עידן הפח

דרךארץ

New member
עידן הפח

בין שנות הארבעים עד שנות השישים יוצרו מגוון מוצרים מפח לשימוש ביתי.
בלי הוד והדר, המוצרים הפרקטיים, העמידים והזולים שימשו למגוון מטרות.
סרטון עידן הפח
 

שרה16

New member
אמבטיה

ככה התרחצתי, עד גיל 6 בערך, בתוך גיגית מפח.
כמה ימים לפני פסח הייתי צריכה למצוא אלטרנטיבה לרחצה, כי הגיגית נתפסה ע"י דג קרפיון ענק.
קראנו לו בשם והאכלנו אותו בלחם עד שנעלם לצערינו דווקא בליל הסדר
 

arye9

New member
לא פח אבל מכונת כביסה ציבורית

בעירה Belmonte, פורטוגל
 

נהורית1

New member
והסבון של שמן

הכי בריא לכביסה וגם לשיער.
כל הכימיקלים האלה שמכניסים
לכביסה שבסופו של דבר גורמים
למחלות איומות. חיפשתי סבון כזה
ולא מצאתי. אולי רק אצל 'סבתא
ג'מילה'. אבל היא בגליל הרחוק.
 

עדגיל

Well-known member
אני זוכרת את אמא שלי קורעת את התחת: גם לסדר

בית, גם לגדל ילדים קטנים שמסתובבים סביב הרגליים כל היום, גם לבשל לכולם, גם לכבס ביד. אני זוכרת את אמא שלי מניחה על הפתיליה דוד גדול ובתוכו הרתיחה את הפריטים הלבנים כגון חיתולים, בגדי התינוקות, מגבות וכו'... והיה גם כחול כביסה. אמא היתה ממלאה את הפיילה במים, ומוהלת לתוך המים מעט מהאבקה של הכחול כביסה, ואחרי ההרתחה של הפריטים הלבנים, ואחרי הכביסה של המצעים הלבנים, היתה מכניסה את הדברים הללו לתוך הפיילה והם היו מקבלים צבע כחלחל-סגלגל בהיר, אבל אחרי שמתייבשים היו לבנים להפליא. והיה גם עמילן לכביסה. דברים שנדרש שיהיו קשים כמו מפות שולחן ומפיות תחרה וכו', אמא היתה משרה בתוך התערובת של גרגירי עמילן ומים.
 

נהורית1

New member
זה היה נוהל החיים אז.

אף אחד לא התלונן, ככה חיו והיו יותר מרוצים מהיום.
 
זה בדיוק מה שלא מובן לי

אנשים עושים ילדים, עובדים בפרך כדי לגדל אותם ובוכים שקשה להם

כאילו שילדים זה מכה משמיים
 

שרה16

New member
גם היום הנשים עובדות בפרך

ברחובות כמידי שנה תינוקות מתרוצצים בכבישים כשילדים קטנים הם הביביסיטאר.
אני מסבירה לכולם שיום לפני ליל הסדר תופיע הסופה האדומה (לדברי זה חמץ) שתכסה באבק אדום את כל הבתים המצוחצחים..
אז למה לטרוח?
הכי טוב לנקות אחרי פסח!
אני מחכה להזדמנות הנאותה להוציא את המזרן התורן לגדר ולחבוט עליו שיראו וייראו
(לא נעים,השכנים..)
 
זה מזכיר לי פתגם משנות החמישים.

על מי שהפריז בדיבורו,אמרו.
"לקח מִיל עשה ממנו בַּיְלָה.(פילה בערבית)
צ'י
 

דרךארץ

New member
אבל זה מה שיפה

פשוט, עממי, נזרק לרחובות וכמעט נעלם
ומה שכן הצליח לשרוד מלמד על תקופה
לא מההיבט ההיסטורי, הלאומי, המלחמתי עליו כותבים ספרים ומחקרים בלי סוף
אלא מההיבט העממי, של חיי היום יום, שבסופו של דבר זה מה שרובנו חווים בשגרתנו.
 
למעלה