עידכון

[maloren]

עידכון

חוץ ממזג האויר בצפון (אנחנו שוחים לפגיה כל יום) התחילו דברים להתקדם בקצב. קודם כל- 1915. אח"כ: עריסה מחוממת ופתוחה. והשיא- שבועיים מהיום הביתה (אינשאללה) - כמובן, אם לא יהיו הפתעות בדרך. אז הלחץ בשיאו. התחלנו להתכונן. מיליון ואחד דברים. אתמול למשל ישבנו אצלה מהצהריים עד הערב כדי לראות, ללמוד ולהכיר. פעם ראשונה שהרמתי אותה בלי לחכות לאחות. פעם ראשונה והכל עשינו (כמעט) בלי האחות. אבל זה מסורבל. עדיין כל החוטים של המוניטור. הבגדים המוזרים מלופפים בחיתול טטרא. אני מאמין שבבית יותר נוח כי בפגיה בהחלט קשה, אפילו להחליף חיתול. אז רואים ממש את הסוף. אנחנו מחפשים קורס החיאה קצר, עושים סיבוב קניות קצר, צובעים את החדר, מנקים, ומכינים את הכלבה שלנו. כרגיל, עצות, רעיונות ומקצה שיפורים- אנחנו זקוקים לכל מה שאפשר לתת (נפשית, לא פיזית). או לפחות אני זקוק. אורן

 

[אמא של אורי]

איזה כיף לשמוע!!! ../images/Emo65.gif../images/Emo141.gif

בשורה טובה על הבוקר!!! כל הכבוד לאיה היא עם רגל אחת בבית! הדבר שהכי פחדתי ממנו היה האמבטיה, פשוט רעדתי מפחד כשלמדו אותי לעשות לו אמבטיה, אבל ברוך השם התרגלתי ותוך יומיים כבר עשיתי לו אמבטיה לבד! הם גודלים מהר מדי, צריך להנות מהם בכל גיל ולא לחכות כל הזמן לשלב הבא! בהצלחה ושיהיה בכיף!

 

[של עידודנה]

עיצות לגבי אמבטיה

לא לעשות אמבטית קצף בשום פנים ואופן. רק מעט מים, וזהו. הקצף ממש גורם להחלקה. אנחנו ניסינו להשתמש במתקן "דפני", אבל דנה ממש לא אהבה אותו. המגע של הפלסטיק על העור העדין שלה לא היה לה נעים. מסכימה עם כל אלו שאמרו, שמהרגע שאיה תהיה באחריותכם, כל השאר יזרום באופן טבעי. שיהי לכם הרבה בהצלחה.

 

[אמא של בת אל]

שיהיה בשעה טובה../images/Emo42.gif

אני ממש שמחה לקרוא על ההתקדמות. לגבי קורס החיאה קצר - למיטב ידיעתי מקבלים הדרכה בפגיה לפני היציאה הביתה. אז תבררו. בבית אכן הרבה יותר פשוט בלי חוטים, טיטולים רגילים ובגדים נורמליים (רק קטנים). יהיה בסדר, רק סבלנות (אפילו שכבר קשה...)

 

[binon]

בשעה טובה

העצה הכי טובה שאני יכול לתת לך היא שתהיה רגוע. תיקח בחשבון שלא ישחררו את איה מהפגיה אם היא לא תהיה באמת מוכנה לצאת. בדרך כלל הם לא לוקחים סיכונים כאלה. ותדע לך שבבית, על השידה הנוחה שלה, בלי המוניטורים ובלי העיניים של האחיות שמסתכלות בדיוק מה אתה עושה, וכשהילדה כבר במשקל נורמלי ולא של רבע עוף הכל באמת יותר קל. ושיהיה בשעה טובה

 

[maloren]

יחסית

יחסית בשבילנו 2 קילו זה משקל נורמלי, אבל זה עדיין שני שליש בערך מתינוק רגיל. אז נכון שזה לא קילו שבע מאות וכאלה, אבל עדיין היא קטנטנה. קשה להגיד שזה לא מפחיד קצת...

 

[אינה של יערה]

אח, החיים הטובים!! (יצא מגילה...)

להרגיש שהילדה שלך היא באמת שלך ולא של בית-החולים - ככה לפחות בעלי אמר ברגע שהיינו בבית. כמו שאמרו כבר, בבית הרבה הרבה יותר קל. על השידה או על המיטה שלכם תלמדו לחתל אותה ב-20 שניות , ממש בלי בעיה. להנמיך ציפיות לאפס (מעצמכם, לא ממנה...) גיליתי שהכי קל אם פשוט זורמים איתם בהתחלה. הרי עוד לא גרתם איתה באותו בית, אתם (אפשר להגיד) לא מכירים הכי טוב - חוץ מזה, כשמגיעים לשבוע 38 בערך הם מפסיקים להיות שקטים ולישון כל היום ומתחילים לדרוש את המגיע להם. ליהנות ממנה כמה שיותר - אבל לא לכעוס על עצמכם אם ההורות היא לא בדיוק כמו בפרסומת לפמפרס. אתם חדשים בעסק, היא חדשה בעסק, הרי לא מצפים מכם ביום הראשון בעבודה להכיר ולדעת הכל, נכון? עצה פרקטית לסיום - מומלץ לנקות את הבית י-ס-ו-ד-י לפני שהגברת מגיעה כי אח"כ פשוט לא יהיה לכם זמן וכוח. להצטייד בסטוקים של אוכל בפריזר, נייר טואלט וכו´ כדי שלא תצטרכו לעשות קניות גדולות בשבועיים הראשונים שלה בבית. לקחת כמה שעות כדי לסדר את הארונות ולפנות הרבה מקום, כי לא יאומן כמה דברים מגיעים הביתה יחד עם התינוק. וכמובן לקנות אלבום ולסדר את התמונות (לא יודעת עד כמה אתם מסודרים, כי אני לא כל כך). זהו. מחכים להודעה

 

[maloren]

פריזר, קניות - אלו היו עצות טובות

 

[ורד של שירה]

נו, ילה רוצים לעשות קולולולולו

עצה לגבי האמבטיה- בשבועות הראשונים השתמשנו בחיתול בד, הדפני היה גדול עליה כמובן, וזה נוראה מפחיד כי היא זעירונת ומחליקה, אז הייתי מחזיקה אותה עם חיתול בד וככה נמנעה ההחלקה. וגם האמבטיה לוקחת דקות מעטות הרי הם לא ממש מתלכלכם בבוץ בהתחלה. מה עוד- לקנות דיסק עם מוסיקה שקטה ומרגיעה, אנחנו בלילות הראשונים דאגנו שלא יהיה שקט בבית שלא יהיה לה מעבר קשה בין הרעש של הפגיה לשקט בבית. בגדים- אל תשקיעו יותר מדי בבגדים קטנים הם גדלים בהתחלה בקצב מדהים, כנ"ל לגבי טיטולים מידה קטנה, לא לקנות סטוקים. קורס עזרה ראשונה- גם אצלנו בפגיה היה קורס לפני השיחרור.

 

[binon]

שכחתי להוסיף

שהתינוקות שיוצאים מהפגיה יוצאים "מסודרים" יחסית. יש להם שיגרת אוכל שהם רגילים אליה והם מתעוררים בשעות קבועות וזה הרבה יותר קל. אז באמת תרגע. ובעניין הנקיון - לא נורא אם הבית יהיה קצת פחות מסודר...

 

[דוריתהאמאל3]

אורן ראשית ברכות על המעבר לעריסה

כפי שכבר נכתב הפגים הם תינוקות מאד רגועים. הילי למשל אכלה וישנה רוב הזמן ובכתה מעט מאוד. לדעתי הכי חשוב לזרום איתה ,לאהוב אותה, והטיפול השגרתי יהפוך אתכם למקצוענים. עלמה בת ה-3 חודשים נולדה 2.100 ק"ג. שכבתי במחלקה עם ביות (התינוקת היתה אצלי כשרציתי) ולידי שכבה יולדת עם תינוק איזה 4 ק"ג. ההבדל עצום בין התנוקות . הבובה שלי נראתה לי ענקית וחברותית וצעקנית (ביחס לאחותה). הסביבה לא הבינה איך אני לא מפחדת לקלח אותה, להאכיל אותה. איה תרגיש אתכם נח בביתה החדש והרגוע. אחרי כל-כך הרבה שעות של ציפצופים ואור מסנוור ורעש אין ספק שמה שהכי חשוב לה זה שלווה והורים אוהבים. מחזיקה אצבעות לשחרור הקרב.

 

[שרינה1]

איזה בשורות טובות ../images/Emo23.gif

אני עוקבת אחריכם בקריאה שקטה... איזה יופי שהיא כבר או טו טו הולכת הבתיה בהתחלה גם אני נורא פחדתי לקלח אותם, אז בעלי קילח אותם אבל אחרי שניסיתי עם החיתול, זה באמת היה יותר פשוט... ברגע שתהיו בבית ויהיה לכם סדר יום של בית נורמלי (בלי ריצות לפגיה וצפצופים וכל היתר...) תראו שתסתדרו איתה - עם המקלחות והכל... שיהיה בקלות ובהצלחה

 

[ורד של שירה]

שרינה ברוכה הבאה ל../images/Emo82.gif ינו הקט

את מוזמנת לספר לשתף אותנו בפרטים כמו תאריך לידה, שבוע הלידה, מקום הלידה, סיפור הלידה וכמובן תמיד נשמח לתמונות לגלריה שלנו

 

[טל של אשחר]

יש ריח חזק של בית באויר

שתי מציאויות חדשות היו לאשחר בבית: חושך ושקט . היינו בטוחים שבלילה הראשון לא יהיה מאושר ממנו אבל החושך והשקט הכניסו אותו לאי נוחות וכל הלילה הוא גנח . כמובן שלדברים טובים מתרגלים מהר והראיה- שני קילו עליה במשקל תוך חודש וחצי . (כמה זמן פגיה יכולנו לחסוך בקצב הזה..) . אמבטיה היתה תפקיד בלעדי של אבא , ורק לקראת המילואים קנינו את המתקן שהוזכר כאן (דפני ) . זה נורא נורא מלחיץ להגמל מהמוניטורים ואני לא חושבת ששום מוניטור ביתי יכול להיות תחליף . צריך ללמוד לחיות עם זה . (כל הנסיעה הביתה חיפשתי את צג המוניור מעל לראות שהוא לא עושה איזה ברדי ).

 

[maloren]

לא מובן

לי משהו, אחרי שמאכילים שמים על הכתף לביצוע הפליטה (שתקרא להלן "הגראפצ"). באןתם רגעים, אין כלל תמונה ויזואלית של הילדה. איך קיבינימט אני אמור לדעת שהכל בסדר בלי המוניטור? ועוד עידכונון- שמו לנו טופס טיולים. היום קניות, מחר צביעות (חדר) ובקרוב רוצים לנתק מהמוניטור. איך מתגברים על המוניטור?

 

[ורד של שירה]

תן לי לספר לך סיפור

כשבועיים לפני ששירה השתחררה הביתה והתחלנו להרגיש את השיחרור באוויר אני נתקפתי פאניקה או במילים אחרות חרדות קשות. לא הצלחתי להבין איך אני אקח תינוקת זערורית כזאת הביתה ואטפל בה לבד, בלי אחיות, רופאים והכי חשוב מוניטור. רצו לי בראש מחשבות כמו ואם היא תקבל זיהום ואם ואם כל מיני אמים...(יש מילה כזאת בכלל?) אז נכנסנו לשיחה עם האחות הראשית שראתה את המצוקה שלי ומה שהיא המרה לי דיי שיכנע אותי להירגע (אבל רק קצת). היא אמרה לי שאם היו חושבים שפג בריא במשקל שני קילו נמצא בסכנה בבית וצריך השגחה לא היו משחררים אותו. ההחלטה לשחרר פג במשקל שני קילו התקבלה לאחר שנמצא שמהמשקל הזה אין סכנה. היא אמרה לי שברגע שהפג מגיע למשקל השיחרור הם מתייחסים אליו כמו אל תינוק שנולד בסוף ההריון והלך הביתה אחרי יומיים ממחלקת יולדות, שאין משמעות אם הוא נולד שני קילו או ארבעה קילו. שאלתי אותה לגבי זיהומים- ההסבר שלה היה שככל שמשקל הגוף יותר קטן הזיהום יותר מסובך אצלהם אבל שוב נמצא כי בשני קילו הגוף מצליח יותר להתמודד הם מחלות ולכן משחררים. כמובן שחשוב מאוד לשמור בבית בחודש הראשון, לא להרשות שיבואו מבקרים ובטח לא ילדים קטנים (וזה ממש חשוב). זהו לגבי השיחה עם האחות. בשבוע הראשון של השיחרור התקשרנו כמה פעמים לפגיה לשאול שאלות ותמיד ענו לנו מאוד יפה. ולסיום לגבי המוניטור- אם היו חושבים שיש סכנה לאיה והיא צריכה להיות מחוברת למוניטור היא לא היתה הולכת הביתה, אתה חייב לשנן את המנטרה הזאת לעצמך, הילדה שלי בסדר, אחרת לא היו משחררים אותה. ולגבי הגרפס אתה יכול לשים מראה (סתם...) תאמין לי שאתה מרגיש, היא זזה, אתה מרגיש את הנשימות שלה, הכל בסדר. יצא לי ארוך אבל אני מקווה שעזרתי. ילה עוד כמה ימים למנייאק.

 

[maloren]

אבל ורד

עם כל הכבוד לרופאים, מבחינתם זה פרוטוקול ותו לו, מבחינתי זה דם מדמי. לפני כמה ימים היתה לה הורדת דופק בזמן האכילה. נכון, היא עוד לא הגיעה לשני קילו ונכון שהיא עדיין פגית קטנה ויש לה עוד שבועיים, אבל הסיבות האלה לא מספיק חזקות כדי שאתעלם מהורדת הדופק ואהיה משוכנע שלא תחזור. וגם, לפגים יש חשש גבוה יותר ממות עריסה. איך אני אוכל להרדם בכלל בלילה בלי מוניטור? אז אני משיג אחד לחודש, חודשיים ראשונים, אבל אני ממש לא מקבל את מה שהם אומרים, אחרת למה הורים לתינוקות פול טרם (וכמובן גם אנחנו) משתמשים בביבי סנס? סימן שיש חשש, גם אם מינימלי, ואצל פגים החשש גבוה יותר. ואם לא יהיו בעיות (טפו טפו טפו) 13 יום למנייק. א.

 

[ורד של שירה]

אז ככה- הורדת דופק בזמן אכילה זה לא

משהו מאוד חריג, גם שירה עשתה את זה בהתחלה. (אני מתחילה להרגיש ששירה ואיה כמו תאומות) מוניטור להתחלה- אתה יכול לשכור, אנחנו לא עשינו זאת כי אני רציתי לשחרר את הילדה מהחוטים כמה שיותר מהר, ולכן השתמשנו בבייבי סנס. שינה בלילה- נכון בהתחלה לא ישנים, כל כמה דקות קמים לבדוק שהכל בסדר, אבל גם הורים שנולדו להם תינוקות בסוף ההריון לא ישנים בימים הראשונים. בייבי סנס- כל ההורים משתמשים ולא רק הורים לפגים. עצה קטנה (אין חכם כבעל נסיון), הייתי איפה שאתה, אני מלכת החרדות, אני אספר לך עוד משהו- אני הייתי אצל ההורים שלי חודשיים אחרי הלידה כי פחדתי להיות לבד עם הילדה בבית כך שאני ממש ממש מבינה אותך ואני האחרונה שינסה להגיד לך להירגע, כל החששות שלך מוצדקים וברור מאיפה הם באים, כולנו עברנו את הטראומה של לידת פג. ולכן כל מה שנשאר לי זה לנסות לשתף אותך במה שעבר עליי בתקווה שזה ייקל במעט.

 

[binon]

הפתעה

הידעת כי תינוקות מסוגלים לנשום גם בלי מוניטור?

וחוץ מזה, כשתגיעו הביתה בשעה טובה ובקרוב, רק תחכה לרגע שבו תעיף את המוניטור לכל הרוחות ותהנה מהשקט...אין ציפצופים, אין אורות דולקים כל הלילה... וכשהילדה עליך לגראפץ, אתה לא צריך לראות את הפנים שלה, זו לא בובה. אתה תרגיש אותה בדיוק. ושיגיע כבר...

 

[דורית ובניה]

יפה אמרת ../images/Emo45.gif

ממרחק הזמן הכל נראה פשוט , אה? אני ממש עברתי גמילה מהמוניטור...