עמיתה פיתה
New member
עידכוניישן..
שלום לכולם חבריי..., אז ככה..אני רוצה לעדכן מה קורה איתי. השבוע היה נורא והיום..(מה חדש?).. הכל כרגיל רע מאד,בלי שום תיקווה. לפני שלושה ימים המשפ' "תפסה" אותי על חם..בחדר בוכה..לא סתם בכי בכי עם המון כאב,המון ייאוש. אבא התקשר למ"פ..הוא אמר שהוא מבין ושאני אכנס אליו למחרת בבוקר. לפני שהלכתי לישון(אם זה נקרא לישון בכלל) אבא שלי ואחותי דיברו איתי ואבא אמר שהוא לא רוצה ילדה חולה בבית ושאם זה יעשה לי טוב אז שאני אשתחרר מהצבא..ואתחיל לעבוד ולחשוב על איזה כיוון באוניברסיטה.כמובן שזה עשה לי טוב כי אני יודעת שלאבא שלי נורא חשוב הצבא..,ואני ממש לא רוצה לאכזב אותו.ככה שקצת שמחתי ממילותיו.אחותי ניסתה לעודד אותי גם היא,כי הייתי ממש בהיסטריה של בכי. למחרת בבוקר קמתי,עם פנסים בעיניים, כמו עב"מ. באתי בבוקר למ"פ.איזה בן אדם מקסים.דיבר איתי בהבנה מוחלטת.אמר שהוא מבין אותי,ושאין ברירה אלא להתעזר בסבלנות ל 29 בחודש. אמרתי לו שאני רוצה להרים ידיים כי אין לי כוחות יותר..,ומבחינה מנטאלית אני שבורה.הוא אמר ששווה לנסות,שיעבירו אותי לבסיס ליד הבית,ושתמיד אני יוכל לצאת מהצבא.אבל לא לפני שאני נותנת עוד צ'אנס. הסכמתי. אז בעוד שבוע בדיוק אני נוסעת לבאר שבע לוועדה.לא יודעת מה לחשוב כבר. אני באמת רוצה לצאת מהצבא.אני באמת רוצה לשקם את עצמי מבחינה נפשית. ובמידה ואני אחליט שאני מספיק חזקה אני אעשה שרות לאומי שנה אחת פה באילת במקום מגוריי.הלא אני רוצה לתרום. אני מאד מבולבלת. חלשה. רוצה שיקרה משהו.משהו טוב.
שלום לכולם חבריי..., אז ככה..אני רוצה לעדכן מה קורה איתי. השבוע היה נורא והיום..(מה חדש?).. הכל כרגיל רע מאד,בלי שום תיקווה. לפני שלושה ימים המשפ' "תפסה" אותי על חם..בחדר בוכה..לא סתם בכי בכי עם המון כאב,המון ייאוש. אבא התקשר למ"פ..הוא אמר שהוא מבין ושאני אכנס אליו למחרת בבוקר. לפני שהלכתי לישון(אם זה נקרא לישון בכלל) אבא שלי ואחותי דיברו איתי ואבא אמר שהוא לא רוצה ילדה חולה בבית ושאם זה יעשה לי טוב אז שאני אשתחרר מהצבא..ואתחיל לעבוד ולחשוב על איזה כיוון באוניברסיטה.כמובן שזה עשה לי טוב כי אני יודעת שלאבא שלי נורא חשוב הצבא..,ואני ממש לא רוצה לאכזב אותו.ככה שקצת שמחתי ממילותיו.אחותי ניסתה לעודד אותי גם היא,כי הייתי ממש בהיסטריה של בכי. למחרת בבוקר קמתי,עם פנסים בעיניים, כמו עב"מ. באתי בבוקר למ"פ.איזה בן אדם מקסים.דיבר איתי בהבנה מוחלטת.אמר שהוא מבין אותי,ושאין ברירה אלא להתעזר בסבלנות ל 29 בחודש. אמרתי לו שאני רוצה להרים ידיים כי אין לי כוחות יותר..,ומבחינה מנטאלית אני שבורה.הוא אמר ששווה לנסות,שיעבירו אותי לבסיס ליד הבית,ושתמיד אני יוכל לצאת מהצבא.אבל לא לפני שאני נותנת עוד צ'אנס. הסכמתי. אז בעוד שבוע בדיוק אני נוסעת לבאר שבע לוועדה.לא יודעת מה לחשוב כבר. אני באמת רוצה לצאת מהצבא.אני באמת רוצה לשקם את עצמי מבחינה נפשית. ובמידה ואני אחליט שאני מספיק חזקה אני אעשה שרות לאומי שנה אחת פה באילת במקום מגוריי.הלא אני רוצה לתרום. אני מאד מבולבלת. חלשה. רוצה שיקרה משהו.משהו טוב.
