שוב שלום לכולם
אני סוף סוף בבית, יכולה להתמכר לפורום כאוות נפשי.. אז קודם כל, אחרי שעברתי על ההודעות מיום שטסנו עד עכשיו, יש לי כמה תגובות להגיב על כל מיני נושאים: הרבה איחולי הצלחה ללימי, נטאשה, תותי, שגיב ויפעת. ולתותי הערה אופטימית: אני מכירה אישה בת 45 שהרתה וילדה תאומים מטיפול ברומניה אצל רונאל (בסיבוב שני). גם לנאוי שעוברת היסטרוסקופיה בשבוע הבא - שיעבור בקלות ובלי ממצאים. ל-Raining כבר כתבתי אבל שוב - אני איתך לאורך כל הדרך, מחכה לשמוע ושמחה לראות שאת מצליחה להיות אסרטיבית ולקבל את המגיע לך ברגעים החשובים באמת. לרחל אור - אני רוצה להגיב לבעיה שהעלית אבל אעשה זאת בשירשור שלך, אבל הוא לא יקפוץ (כי הוא ישן מידי) אז - מבטיחה תגובה עוד הערב. ראיתי את ה"מהומה" שהיתה בעקבות הסיפור עם יעלה ואני ממש מחזיקה את עצמי חזק לא להגיב כדי לא לפתוח שוב את הדיון הלא נעים הזה. אבל בכל זאת תרשו רק הערה קצרה אחת - כל אחד יכול לקרוא את הסיפור ולהחליט כרצונו למי להאמין, ואני אישית לא מאמינה לעפרה ליאור שניסתה להוציא את מדיקל נקיים מהסיפור הזה. אין בטענות שלה שום הגיון לטעמי. זה הכל. לגבי המפגש - התאריך מתאים לי, נכון לעכשיו, אבל לא ברור איפה ובאיזו שעה? ועכשיו מה עבר עלי. אז קודם כל תודה לכל המברכים, המאחלים, המתפללים ומחזיקי האצבעות למעני. למען האמת, חזרנו קצת מאוכזבים. נשאבו שבע ביציות, כולן הופרו אך חמש מתוכן נראו פגומות כבר בתחילת ההפריה. מהרנגיז, האמבריולוגית הסבירה משהו על אי שוויון. אם הבנתי טוב מדובר באי שיויון בגודל שני התאים שנוצרו אחרי ההפריה. מסתבר שהיא צדקה בהערכתה הפסימית, כי ביום ההחזרה נותרו שני עוברים בלבד, אלה שנראו תקינים בהתחלה. וגם הם - אחד ממש יפה אבל השני מלא שברים. מה אני אגיד לכם, די התבאסנו. צרפו לזה את העובדה שהייתי חולה בשבועות שלפני הנסיעה ונשאר לי שיעול מציק שכל הזמן גורם לי לחשוב שהשתעלתי את השניים האלה החוצה כבר מזמן (כן, כן אני רצה לקרוא את המאמר ההוא של נועם@בת על "דמייני את הרחם כאגרוף קמוץ".. אבל בכל זאת, אפילו הרופאים אמרו לי להשתדל לא להשתעל). הבהרנו לדר' טרוקודס כמה התאכזבנו מהתוצאות. מצד אחד ברור לי שזאת לא אשמתו, הוא לא יכול לצפות מראש כאלה בעיות אצל התורמת (אגב, אמרתי למהרנגיז שתסביר לבחורה הזאת שאם היא רוצה ילדים משלה כדאי שתזדרז...). מצד שני, כשסיפרו לנו על פירטי התורמת, הבעתי חששות מכך שמעולם היא לא תרמה בעבר (אם כי היא כן הרתה בעבר ועשתה הפלה). ואז מהרנגיז אמרה לי שהיא צעירה מאד (בת 26) ונדיר שיש בעיות בגיל כזה. אז אני מאשימה גם קצת את עצמי שהסכמתי. יכולתי לסרב ולחכות לתורמת שיש להם ניסיון איתה אבל העדפתי לקחת צ'אנס - ונחלתי כשלון. טוב, תאורטית לא הכל אבוד ואולי עוד יקרה נס והעובר החתיך עוד ישתרש לי ברחם (עם עוד לא עף החוצה מהשיעולים). חוץ מזה, דר' טרוקודס הציע לנו להשאיר מנת זרע בהקפאה כך שבפעם הבאה החצי אוכל להגיע לבדי להחזרה בטיסה של יום אחד. זה בהחלט יקטין את העלויות ואת כאב הראש, אבל זה לא ממש פיצוי. זהו בינתיים. יש לי רק בקשה קטנה לכולכם (למי שהיה לו כוח לקרוא עד הלום) - בבקשה לא להזכיר לי יותר מידי את הבטא שמחכה לי. אני פיתחתי שיטות להתגוננות מה"ימים הנוראים" שכוללות בעיקר התעלמות מקסימלית מהענין. זה לא ששכחתי שאני אחרי טיפול. קצת קשה לשכוח את זה כשכל ארבע שעות בערך אני צריכה ליטול איזשהוא כדור/נר/זריקה/עשבים סיניים. אבל איכשהוא אצלי המוטו הוא - לא לפתח ציפיות. כמה שפחות גבוה אנסוק עם הציפיות שלי, ככה פחות כואבת תהיה הנפילה אחר כך. ואל תגידו לי "למה את כזאת שלילית" כי זה בדיוק הענין - אני שלילית כדי לשמור על בריאות הנפש שלי. יום טוב לכולם, סביון
