עידכונים

אבי שלום

אני יודעת שזה אסור זה מה שמעצבן אותי. בשביל זה אני גם לא אקח את הכדורים האלה. בנתיים אני ממשיכה עם הכדור שלי, למרות שניראה לי שאני אצטרך להפסיק לקחת אותו וזהו. לא ניסיתי CBT. האמת שאני לא ממש צריכה את זה כי אני לוקחת את הכדור יותר נגד דיכאון (לא אובחן כמובן, פשוט רע לי מאוד בחיים כרגע). בOCD אני שולטת די טוב למען האמת. ואני רק מחכה שיגיע איזה כלב כלשהו שאני לא מכירה שאני אוכל לנסות לגעת בו. כי אני יודעת שעכשיו רוב הסיכויים שזה לא יפריע לי. הרבה דברים לא מפריעים לי עכשיו. יש עדיין דברים שמציקים אבל כל עוד אני יכולה לשלוט בהם אני לא חושבת שאני צריכה להתחיל CBT, בעיקר כי אני עושה אותו לעצמי.
 
אני חייבתתתת למחוק את התוכנה הזאת!

היא כל שניה מוציאה אותי מהמשתמש! אוף!!!
 

ותיקה 27

New member
חסרת נפש יקרה

אני קוראת את השרשור הזה וממש כואב לי הלב עלייך. דבר ראשון והכי חשוב- אל תקשבי ל"חברה" שלך!!! לא נראה לי שהיא הוסמכה לפיכיאטריה לאחרונה ככה שממש לא ברור לי מנין היא הגיעה לתובנה שאת זקוקה לאישפוז. לגבי הכדורים- אני מניחה שאת כבר יודעת שאסור לקחת תרופת מרשם שלא נרשמה עבורך, ובטח ובטח שלא כשמדובר בתרופות פסכיאטריות, אבל אני לא כאן כדי לחנך [
] אלא כדי לומר לך שלי היה ניסיון דומה עם הפרוזק, כמה ימים אחרי שהתחלתי לקחת אותו התחילו לי כל מיני מחשבות משונות על מהות החיים ולמה בכלל צריך לחיות ומחשבות אובדניות, שמעולם לא היו לי, פתאום צצו להן. הפסקתי לקחת וזה חלף. לגבי השירות הצבאי- לי הוא עשה נפלאות ונהניתי מכל רגע, ההורים שלי מצד שני לא יצאו מהארץ ביחד במשך כל תקופת השירות שלי כי הם היו בטוחים שבאיזשהו שלב אכנס לכלא כי אסרב לעשות משהו בגלל האוסידי :) אני מאמינה שהשירות הצבאי הוא חלק מאד חשוב בחיים ומן הסתם גם חובה אזרחית, אבל יחד עם זאת חושבת שאת צריכה לעשות מה שהכי נכון לך, ואם את תדעכי בגלל המשך השירות וההשלכות של המשך השירות יהיו הרסניות לגביך, אז לא קרה כלום גם אם לא תסיימי שירות מלא. השלכות הרסניות? ממש לא נראה לי. דרך אגב, אני באה מבית מאד ערכי עם שני אחים לוחמים ביחידות מובחרות , אחד גדול ואחד קטן ממני ועוד אחות שגם שירתה בצבא, ועדיין לפני הגיוס שלי ההורים שלי אמרו לי שאולי כדאי שאוותרואלך ללמוד ישר באוניברסיטה במקום, כי פחדו מההשלכות של האוסידי. בסוף סיימתי שירות מלא בבסיס סגור של יחידה קרבית, אבל השורה התחתונה היא שגם בבית כמו שלי שבו צה"ל הוא חובת על, הבינו שיש מקרים שבהם לא ממש "דחוף" לשרת בצבא. מחבקת אותך הכי חזק בעולם, ואוסרת עליך לבכות כל כך הרבה!
 
עידכונים

בזמן האחרון איבדתי את שפיותי. אני לא יודעת אם זה מהכדור או לא אבל החרדות שלי מהדברים רק גדלו. התחלתי לפחד ממה שהולך לקרות עוד מעט וממה שיכול להיות. קרסתי נפשית כבר כמה פעמים ולא ה פסקתי לבכות. ההורים שלי כבר הבינו שרע לי ממש. היום הייתי אצל הקבן ויש לי תור לפסיכיאטר החלטתי לצאת המצבא. אני קודם צריכה לטפל בי. אני כבר לוקחת כדור שלם. אמא לא בטוחה שזה עובד בגלל הסיבה הנ"ל. אז היא הציעה שאני אקח את הכדור שלה (ציפרלקס). וכמובן, שוב, ללא חוו"ד של אף אחד מוסמך. שתסלחו לי אבל זה פאקינג מעצבן. אם היא רואה שזה מה שהכדור עשה לי (במידה וזה באשמתו) אז למה היא לא לומדת מזה לקח לא לתת לי כדורים סתם בלי שיאמרו לה שזה מתאים?! בקיצור, אני סחוטה וגמורה. צריכה כוחות ואין לי. צריכה חיבוק.
 

Tpek

New member
../images/Emo24.gif

אנחנו כאן כולנו בשביל לתת לך כוחות! שילוב של דיכאון וחרדות זה באמת דבר מעצבן שבוחן את גבולות נפשנו. אבל אני בטוח שאת תתגברי על הקשיים, ותצליחי לעבור את זה. הצבא הוא מקום די קשה ולא נעים במיוחד, כל אחד והסיבות שלו לכך, אני יכול בהחלט להבין את מה שעובר עליך. גם בזמן שירותי בצבא, היו לי לא מעט תקופות של חרדות, דיכאונות, ושילובים מעניינים שלהם. בקשר לתרופות, אני מאוד ממליץ לא לקחת או להפסיק טיפול תרופתי על דעת עצמך, או כל אחד אשר שאינו מוסמך לכך. אם הכדור הנוכחי (איזה את לוקחת דרך אגב?) עושה לך בעיות, אז באמת מומלץ להתייעץ עם פסיכיאטר. צריך אבל לדעת שישנם כדורים שכחלק מתופעות הלוואי שלהם, הם עלולים להגביר חרדות, אבל אם כדור אחד לא עובד, תמיד יש כדור אחר שאפשר לקחת. לגבי מה שאבי אמר, אני דווקא על טיפול תרופתי והוא מאוד עוזר לי (בעיקר בחלק של האוסידי), הוא אמנם אינו פותר את כל הבעיות שלי, אבל הוא גם לא אמור. אחרי הכל, דיכאון היא הרגשה די נפוצה בצבא. כולנו מרגישים לפעמים סחוטים, ולכן זה נחמד כשיש מישהו שתומך נפשית בך. וכאן יש לך פורום שלם של אנשים תומכים. :) מקווה שתרגישי טוב.
 
תודה 3>

המצב בצבא לא טוב, בעיקר כי זה מקום שאתה לא יכול לדעת מה יילו עלייך עוד כמה זמן וזה הפך לפחד מאוד גדול אצלי, מה יפילו עלי מחר. התחלתי לחשוב מה יהיה והתחלתי לפחד מהזמן שעובר. עכשיו אני לוקחת כדור שלם של פריזמה. די ישן, מלפני 4 שנים לפחות אם לא יותר. הבעיה היא שאני לא יודעת אם הכדור משפיע בכלל או לא או שזו פשוט אני עם הייאוש ושהחלטתי לבכות יותר ולהוציא במקום לשמור. אני אפילו לא בטוחה במה אני ומה הכדור. זה מבלבל. לקחתי בעבר את הכדור הזה בגלל זה לא הכי פחדתי לקחת אותו שוב. אבל לא יודעת, זה עדיין איפושהו מפחיד. אני גמורה מעייפות, נפשית. זה כאילו אני צריכה לתת לנפש שלי לישון כמה שעות טובות כדי שגם היא תעבוד שוב, ולא רק הגוף. בזמן האחרון איבדתי את עצמי ואת ההרגשות שלי. הכל נורא מבולבל. אני נורא שמחה שיש לי אתכם
זה מחזק נורא! תודה לך
 

Gameboy4

New member
אולי הכדור לא בתוקף

תבדקי את התאריך על הקופסה. אם הכדור לא בתוקף אז אולי זאת הסיבה שהוא לא משפיע.
 

bomber888

New member
קבלי חיבוק נשמה ../images/Emo24.gif

אם את רוצה לחלוק, אני במייל ובמסנג'ר.
 
שבורה.

התקשרה אלי מישהי שאחראית על העובדים. היא התחילה לשאול אותי אם הלכתי למרפאה ואת מי ראיתי ומה הוא אמר ומה אני אמרתי ומה הוחלט ואם יש עוד תור. היא התחילה לאמר לי שזה יהרוס לי את החיים וישאיר לי כתם. ושאפשר לעשות דברים אחרים ואני סתם אהרוס לי את החיים. היא אמרה לי לבוא אליה מחר. אני רוצה לישון לנצח. זה ניראה כאילו רק ככה אני אקבל שקט. אני לא יכולה יותר, בא לי פאקינג למות. וזה לא מגיע לי. זה לא מגיע. למה כשאני אומרת להורים שאני רוצה למות הם אומרים 'נו באמת' זה לא שאני רוצה את זה
לא טוב לי בחיים... כל מה שאני רוצה כבר זה רק לישון... זה לא פייר. אני רוצה לחיות, אבל לא ככה. לא מגיע לי לשמוח?
 

bomber888

New member
בהחלט מגיע לך לשמוח

ושההיא תלך ל$%&#. עזבי מה אנשים אומרים. כולם חכמים יודעים ה-כ-ל היום. אם אני יכול לעשות משהו בשביל לעזור לך, רק בקשי. כולנו כאן כדי לתמוך.
 
תודה

לא מפסיקה לבכות.... עד שחשבתי שהכל ייפתר ואני אוכל לשמוח שוב הכל התחרבש לי.
 

אמא11

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo201.gif../images/Emo24.gif../images/Emo201.gif

עדי יקרה, קבלי הרבה הרבה חיבוקים וחשוב שתדעי שאנחנו איתך. נורא עצוב לי שאת סובלת כל כך ואני באמת מקוה שהדברים יסתדרו. בינתיים, לאורך הזמן שאני קצת מכירה אותך, נראה לי שהכי הכי את יכולה לסמוך על תחושות הבטן שלך. תחזיקי מעמד אוהבת
תמי
 
דיברתי שוב עם ההורים

אחרי שבכיתי שוב בהיסטריה (סוף סוף מקום שאפשר לבכות בו)... הם לא רוצים שאני אצא אבל הם אומרים שאם אני ממש לא רוצה אז שאני אצא וזהו זה קשה...... הם חשבו שהצבא ילמד אותי משהו.. האמת שהוא לימד אותי רק רוע של אנשים אחד לשני.. וזה חבל מאוד כי יש אנשים מקסימים בעולם והפורום הזה מוכיח את זה כל פעם מחדש חיבוק גדול, עדי
 

שמוצקין

New member
מה כתם ?פטור מצה"ל !?!!?

שלא תבלבל את השכל חצי מהצעירים היום כבר לא משרתים בצבא . כתם שמתם. מגיע לך לשמוח .
 
היא הפחידה אותי

אמרה שהעתיד שלי ייהרס שזה לא דרך לפתור דברים יכול להיות שבסוף אני אשנא את עצמי על זה?
 

שמוצקין

New member
לא יכול להיות ../images/Emo13.gif

היא חיה בסרט . תחשבי כמה אנשים קיבלו פטור מהצבא שמצבם הרבה יותר טוב משלך והם מתפקדים עובדים ונוהגים.
. אני חושב שזה כרגע כן דרך לפטור דברים והשירות בצבא לא עושה לך טוב .
 
אז ההיגיון שלי עובד?

אלו חדשות טובות. אם זה בסדר, אז אני לא צריכה להתחרפן מזה. עכשיו אני רק צריכה לחשוב מה לעזאזל אני אומרת לה מחר כדי שהיא תרד ממני. תודה על הכל
אני אלך לישון קצת עכשיו, להשלים שעות חסרות לילה טוב
 

Nescafe3

New member
את לא תשנאי את עצמך על זה

תראי בחיים יש הרבה קשיים ומגיעים לכל מיני החלטות לנוכח הקשיים ובאותו הרגע. את לא יכולה לשפוט את עצמך בצורה רטרוספקטיבית כי את לא יכולה לדעת מה טוב בשבילך לעולם. אני מציע לך לא לפחד מהעתיד, אלא לחשוב על ההווה. כמו שכבר אמרו פה באופן מעשי ההשפעה של חוסר שירות היא זניחה. הכל תלוי בהשלמה. תשקלי, תתייעצי ותגיעי להחלטה ואחרי שהחלטת וביצעת אז תשלימי עם המצב ועם כל מה שהוא יביא. לעניין הספציפי שלך - השיקול לא צריך להיות חרטה בעתיד או נזק לקורות החיים (שוב הנזק זניח אם הוא בכלל קיים ולבנות בכלל לא נראה לי שזה מהווה בעיה). השיקול צריך להיות מצבך הנפשי. אבל זה תקף לשני הכיוונים! אני אסביר - יכול להיות שמצבך הנפשי לא מאפשר לך כרגע לסיים את השירות ועדיף לך להקל על עצמך ולהשתחרר. אבל יכול להיות שלהיפך - אם תשתחררי מצבך יכול גם להחמיר ויש לקחת זאת בחשבון. אני לא מעורה בפרטים של הOCD שלך אבל זו הפרעה חמקמקה. יכול להיות שכרגע את מאמינה שכל הבעיה היא מהלחץ החיצוני שהצבא יוצר, אבל למעשה הבעיה היא פנימית וגם אם תשתחררי תמשיכי לסבול ויכול להיות גם שיהיה אפילו יותר גרוע. לכן, אני ממליץ לך לחשוב מה תעשי בדיוק כשתשתחררי - למצוא עיסוק: עבודה או לימודים שיהוו פחות עומס מהצבא אבל לא יאפשרו לך לשקוע לאובססיות. ומשהו שתמי לימדה אותי: לא הכל שחור ולבן, יש גם דרך באמצע - אולי תנסי להשיג הקלות שיעזרו לך להתמודד מהקב"ן ולהשלים את השירות. כך גם תקני לעצמך עוד זמן לחשוב בבהירות מה לעשות ומקסימום תמיד תוכלי לחזור אליו ולהגיד שניסית ואת לא מצליחה ואת מבקשת להשתחרר. גם אם תשתחררי וגם אם לא - חשוב שתביני שזה לא סוף העולם. אני יודע שזה מעייף להיות זמן רב כ"כ במצב רגשי כזה שכבר נמאס מהכל ופשוט רוצים לנוח. אבל תאמיני לי שהרגש משתנה כל הזמן ועוד עתיד שלם לפנייך מלא ברגשות של אהבה וכיף וגם עוד משברים לפנייך, אולי אפילו יותר קשים. ככה שתחשבי על מה שהצעתי לך והכי חשוב - קחי את כל העניינים בצורה רגועה. תנסי להסתכל על זה מבחוץ כאילו לא מדובר בחיים שלך אלא באיזשהוא סרט שבו את פשוט מזדהה מאוד עם הגיבורה הראשית
. בהצלחה!
 
למעלה