עידכון
ואו כמה דברים התרחשו מאז שכתבתי פה.. בעקרון ב31/8 התחלתי את המסע שלי , ואת המלחמה בהפרעת האכילה. המלחמה היא אישית, והחלטתי שבהתחלה אני מנסה עד כמה שאני יכולה לעשות אותה לבד.. ובאמת כמה חודשים ראשונים הכל היה טוב ויפה.. לא רוצה להגיד שאכלתי מה שבא לי , אבל שמרתי יפה, לא התפרעתי. באמצע דצמבר גיליתי שאני הולכת לעשות ניתוח בסוף ינואר, ניתוח שאני ידעתי שאעשה מתישהו - כי אני נשאית גן של סרטן השד.. ככל שעברו הימים, וקלטתי יותר ויותר שזה ניתוח מסוכן, פשוט נשברתי. וההפרעה חזרה אלי, אומנם במינון נמוך, לא כמו פעם, אבל חזרה... ובעצם במהלך השבועיים שלפני הניתוח מצאתי את עצמי שבורה ולא מסוגלת להילחם מול ההפרעה. כמה ימים לפני הניתוח חבר שלי הציע לי נישואים, כמובן שהסכמתי ואז עברתי את הניתוח. הניתוח טפו טפו טפו עבר בהצלחה, כבר שלושה שבועות אני אחריו, ומיום הניתוח חזרתי למלחמה מול ההפרעה. עד עכשיו עבר בהצלחה. אני יודעת שאני צריכה עזרה נוספת. אבל גם אין לי זמן ובעיקר כסף. עכשיו עם ההכנות לחתונה , וחודש שלא עבדתי בגלל ההחלמה הקשה מהניתוח, אז קשה לי להוציא כסף על טיפולים. מבאס אותי, שכל המלחמה הזאת מול ההפרעת האכילה כלכך מעורערת ושבירה.. אני עובדת על עצמי , ומנסה , וכל המאמצים שלי ושל משפחתי ושל בן זוגי למחלמה הזאת, וברגע של פחד כמו שהיה לי לפני הניתוח כאילו לא משנה לי כלום, ואז ההפרעה הזאת משתלטת עלי... אמרה לי פעם אחות בבית חולים, שהמחלה הזאת כאילו עורבת לנו בפינה, עורבת לרגעי משבר.. וזה מאוד מתסכל, כל החיים אצטרך להיו במחלמה????? מתישהו יהיה לי שקט מהמחלה הארורה הזאת. אוף זהו אה ובנוסף לכל זה , התקבלתי לעבודה בתחום שלי , במקום מאוד טוב.. שזה גם משהו טוב שקרה לי בתקופה הזאת... וזהו
ואו כמה דברים התרחשו מאז שכתבתי פה.. בעקרון ב31/8 התחלתי את המסע שלי , ואת המלחמה בהפרעת האכילה. המלחמה היא אישית, והחלטתי שבהתחלה אני מנסה עד כמה שאני יכולה לעשות אותה לבד.. ובאמת כמה חודשים ראשונים הכל היה טוב ויפה.. לא רוצה להגיד שאכלתי מה שבא לי , אבל שמרתי יפה, לא התפרעתי. באמצע דצמבר גיליתי שאני הולכת לעשות ניתוח בסוף ינואר, ניתוח שאני ידעתי שאעשה מתישהו - כי אני נשאית גן של סרטן השד.. ככל שעברו הימים, וקלטתי יותר ויותר שזה ניתוח מסוכן, פשוט נשברתי. וההפרעה חזרה אלי, אומנם במינון נמוך, לא כמו פעם, אבל חזרה... ובעצם במהלך השבועיים שלפני הניתוח מצאתי את עצמי שבורה ולא מסוגלת להילחם מול ההפרעה. כמה ימים לפני הניתוח חבר שלי הציע לי נישואים, כמובן שהסכמתי ואז עברתי את הניתוח. הניתוח טפו טפו טפו עבר בהצלחה, כבר שלושה שבועות אני אחריו, ומיום הניתוח חזרתי למלחמה מול ההפרעה. עד עכשיו עבר בהצלחה. אני יודעת שאני צריכה עזרה נוספת. אבל גם אין לי זמן ובעיקר כסף. עכשיו עם ההכנות לחתונה , וחודש שלא עבדתי בגלל ההחלמה הקשה מהניתוח, אז קשה לי להוציא כסף על טיפולים. מבאס אותי, שכל המלחמה הזאת מול ההפרעת האכילה כלכך מעורערת ושבירה.. אני עובדת על עצמי , ומנסה , וכל המאמצים שלי ושל משפחתי ושל בן זוגי למחלמה הזאת, וברגע של פחד כמו שהיה לי לפני הניתוח כאילו לא משנה לי כלום, ואז ההפרעה הזאת משתלטת עלי... אמרה לי פעם אחות בבית חולים, שהמחלה הזאת כאילו עורבת לנו בפינה, עורבת לרגעי משבר.. וזה מאוד מתסכל, כל החיים אצטרך להיו במחלמה????? מתישהו יהיה לי שקט מהמחלה הארורה הזאת. אוף זהו אה ובנוסף לכל זה , התקבלתי לעבודה בתחום שלי , במקום מאוד טוב.. שזה גם משהו טוב שקרה לי בתקופה הזאת... וזהו