עזר כנגדו

[Mist2]

עזר כנגדו

כיוון שעבודתי ״הרוחנית״ מתבצעת בחיים עצמם: בביתי, בעבודתי, בבדידות או בחברה,
במצבי רוגע או מצבי לחץ, בזמנים משמחים או מכעיסים,
וכל מאמצי מושקעים בזכירה עצמית או בנוכחות ברגע;
מוצא אני, שההזדהות עם ההתרחשויות, משכיחה ומונעת ממני כל אפשרות להיות נוכח.
לא רק שאינני נוכח ברגע, אני אף שוכח לנסות, ויותר מכך אינני זוכר כלל את האפשרות לנסות…

כיצד אם כך, אוכל להזכיר לעצמי לנסות?

אם אפרד, או אפריד מתוכי דבר מה, גורם מסוים, אשר אחוש או ארגיש רוב הזמן בחסרונו.
וכל עוד הוא חסר, אותה תחושה/הרגשה תתעורר ותצוף שוב ושוב, לתוך תודעתי ותציק…
הרי שנוצרה בתוכי תזכורת קבועה, שניתן להשתמש בה כבשעון מעורר.
אשתמש בתזכורות אלה, להיזכר ולנסות להיות נוכח…

 

[נציב המים]

מה למשל? אפשר דוגמה לגורם כזה בבקשה?

 

[Mist2]

זה מאוד אינדיבידואלי

הגורם יכול להיות כל דבר, וזה אינדיבידואלי כיוון שגורם כזה שיעזור לי יכול כלל לא לעזור לך, ואולי אף להפריע יותר...
חשוב בעצמך, ממה תוכל להיפרד מתוכך, היכול ליצור תחושה או הרגשה מתמדת של חסרון...?
המילה חשוב לא מתאימה כל כך, עלינו להכיר את המכונה שלנו היטב, כדי ליצור הפרדה מוצלחת...

 

[נציב המים]

אז אי אפשר דוגמה?

רציתי דוגמה כי ניסיתי להבין אם מדובר במשהו פנימי כמו איזו אמונה או רצון זה או אחר, או במשהו "חיצוני" כמו למשל להפסיק לשתות קפה, ואז כל פעם שאני רוצה קפה אז זה מזכיר לי לשים לב.
כך או כך, נראה לי שההרגל חזק מכל הטכניקות האלה, ואינני מכיר תחושה "מתמדת" של חיסרון.
לפעמים יש תחושה של חסרון, ואז היא עוברת, בין אם מילאתי את החסר ובין אם לא.
עם הזמן מתרגלים לחסרון הזה, ואז התחושה מפסיקה להופיע לגמרי, וצריך למצוא משהו אחר להחסיר, לא?
סביר מאוד, אגב, שכלל לא הבנתי על מה אתה מדבר, ואני סתם זורק רעיונת שחולפים בי.
אולי אם תתן דוגמה זה יעזור לי להבין יותר.

 

[Mist2]

אתה לא רחוק

בשלב מסוים זה יכול להיות דבר מה פנימי ובשלב אחר דבר מה חיצוני.
כך או כך, הדברים קשורים, ואם תרחיק דבר מה חיצוני, הרי שהדבר ישפיע גם על פנימיותך...

אתה צודק גם בכך שהיעילות עלולה לפוג, ואז יש צורך בהפרדה אחרת.
זה תלוי מאוד עם מה אתה בוחר לעבוד.

הרעיון הזה קיים בשיטות ותורות רבות, רק לדוגמה:
ביהדות, ״עזר כנגדו״.
בנצרות, אלוהים מרחיק מעצמו את המלאך האהוב והמוצלח ביותר, השטן.
בקלפי טארוט מייצג את הרעיון קלף התלוי...

 

[Mist2]

דוגמה (לא שלי)

גורדייף כותב, על כך שהוא הגיע ליכולות/דרגות גבוהות מאוד, לדוגמה:
הוא יכל להרוג יאק במרחק כמה מילים רק ע״י כוח המחשבה שלו.
או במקביל הוא יכל היה בכוח המחשבה להרדים פיל תוך 5 דקות.
הוא מסביר שבכך שהפסיק במכוון להשתמש בכוחות אלה יצר בתוכו מקור תזכורת כזה...

 

[רועי החושב]

יש לי פיתרון בשבילך

הפיתרון הזה היה אפקטיבי לאורך כל ההיסטוריה.
הפיתרון הוא : פראנויה.
אתה צריך להאמין שמישהו מתבונן בך ושופט אותך. הדתות טיפחו את הפראנויה הזו ואנשים האמינו שאלוהים מתבונן בהם 24 שעות ביממה, כל ימי השנה, כל ימי חייהם.
אם לא תהיה לך פראנויה- לא תהיה לך מודעות עצמית.
אתה יכול לשים מצלמות בבית שלך ולשדר לאינטרנט. ככה תהיה מודע לעצמך כל הזמן, לפחות ברמה המוטורית.
נדמה לך שאתה יכול להתבונן בעצמך מבחירה? אתה טועה. זה גדול עליך. רק תורות פראנואידיות גרמו אי פעם למודעות עצמית של ממש. אתה פראנואיד? אם כן- יש לך סיכוי. אם לא- שכח מכל הסיפור.

 

[ושתי המלכה1]

זו היתה חזרה מהירה

כהרף עין, כך נדמה

רוצה מתנה?

כלומר, אולי כבר מכיר, ואולי לא ימצא חן, אבל אפשר לנסות..

 

[Mist2]

היו ימים

בהם נפרדתי ונעדרתי שנתיים, והיו ימים בהם נפרדתי ונעדרתי שבועיים...
בכל מקרה אני לא בטוח עד כמה באמת חזרתי?!...
&nbsp
שונא מתנות יחיה, לא?

 

[ושתי המלכה1]

לשנוא מתנות??

http://www.lehavin.co.il/Index.asp?ArticleID=1301&CategoryID=327&Page=1

העיקרון לצורך עבודה עצמית הוא לא רע
אבל קצת כמו לשפוך את התינוק עם המים
אילו חיים אלה, בלי מתנות? בלי המגע, היד המושטת והמנסה כמו לפרוץ את מחסום הנפרדות השקוף?

עצירת תאוות בצע, תלות בי, השפעה של דעותיי, שעבוד ?
לא ממש קשור...

ואילו הסייפא, האמונה בקדוש ברוך הוא במקום במקורות אחרים, היא פורמטוריות גרידא, הלא כן?
כמו בסיפור על ההוא שחיכה שאלוהים יציל אותו מבית בוער..

וואוו, יצאה הודעה ממש רצינית

 

[Mist2]

אתר תפוז נפרץ

זו היא הודעה מוקלדת…
&nbsp
מי שמעוניין במתנה מושלמת, מוזמן להיכנס ל - Present Perfect...

 

[ושתי המלכה1]

בקיצור, אפשר היה להגיד "כן" או "לא" וזהו... למה לסבך?

 

[Mist2]

כןןןןןןןןן

 

[ושתי המלכה1]

http://literature.org/authors/carroll-lewis/the-hunting-of-the-snark/chapter-01.html

טעימה

"We have sailed many months, we have sailed many weeks,
(Four weeks to the month you may mark),
But never as yet ('tis your Captain who speaks)
Have we caught the least glimpse of a Snark!
"We have sailed many weeks, we have sailed many days,
(Seven days to the week I allow),
But a Snark, on the which we might lovingly gaze,
We have never beheld till now!​

 

[ושתי המלכה1]

ה"ציד" או ה"חיפוש"

" 'You may seek it with thimbles--and seek it with care;
You may hunt it with forks and hope;
You may threaten its life with a railway-share;
You may charm it with smiles and soap--' "

("That's exactly the method," the Bellman bold
In a hasty parenthesis cried,
"That's exactly the way I have always been told
That the capture of Snarks should be tried!")

" 'But oh, beamish nephew, beware of the day,
If your Snark be a Boojum! For then
You will softly and suddenly vanish away,
And never be met with again!'​

 

[Mist2]

גם כן מתנה

אני מחזיר לך אותה בחזרה...
&nbsp
״כאן נמצא את הסנרק! הכריז הכרוז
והנחית את צותו הפוחז;
הוא תמך בכל איש מול גלי ים בעז,
אצבעו בשערם אף אחז.
&nbsp
כאן נמצא את הסנרק! הן זאת פעם שניה
- כך נסה לעורר ענין;
״כאן נמצא את הסנרק! - כבר שלוש זה נהיה -
ועל כן זאת אמת, כמובן...״

 

[ושתי המלכה1]

תודה

 

[Mist2]

חוץ מזה

שמעתי שאת מאוד מתגעגעת, ולא יכולתי לסבול זאת...

 

[ושתי המלכה1]

נכון

 

[ינוקא1]

הפתרון הוא לתרגל "לא רק בתוך החיים".

אם אני עושה מדיטציה של "התבוננות במחשבות" , למשל , במשך זמן מסוים ביום , אז גם במהלך היום אתבונן במחשבות יותר.

הפתרון הוא למצוא דרך לעשות את התרגול שלך בזמן מיוחד במשך היום , חוץ מאשר בתרגול שנעשה בחיים עצמם.