כבר ב1882 פירסם אליעזר בן יהודה מאמר על חשיבות תחיית השפה העברית. ב1886 הוקם בית הספר העברי הראשון בראשון לציון... בקיצור, אני לא אלמד אותך היסטוריה פה, אבל עברית ידעו גם ידעו.
סבי למד בישיבה ברוסיה (שם למדו עברית כדי להבין מה קוראים), וסבתי למדה בגמנסיה העברית בקובנה. היה להם מאוד חשוב לדעת עברית וגם במפגשים של הצופים שם, דיברו רק עברית, כתבו עברית וקראו עברית. כשעלו לארץ הם לא הסכימו בשום אופן לדבר עם הילדים עברית.
שיהודים, צריכים לדבר עברית במדינה העברית שלהם (ארץ ישראל), לעבוד עבודה עברית (יחי התאילנדים
), ולחנך כך את ילדיהם. תיקרא קצת פה, אולי זה יתן לך מושג איך הדברים התרחשו אז
וציטוט (למקרה שאין לך חשק לקרוא): "הוא חשב שהעם היהודי צריך לחזור ולדבר את שפתו הקדומה, אותה שפה שדיבר כשישב חופשי במולדתו – העברית. אליעזר בן יהודה אף פרסם את דבריו בעיתון באומרו "כי יש לנו שפה אשר בה נוכל לכתוב עתה ככל העולה על רוחנו, וגם לדבר בה יש לאל ידנו אם אך נחפץ". "