עט אדומה

[תל-אביבית]

עט אדומה

זה מדהים איך דברים קטנים יכולים להקשר אליך סנטימנטלית באופן שנראה לרגע לא אנושי. אבל כל אחד מתקשר ומתחבר לאיזהשהוא דבר באיזהשהוא שלב, נקודה בחייו. אני התחברתי להרבה דברים, אבל אחד הדברים שאני זוכרת שנורא הציקו לי, זה כשאיבדתי עט אדומה אחת שקיבלתי מחברה הכי טובה שלי בביצפר אותו עזבתי... הגעתי לביצפר חדש, וילד אחד ביקש ממני עט, והבאתי לו אותה. סתם עט פשוטה, אדומה. אבל עבורי היא היתה מיוחדת. זה היה הזיכרון מאותה חברה, שהתגעגעתי אליה. והילד הזה איבד לי אותה. ואני זוכרת שהתחשק לי לבכות... אני יודעת שזה נשמע אידיוטי, כי זה באמת אידיוטי, אבל בכולנו יש קצת אידיוטיות, לא? סתם... מה שאני מתכוונת לומר, זה שזה מדהים איך שדברים קטנים כמו עט או ספל או כל דבר אחר שכזה, יכולים להקשר אליך רגשית בצורה חזקה ועמוקה ביותר. ואסיים כדבריה של לימור מ``רק בישראל`` (שאגב, אני ממש מתגעגעת אליה): מה, לא ככה?!?!?!?! ))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) מתה עליכם עדי

 

[שלומצי]

אמרת דברים נכונים.

הרבה פעמים חפצים הם לא בדיוק מה שהם, אלא מה שהם מסמלים עבורנו, וזה דומה מאוד לחוויה של קריאת ספר. המון פעמים אנחנו מתחברים לספר כלשהו בגלל מה שהוא מסמל בשבילנו ברגע זה- שאנחנו מזדהים איתו, מתרגשים איתו בגלל דברים דומים שעברנו או שאנחנו חווים עכשיו. מכירה את זה? הרבה פעמים אני מקבלת תגובות על היומן מאנשים שקוראים ולא נהנים מהסיפור עצמו - כמו שהם מזדהים עם התחושות והרגשות כי זה דומה לדברים שהם עברו.

 

[Panther]

אני הייתי כועס מאוד על הילד הזה

מה שאמרתי בכותרת. לא מסביר לו על החשיבות הרגשית של זה, כי הוא יזלזל, אלב לכעוס עליו ולהביע את זה.