי עירה, בתוליה, הנמצאת ליד הגבול של ארץ יהודה. הוא נשבה בקסמיה כי היא כמובן יפה מאוד ולבושה הדור. ערב אחד כשהם אוכלים יחד הוא משתכר ונרדם, והיא כורתת את ראשו ושבה עם הראש הכרות לבתוליה (גנגי ותמו"ש תרגעו, אמרתי שזה שם של עיר), שם היהודים הנואשים תחת המצור הצבאי מתעודדים ומתגברים בקלות על צבא האויב המבולבל שאיבד את מפקדו. אשמח לשמוע ממי שמכיר ויודע, כמה הסיפור הזה תואם להיסטוריה הידועה לנו (כלומר לכם, אני לא יודעת היסטוריה ולכן זקוקה לעזרתכם). אני מבינה שהסיפור נוגע לתקופה שאחרי המאורעות שבגללם אנחנו חוגגים את חג החנוכה. עפ"י ויקיפדיה, את עיד אל בנאת נהוג לציין בהענקת מאכלי גבינה לנשים (בגלל סיפורה של יעל, שהרדימה את סיסרא באמצעות חלב). לתשומת לבכם.
 
ואילו אני חייב לציין ששני צאצאיי ואני נולדנו

בחודש טבת, או יהההההה וש"יהודית" הספר, נמצא אצלי בבית, אם לא הועלם בטעות.. וש'בתוליה' אִם עיר ואֵם היתה, לא בחינם שמהּ מעורר אסוציאציות מהסוג הבתולי
 
ברגע שאמרת נבוכדנצאר

אמרת בבל, כלומר המלך שהחריב את בית המקדש הראשון. החשמונאים נלחמו נגד היוונים באמצע ימי הבית השני, כ 400 שנה אח"כ. עד כמה שידוע לי ספר יהודית הוא אגדה שנכתבה אי שם בסוף בית שני, והוא מערבב בין תקופות הסטוריות שונות. בגלל קדמותו היחסית זכה להיכלל בין ספרי "הברית הישנה" במסורת הנוצרית, בגלל איחורו היחסי וכן בגלל אגדיותו, לא זכה להיות חלק מהתנ"ך.
 

אלי ו.

New member
כנראה שלא מדובר בסיפור הסטורי

אלא יותר ברומן על רקע הסטורי. בספר יש טעויות גאורגפיות רבות ביחס זה לא הפריע לו להיות השראה לנשים ובדיוק השבת קראתי ששרה שנירר, מקימת "בית יעקב" קיבלה את ההשראה שלה מסיפורה של יהודית. ספר יהודית http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/yehudit-2.htm הערך באנציקלופידה של אתר דעת http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2199 ואולי יענין אותך גם סיפור חנוכה הזה שמחבר את גבורת יהודית לגבורת בתו של יוחנן כהן גדול. http://daat.ac.il/daat/shabat/hanuka/midrash-2.htm וגרסה אחרת שלו: (מדרש מעשה חנוכה) כיון שראו יוונים שאין ישראל מרגישין בגזירותיהם, עמדו וגזרו עליהם גזירה מרה ועכורה, שלא תכנס כלה בלילה הראשון מחופתה אלא אצל ההגמון שבמקום ההוא. כיון ששמעו ישראל כך רפו ידיהם ותשש כוחם ונמנעו מלארס, והיו בנות ישראל בוגרות ומזקינות כשהן בתולות, ונתקיים עליהם: "בתולותיה נוגות והיא מר לה" (איכה א'), והיו יונים מתעללים בבתולות ישראל, ונהגו בדבר הזה שלוש שנים ושמונה חודשים, עד שבא מעשה של בת מתתיהו כהן גדול שנשאת לבן חשמונאי ואליעזר היה שמו. כיון שהגיע יום שמחתה הושיבוה באפיריון, וכשהגיע זמן הסעודה נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתתיהו ובן חשמונאי, שלא היו באותו הדור גדולים מהם, וכשישבו לסעוד עמדה חנה בת מתיתיהו מעל אפריון וספקה כפיה זו על זו וקרעה פורפירון שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה ולפני אביה ואמה וחותנה. כיון שראו אחיה כך נתביישו ונתנו פניהם בקרקע וקרעו בגדיהם, ועמדו עליה להרגה. אמרה להם: שמעוני אחיי ודודיי, ומה בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה הרי אתם מתקנאים בי, ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעלל בי! הלא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחי דינה שלא היו אלא שניים וקנאו לאחותנו והרגו כרך כשכם ומסרו נפשם על ייחוד של מקום ועזרם ה' ולא הכלימם, ואתם חמישה אחים יהודה יוחנן יונתן שמעון ואליעזר, ופרחי כהונה יותר ממאתים בחור, שימו בטחונכם על המקום והוא יעזור אתכם שנאמר: "בי אין מעצור לה' להושיע וגו'" (ש"א י"ד), ופתחה פיה בבכיה ואמרה: רבש"ע אם לא תחוס עלינו חוס על קדושת שמך הגדול שנקרא עלינו ונקום היום נקמתנו. באותה שעה נתקנאו אחיה ואמרו בואו ונטול עצה מה נעשה. נטלו עצה זה מזה ואמרו בואו וניקח אחותנו ונליכנה אצל המלך הגדול ונאמר לו אחותנו בת כהן גדול ואין בכל ישראל גדול מאבינו. וראינו שלא תלין אחותנו עם ההגמון. אלא עם המלך שהוא גדול כמותינו. ונכנסנו עליו ונהרגהו ונצא, ונתחיל אחר כך בעבדיו ובשריו, והשם יעזרנו וישגבנו. נטלו עצה וכו'. ועשה להם הקב"ה תשועה גדולה, ושמעו בת קול מבית קודש הקודשים: כל ישראל נצחו טליא באנטוכיא, כן יעשה המקום ישועה בימינו אלה.
 
הערך באנציקלופדיה של אתר דעת

מבוסס על מאמרו של הרב צבי פרץ חיות. הפסקה האחרונה במאמר זה לא מצאה את דרכה משום מה לאנציקלופדיה, והנה היא: "נדמה לי, שאין ספק כי מחבר הרומאן בחר בשם יהודית בשביל גיבורת הסיפור כדי לרמוז על שמו של הגיבור האמתי, הוא יהודה המכבי. ואם היום נראה לנו כדבר של טעם פגום להלל גיבור מלחמה בדמות אשה, אל לנו לשכוח כי למחבר היה חשוב להעיר: "אין המלך נושע ברוב-חיל, גבור לא-יינצל ברוב-כוח (תהלים ל"ג, ט"ז), וכי האלוהים נותן לחלשים, אם הם שומרים אמונים לו, נצחון על החזקים הרשעים. ולשם כך מעמידים את דמות האשה החלשה מול שר הצבא שגיא הכוח." (ההדגשה לא במקור). הוא רק שוכח שהיו עוד סיפורים של נשים שנצחו שר צבא: יעל שהרגה את סיסרא ודבורה הנביאה שהנהיגה את הצבא לניצחון, אישה אחת שהרגה את אבימלך. לאבימלך, אגב, דעה דומה לדעתו של הרב על גיבורות מלחמה: "ותשלך אשה אחת פלח רכב על-ראש אבימלך ותרץ את-גלגלתו ויקרא מהרה אל-הנער נשא כליו ויאמר לו שלף חרבך ומותתני פן-יאמרו לי אשה הרגתהו וידקרהו נערו וימת" (שופטים ט' מ"ג)
 

אלי ו.

New member
יהיה מענין להשוות לתמונות של שלומית (salome)

ראש כרות הוא אביזר נאה לתמונות.
 

יוסי ר1

Active member
../images/Emo127.gifאכן, בדקתי בקפדנות את הכיתוב,

משום שחשבתי שזו שלומית המחוללת עם ראשו של יוחנן.
 

גנגי

New member
זו לא שלומית, כי

שלומית רקדה קודם לכן את ריקוד שבעת הצעיפים, ורק בסופו היא חוללה עם ראשו של יוחנן, כלומר, הייתה ברובה מעורטלת.
 
את יכולה להראות בבקשה איפה כתוב בב"ח

ששלומית רקדה את ריקוד שבעת הצעיפים, או חוללה עם ראשו של יוחנן, או שבכלל קראו לה שלומית?
 
עוד אחת...

אגב, זה לא כל כך פשוט וקל לכרות ראש של בנאדם. אם אין לך סכין מאוד חד או גרזן כבד מדובר בעבודת ניסור מאוד רצינית*. הן היו צריכות להיות לא רק יפות אלא גם מאוד שריריות... *הבהרה: הכותבת מעולם לא כרתה ראש של בנאדם.
 

יוסי ר1

Active member
אני לא רומז.

עשיתי זאת לכמה בעלי חיים, בנסיבות שונות. (ולא בא לי לפרט) כולם כבר היו מתים לפני כן אגב, אבל אני מניח שטכנית ההבדל לא כל כך גדול. לנתק ראש מגוף זה קצת יותר ממה שרואים בסרטים יפניים או סרטי מסעות צלב. אבחה אחת בחרב לא בהכרך עושה את זה חד וחלק.
 

יוסי ר1

Active member
../images/Emo9.gifאמצא מחר אולי איזו תמונה שלי בקציר

שיבולים, ואעלה לכאן...
 
למעלה