עזרתכם בגמילה מקקי

[יגקל]

עזרתכם בגמילה מקקי

ג' בן 4 ו- 8 חודשים בתיפקוד בינוני-גבוה. הבעיה העיקרית אצלנו היא השינויים והחרדות. לפני כ- 8 חודשים (בגיל 4) התחלנו גמילה מחיתולים.הגמילה מפיפי הצליחה מצויין (בהמשך היו קצת בעיות שעד היום נפתרו לגמרי) אולם הגמילה מקקי מסובכת עד היום. בתחילת הגמילה ג' התאפק לעשות קקי. כעבור 4 ימים הוא הצליח לעשות בשירותים אולם עם בכי מאוד גדול ופחד מאוד גדול. מאז ועד היום ג' עושה קקי רק בתחתונים. אח"כ הוא יודע שצריכים ללכת לשירותים להחליף ואף עוזר לנו/לצוות הגן להחליף ולנקות אותו. בבית אפילו מבקש ללכם לאב\מבטיה כדי להתרחץ ולהתנקות. חשבנו שעם הזמן הוא ילמד שצריך ללכת לבד לשירותים. קוראים לו ספרים על שירותים והוא יודע שקקי עושים רק בשירותים, אולם בפועל, כשרוצים להושיב אותו בשירותים הוא אומר שהוא מפחד ואינו מוכן להתקרב לשירותים. יש לציין שבבית הוא אינו מוכן להתקרב לשירותים, אולם בגן הגננת מלמדת אותו לשבת והוא מוכן רק לשבת אבל לא עושה כלו. נוצר מצב כי בגן הוא מנסה לעשות קקי וכאשר הגננת תופסת אותו ולוקחת אותו לשירותים, הוא מתאפק שוב. הדבר חוזר על עצמו מספר פעמים עד אשר הוא מצליח לעשות מהר מבלי "שיתפסו" אותו. אני מבקשת את עזרתכם בעצות כיצד לעזור לו להתקרב לשירותים ולנסות לשבת שם. תודה

 

[rutimay]

עוד טיפ טיפה סבלנות

יקירתי, אני כל כך מבינה ומזדהה איתך. אנחנו אכלנו את החרא הזה (סליחה על הביטוי הדו-משמעי) עד גיל 5, ולצערי אני לא מכירה פתרונות פלא למצב כזה, כי באמת שניסינו הכל: משבחים ופרסים ועד איומים ועונשים; מרדיפה אובססיבית ברחבי הבית כדי לתפוס אותו "על חם" ועד להתעלמות מגמתית שהתבטאה בהחלפה של הבגדים וניקוי בלי להעיר מלה; מעזרים טקטיים כמו ישבנון וסירים מנגנים ועד לקלטות וספרים. טובי המומחים התגייסו כדי להסביר, ללמד, לחנך ולהדריך - בעיקר אותנו, כי לילד זה לא הזיז. גורנישט מיט נישט לא עזר. הילד שכלל את ההתחמקויות לפינות אפלות לכדי אמנות. שניה אחת היינו מורידים ממנו את העיניים, הוא כבר היה כורע בפינה וחוזר ריחני ומבסוט מעצמו. הכי גרוע היה לקבל את "שקיות ההפתעה" מהגן. כמה שניסיתי לומר לצוות שיזרקו את התחתונים לפח ולא יחזירו לי אותם מלאים בראיות מרשיעות - לא עזר לי. שנאתי את התקופה הזאת בכל לבי ועד היום אני מצטמררת מלהיזכר בה. בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע!!!!!!!! אבל, ביום בהיר אחד, בגיל 5 בול, הילד החליט שזהו, ויום אחד התיישב על האסלה, עשה את שלו, ניגב לעצמו והמשיך לדרכו. מאז לא היה פספוס אחד. שלושה מחבריו הטובים חוו גם הם את התקופה הזו, וכולם נגמלו באופן דומה בסביבות אותו גיל. עצה שלי: תני לזמן לעשות את שלו ואל תשקיעי אנרגיה מיותרת במאבקים בנושא. גם זה ייגמר.

 

[יגקל]

גמילה

האמת שאני גם חושבת שזה יבוא לבד, אבל הגננת חושבת אחרת ואז נוצר מצב שבבית אני פחות מתייחסת לזה. אמנם אני מסבירה שקקי עושים בשירותים ולא בתחתונים וצריך להחליף וכו' וכו' אבל הגננת חושבת אחרת והיא פשוט "נלחמת" בזה. כשאני אומרת לה שתוריד קצת הילוך היא אומרת שאני טועה ולא צודקת והדבר יכול להמשך כך הרבה מאוד זמן.

 

[doroniz]

כולכן צודקות

1. זה יכול לקחת זמן וכמו בכל דבר נדרשות סבלנות והתמדה. 2. ה"מלחמות" והמאבקים מצריכים אנרגיות, שלא תמיד זמינות. 3. נדרש תיאום בין הבית לגן/בי"ס - אחרת חבל"ז. גם אצלנו הגמילה מהקקי היתה ארוכה ומתישה.........עד שיום אחד זה פשוט הסתדר, והרבה בזכות זה שהורדנו לחץ. אצל עומר נשארה בעיה של שליטה על צרכים בזמן השינה וכל נסיונותנו לגמילת לילה עלו בתוהו. ההפתעה שקיבלנו היתה לפני שבועיים: כאשר קמתי בבוקר (אני משכים קום לעבודה - בסביבות 5:00 בבוקר) מצאתי את דלת השירותים פתוחה וכך גם את דלתו של עומר. עומר אוהב לישון בחושך מוחלט ולכן מבקש שנסגרו את דלת חדרו, ולכן תמוה היה שדלתחדרו היתה פתוחה. דלת השירותים כמובן תמיד סגורה אצלנו. לתומי סגרתי את שתי הדלתות והמשכתי בהתארגנויות האישיות שלי. מאוחר יותר התברר שככל הנראה במהלך הלילה עומר הרגיש לחץ במערכת העיכול התחתונה. הוא קם לשירותים עשה מה שעשה וחזר לישון. טוב, נו - אז הוא כנראה לא ממש רחץ ידיים וכנראה גם לא ניגב כמו שצריך. אבל זה הרבה יותר מאשר מקרים אחרים שבהם הוא התעורר עם הגועל נפש הזה בחיתול הלילה שלו. אז באמת באמת ובכנות הכי גדולה שיכולה להיות - המון המון סבלנות וזה יסתדר.......בחיי.... דורון.

 

[אמא של אופירוש]

אז שהגננת תחפש מלחמות המקום אחר

זה יימשך כמה זמן שזה צריך להימשך. לחץ בטח שלא יועיל פה. את האמא, וכדאי להבהיר את עמדתך בנושא. לא להתעלם, כן לדבר ולהסביר. בכלל בהרבה מקרים אני מוצאת את עצמי חוזרת על דבריי כמו תוכי, עד שיום אחד זה נקלט! סבלנות והתמדה...גם מצד הגננת.