כל הישוב מתגלגל
ועכ"ז שנתגלו הרבה דברים מדעיים שלא ידעו האנשים בזמן חז"ל, הנה חז"ל ידעו הרבה פעמים דברים מעל ומעבר לידיעת דורם. וכרשב"י שכתבנו. והפסוק באיוב שהבאנו: תולה ארץ על בלימה. גם ידעו שהעולם עגול ולא שטוח עי' ירוש' ע"ז פרק ג' "שהעולם עשוי ככדור", ומזה יוצא הלכה גבי צורת ע"ז אסורה. וכ"ה בזוהר המפורסם בויקרא לפי תרגום הסולם: כי כל הישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו למטה ואלו למעלה וכו' וע"כ יש מקום בישוב שבעת שמאיר לאלו שבצד זה של הכדור, הוא חושך לאלו אשר בצד זה של הכדור, ונמצא שלאלו יום ולאלו לילה". וכ"ה ברמב"ם והרבה ראשונים שהארץ עגול, עי' רמ"מ כשר הנ"ל, אך הזוהר גם חידש שכדור הארץ מסתובב סביב צירו, וזהו שגורם ליום ולילה, עד שבאינצ' עברית כרך ד' עמ' 819 מתפעל מ"פיסקה מפליאה" זו שהקדימה את קופרניקוס במאות שנים! [ואף שהיתה השערה של אריסטארכוס היווני באמצע זמן בית שני שהארץ במרכז העולם, הרי אף אחד לא קיבל שיטה זו, ופתולימיאוס שהיה 500 שנה אחריו ונחשב לאחרון האסטרונומים היוונים הגדולים, סבר בפשטות שהארץ במרכז. גם לא הזכיר אותו היווני שהארץ סובב על צירו, כפי שכותב הזוהר! והנה ראה עוד בגמ' בפסח' גבי הרקיע שיש שם עוד מחלוקת בין חכמי ישראל ואו"ה אם גלגל קבוע ומזלות חוזרין או הפוך, וגירסת כמה ראשונים [כמו הרמב"ם והרשב"ץ ועוד] שגם בזה הודו חכמי ישראל. וע"ז אמרו שבסוף נתגלה כחכמי ישראל, שבפשטות כוונת הגמ' במזלות חוזרין שהכוכבים נעים בצורה עצמאית מה"גלגל" שהוא כמו כדור ענק המקיף את העולם. והדיעה השניה אומרת שהכוכבים קבועים בגלגל והגלגל מסתובב. א"כ דעת חכמי ישראל היא שהיתה מתאימה למציאות שהכוכבים "משוחררים". וכך כתבו הרבה קדמונים שחכמי ישראל צדקו: הר"ת שכבר ראינו. הרמ"א ב"תורת העולה". יש"ר מקנדיא בס' אלים. רמ"ע מפאנו ב"עשרה מאמרו". רבו של ה"פחד יצחק" גבי מש"כ בענין הריגת כינים בשבת, הביא שחכמי ישראל באמת צדקו. אברבנאל עה"ת גבי המאורות. וכן מביא ר' דוד גנץ בספרו נחמד ונעים סי' כ"ה שכך אמר לו האסטרונום הגדול טיכו ברהה שלמעשה לא היו צריכים חכמי ישראל להודות. ולגבי המחלוקת השניה גבי חמה בלילה מעל הרקיע או תחת הקרקע, בזה סוברים הרבה, כמהר"מ אלשקר שחזרו לגמרי חכמי ישראל להודות שמתחת לקרקע, ושנתברר שכך הוא [וראה זה פלא שבימינו צ"ב ראיית רבי לאו"ה היאך מתחממים המעיינות בא"י כשהשמש מאירה באמריקה. ורק אם הארץ היתה דקה או המעיינות עמוקים עד לצד השני של העולם מובן, משא"כ במציאות. ואפשר קורה תופעה טבעית לא ידועה בימינו להתחממות המעיינות כה"ג. וה"יראים" כותב זאת טעם ל"מים שלנו" בפסח שיהיו מנותקים לילה אחד מהקרקע בזמן שהשמש מחממתם מתחת לארץ. אך הגמ' בפסח' מ"ב סותמת ולא כותבת סיבה. ולרש"י כי חמה בשיפולי רקיע בימות הגשמים וזה מחמם המעיינות. וגם זה צ"ב מבחינה מציאותית, אף שיותר מובן, כי בימות הגשמים כשהשמש יותר בזוית נמוכה כלפי הארץ אפשר שהחדירה של קרני השמש הבאים מהצד, אף שהקרניים עצמם פחות חמים, אולי מה שעוברים יותר בעובי האטמוספירה מעל המעיינות מחדיר הקרניים אליהם בצורה שישפיע על החימוץ, עי' לקמן שאין החימוץ תליא רק בטמפרטורת המים. ועי' מש"כ גבי כינה שיש לחז"ל הרבה טעמים כמוסים, ובפרט כשלא כותבים מהו הטעם. ולגבי מה שכתבו רש"י והיראים, צריך שתדע שאין הדין של מים שלנו בגלל שהמים חמים בטמפרטורה, שהרי גם אם חימם המים ואח"כ קירר י"א אסור להשתמש בגלל כוח המחמץ שנתווסף, עי' מ"ב סי' תנ"ה סקכ"ט מהרמ"א והריטב"א. וזה נקבע לפי עומק ההבחנה של חז"ל. וכמו בבישול בכלי שני בשבת דלא תליא במידת החום, אלא רק לחיי"א ביד נכוות שאוסר, והחזו"א מתיר כלי שלישי אפי' בנכווית לשיטת החי"א. והרי גם לחי"א כשאין נכווית יש חילוק בין ראשון לשני אף אם זה אותו החום. משמע מכולם שאין "כח הבישול" שבמים תלוי רק במידת החום. וכמו"כ גבי "מים שלנו", כנ"ל בדרכים לא ידועים לנו. וכי המדע כבר מסביר הכל? א"כ צריכים היו רבבות חוקרי המדע להיות מובטלים. עכ"פ על אף שאין ה"נראים דבריהם" של רבי מובן לנו, הרי הודו למה שהמהר"ם אלשקר ואחרים אומרים שזהו מה שהמציאות הנכונה! א"כ לשיטה זו עשו משמים שיודו לשיטה הנכונה אף שאין הראיה מובנת! והמלבי"ם ב"ארצות החיים" סי' א' דף ג' הסביר שיתאים גם לחכמי ישראל [כך של"צ גם בזה להגיד שחזרו בם] וביאר שהכוונה למעלה מן הרקיע ולמטה מן התהום. והרמ"מ כשר בספרו "קו התאריך הישראלי" שער שני פ' ח' מביא גירסה כזאת לחכמי ישראל, שהשמש הולכת תחת התהום. ועי' סוף מבוא של הרד"ל לפרקי דר"א המביא פי' מהרמח"ל ופי' מהגר"א לבאר דעת חכמי ישראל לפי פנימיות הדברים. ובאשר שאלת מהר"מ אלשקר שר"ת הולך לפי שיטת חכמי ישראל לפני שחזרו בהם, עי' תורי"ד שבת ל"ד ע"ב ד"ה "איזהו" שמסביר בדיוק אותו הדבר כמו ר"ת, דהינו: שתי שקיעת וכו', והסביר הכל לפי חכמי או"ה, דהיינו: שמש מתחת לקרקע, וכמו שביארנו לעיל כשהבאנו השאלה. וכל זה ביאר התורי"ד טרם ראה את הר"ת. ומסיים: "וכדברי מצאתי שתירץ גם ר"ת בס' הישר, אלא שהוא תירץ כפי חכמי ישראל שאומרים כי החמה הולכת בלילה אחר הכיפה למעלה מן הרקיע, ואני תירצתי כפי חכמי אומות העולם שאומרים שהחמה מהלכת בלילה תחת הארץ, והוא העיקר, כדאמרינן התם בפ' 'מי שהיה'"! [ור"ת לשיטתו שהסביר שחזרו בהם בטענות אך לא במציאות]. וכ"כ בפשטות ה"מנחת כהן" מאמר ראשון פ"י ועוד. ומה שכתוב בקדמונים שהשמש "נכנסת לעובי הרקיע", הנה מלבד זה שכתבו בלשון המדוברת בדורם, וכמו שתאמר שה"שמש שוקעת" למרות שכדור הארץ הוא המסתובב [לכאורה, כי לאיינשטיין שכל תנועה היא רק גוף אחד ביחס לשני, א"א להגדיר מה עומד ומה לא, אלא שניהם מסתובבים אחד סביב השני], הנה סילוק האור לאט לאט אחר השקיעה הוא שהשמש יותר ויותר שוקעת וקרניה משתקפים פחות ופחות ב"אטמוספירה", שהיא הגורמת שעדיין נראה אור השמש! ובמקום שאין אטמוספירה, או כשהיא דלילה כמו בירח, אין "בין-השמשות", כי מיד אחר השקיעה יש חושך, כי אין את "עובי הרקיע"=אטמוספירה שיחזיר חלק מאור השמש השוקעת. והדברים פשוטים. וכשהשמש "גמר להיכנס לעובי הרקיע", הכוונה שכמעט אין קרני השמש המשתקפים באטמוספירה, אלא רק בשכבותיה העליונות ביותר, וזו "שקיעה שניה" שמאז עד צאת כל הכוכבים כ20- דקות. שו"ר מהס' "אורות חיים" לגר"ח דרוק פ"א אות ד' דיום תליא במציאות "אור" כמש"כ ויקרא אלוקים לאור יום, והחושך תלוי בלילה: טהר יומא, כבריש ברכות, ו"שקיעה" היא שקיעת אור זה, שהוא האור הבהיר, ונשאר האור האדום. וזה הספק אם הוי לילה כי הסתלק אור הבהיר, או עד שיהיה חושך מוחלט. עי' בס' זה הסברים ברורים על שיטת ר"ת והתאמתו למציאות. ושמעתי ממומחה שאצל הטייסים הצריכים לדעת את זמני החשיכה המדוייקים, זמן "חושך מוחלט" חופף לזמן צאה"כ של ר"ת! באשר "התאמת" שיטת הגר"א למציאות: עי' מנחת כהן מאמר ראשון פ"ח. ועי' ס' הזמנים בהלכה עמ' תקי"ד: "על פי חישובים מדעיים ותצפיות מומחים, זמן הופעת ג' כוכבים בינונים תואם את שיעור צאה"כ העולה מגמ': 18.6 דקות אחרי שקיעת החמה. והיינו בימי ניסן ותשרי בא"י, כשמצב השמש 4.8 מעלות תחת האופק. ע"פ החישובים והתצפיות הנ"ל, נראים כוכבים אלו גם מעט לפני כן, אולם רק לבקי ובקושי גדול. ויעלה שיעור זה לסוברים דשיעור הילוך מיל 18 דקות, וצאה"כ: 14 דקות"! ועי' ספר של פרופ' יהודה לוי "זמני היום בהלכה" עמ' ל"ז שהזמן מתאים להפליא לשיטת הגר"א הסובר שזמן צאה"כ של ר' יוסי מעט לאחר ביה"ש דר' יהודה. וה"שוטה בכל התורה כולה" הוכיח פעם נוספת את ידענותו ה"עצומה" גם במדע. ושיטת חזו"א פשוט עשה בדיקות לג' כוכבים בינונים של לפי ראיית רוב אנשים, עי' בס' הזמנים בהלכה עמ' תקט"ו. וכפי הדיעה שביה"ש דר' יוסי מתאחר הרבה אחר ביה"ש דר' יהודה, ואכמ"ל.