המחדל האנושי
New member
עטלפים למען השלום
השנה הוכרזה כשנת העטלף ומשום שאני אוהבת לקרוא את עיתון גלילאו מפעם לפעם , מצאתי כתבה נהדרת על העטלפים שמנפצת קצת מהמיתוסים שדבקו ביצור החביב הזה (שהוא עדין ונקי מאוד). מה שהכי הלהיב אותי היה סיפורם של עטלפי החרקים בישראל (קיים בארץ גם מין אחד של עטלף פירות). בארץ 32 מינים שונים של עטלפים (לשם השוואה במערב אירופה כולה ישנם רק כ-28 מינים) וזאת הודות לבתי הגידול הרבים בה (נגב, ערבה, איזור הצפון, חרמון, איזור השפלה , ים המלח, וכו') ששונים מאוד אקלימית זה מזה והן במפגש היחודי שלה כמקשרת בין אסיה , אירופה ואפריקה. בעבר מספרם של עטלפי החרקים היה רב ומנה אלפים, וכן מספר עטלפי הפירות עלה עם פיתוח החלקאות ויותר שטחי פרי זמינים למאכל. עקב ההתרבות הלא מבוקרת שלהם הוכרזו עטלפי הפירות כאויב לחקלאות הישראלית והצבא וכן גופים אחרים התגייסו למגר את ההתרבות הלא מבוקר בעזרת ריסוס גז רעיל במערות בהן הם מתגוררים ובעזרת עשן כדי לחנוק אותם. מיותר לציין שהדבר לא עלה בידם , משום שסביבת המגורים של עטלפי הפירות מגוונת ונעה בין בניינים סגורים , לבורות מים ובאופן כללי מקומות קשים לחיזוי. מצד שני, עטלפי החרקים שהם שוכניהם העיקרים של המערות נפגעו קשות. הפגיעה בעטלפי חרקים פוגעת קשות גם באדם משום שהעטלפים משמשים כמדביר טבעי לחרקים הרבים, משום שהם נמצאים בתנועה מתמדת עליהם לצרוך כמויות גדולות של אנרגיה ולכן הם יכולים לאכול ביום אחד כמחצית ממשקל גופם (כמות שמסוגלת להגיע למשל במינים מסוימים לנניח אלף יתושים ביום!). כתוצאה מהפגיעה הקשה בשנות ה-80 בעטלפי החרקים כ-29 מתוך המינים שבארץ נמצאים בסכנת הכחדה. בשנת 1994 נטש צה"ל 12 מוצבים בבקעת הירדן, לא הרחק מיריחו עקב הסכמי השלום בין ישראל לירדן. המוצבים שננטשו אוישו ע"י עטלפי החרקים ובמבצע של רשות הטבע והגנים נעשו עבורם עבודות שיפוץ בבסיסים הנטושים שכללו יצירת נטיפים מלאכותיים ואיזורים בהם יוכלו העטלפים להתלות (מחמת קושי בהתלות כזו בתקרה החלקלקה של המוצבים). משום שהמוצבים נמצאים מאחורי הגדר בשטח אש, כמעט ואין בני אדם שמגיעים אליהם ובהעדר בני אדם ובתנאים נוחים אלה הפכו למעוז חשוב להצלתם של אותם מינים. מעבר לעובדה שהמוצבים הללו משמשים כמקום חשוב להתרבות 11 מינים נדירים ביותר של עטלפי חרקים אלה ולאישוש מושבתם , הם גם מסייעים לחלקאים משני צידי הגדר בהתנהגותם המופלאה כמדבירי חרקים. בזכותם מינים טפילים לחקלאות נשמרים בכמויות זעירות באיזור והם מסייעים בכך לשטחי חקלאות ישראלים שסמוכים לגבול וכן לשטחי חקלאות פלשתינים וירדניים (מעניין לציין שגם בעבר השתמשו בצפון אמריקה ובאירופה בעטלפים כמדבירים טבעיים ובנו להם כוכים ואפילו נהגו להביא אותם לספריות כדי שבשקיעת החמה יוכלו לנקות את הספריה מיצורים המזיקים לספריה כמו עש ומיני חרקים אחרים). והנה שיתוף פעולה קטן ויפה שגם עוזר לשמור על המארג האקולוגי וגם תורם לשלום , עטלפים למען השלום
. צירפתי כתבה קטנה (לא המקורית מגלילאו שלא הצלחתי למצוא) להודעה: תהנו : http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3969363,00.html
השנה הוכרזה כשנת העטלף ומשום שאני אוהבת לקרוא את עיתון גלילאו מפעם לפעם , מצאתי כתבה נהדרת על העטלפים שמנפצת קצת מהמיתוסים שדבקו ביצור החביב הזה (שהוא עדין ונקי מאוד). מה שהכי הלהיב אותי היה סיפורם של עטלפי החרקים בישראל (קיים בארץ גם מין אחד של עטלף פירות). בארץ 32 מינים שונים של עטלפים (לשם השוואה במערב אירופה כולה ישנם רק כ-28 מינים) וזאת הודות לבתי הגידול הרבים בה (נגב, ערבה, איזור הצפון, חרמון, איזור השפלה , ים המלח, וכו') ששונים מאוד אקלימית זה מזה והן במפגש היחודי שלה כמקשרת בין אסיה , אירופה ואפריקה. בעבר מספרם של עטלפי החרקים היה רב ומנה אלפים, וכן מספר עטלפי הפירות עלה עם פיתוח החלקאות ויותר שטחי פרי זמינים למאכל. עקב ההתרבות הלא מבוקרת שלהם הוכרזו עטלפי הפירות כאויב לחקלאות הישראלית והצבא וכן גופים אחרים התגייסו למגר את ההתרבות הלא מבוקר בעזרת ריסוס גז רעיל במערות בהן הם מתגוררים ובעזרת עשן כדי לחנוק אותם. מיותר לציין שהדבר לא עלה בידם , משום שסביבת המגורים של עטלפי הפירות מגוונת ונעה בין בניינים סגורים , לבורות מים ובאופן כללי מקומות קשים לחיזוי. מצד שני, עטלפי החרקים שהם שוכניהם העיקרים של המערות נפגעו קשות. הפגיעה בעטלפי חרקים פוגעת קשות גם באדם משום שהעטלפים משמשים כמדביר טבעי לחרקים הרבים, משום שהם נמצאים בתנועה מתמדת עליהם לצרוך כמויות גדולות של אנרגיה ולכן הם יכולים לאכול ביום אחד כמחצית ממשקל גופם (כמות שמסוגלת להגיע למשל במינים מסוימים לנניח אלף יתושים ביום!). כתוצאה מהפגיעה הקשה בשנות ה-80 בעטלפי החרקים כ-29 מתוך המינים שבארץ נמצאים בסכנת הכחדה. בשנת 1994 נטש צה"ל 12 מוצבים בבקעת הירדן, לא הרחק מיריחו עקב הסכמי השלום בין ישראל לירדן. המוצבים שננטשו אוישו ע"י עטלפי החרקים ובמבצע של רשות הטבע והגנים נעשו עבורם עבודות שיפוץ בבסיסים הנטושים שכללו יצירת נטיפים מלאכותיים ואיזורים בהם יוכלו העטלפים להתלות (מחמת קושי בהתלות כזו בתקרה החלקלקה של המוצבים). משום שהמוצבים נמצאים מאחורי הגדר בשטח אש, כמעט ואין בני אדם שמגיעים אליהם ובהעדר בני אדם ובתנאים נוחים אלה הפכו למעוז חשוב להצלתם של אותם מינים. מעבר לעובדה שהמוצבים הללו משמשים כמקום חשוב להתרבות 11 מינים נדירים ביותר של עטלפי חרקים אלה ולאישוש מושבתם , הם גם מסייעים לחלקאים משני צידי הגדר בהתנהגותם המופלאה כמדבירי חרקים. בזכותם מינים טפילים לחקלאות נשמרים בכמויות זעירות באיזור והם מסייעים בכך לשטחי חקלאות ישראלים שסמוכים לגבול וכן לשטחי חקלאות פלשתינים וירדניים (מעניין לציין שגם בעבר השתמשו בצפון אמריקה ובאירופה בעטלפים כמדבירים טבעיים ובנו להם כוכים ואפילו נהגו להביא אותם לספריות כדי שבשקיעת החמה יוכלו לנקות את הספריה מיצורים המזיקים לספריה כמו עש ומיני חרקים אחרים). והנה שיתוף פעולה קטן ויפה שגם עוזר לשמור על המארג האקולוגי וגם תורם לשלום , עטלפים למען השלום
. צירפתי כתבה קטנה (לא המקורית מגלילאו שלא הצלחתי למצוא) להודעה: תהנו : http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3969363,00.html
