עזרו לי..........

SpikeHeaded

New member
תודה../images/Emo9.gif

אני חושב שזה המצב האינטימי ביותר אליו הגעתי עם בחורה
גם אני לא הייתי אף פעם במצבים האלה (מלבד עכשיו - אבל זה לא נחשב כי אני לא אובייקטיבי...) אז אני נאלץ (בשמחה!) להאמין לך ולקוות שיבוא אותו יום. לאבא שלי יש חבר, בן 52 בערך, שהוא עדיין רווק... פתטי... והוא מנסה להתחיל עם בחורות בנות 20+. אני רק מקווה לא לסיים כמוהו ולמצוא את האהבה האמיתית שלי מתישהו. בקשר להורים - גם אני חשבתי שאם אני אשוחח איתם זה יעזור. אבל בזמן שהם רבים ואני מנסה לפייס - אני סתם חוטף צעקות. בזמנים של "שלום", ואני מנסה להעלות את הנושא (גם כשהם ביחד וגם עם כל אחד בנפרד), הם לא רוצים לדבר על זה כי זה סתם ירגיז אותם ועד שסוף סוף הם הצליחו להגיע להפסקת אש, הם לא רוצים להתרבגז שוב... אני באמת לא קורא להם יותר חברים... אני כרגע בתהליכים של חיפוש קבוצת חברים חדשה אבל זה ממש ממש קשה לי להתנתק בבת אחת גם מהחברים שלי לכיתה (שעליהם סיפרתי לך) וגם מהחבר הכי טוב שלי כבר 18 שנה שפתאום משום מה לא רוצה אותי יותר
אל תדאגי, מירב, עזרת הרבה עכשיו יש בי לפחות שביב של תקווה למצוא חברה מתישהו... (נקווה שזה יהיה בקרוב)
 

maayan15

New member
תנסה לשוחח עם כל אחד מהם

בנפרד...או שפשוט תתחיל לצאת מהבית הרבה...
 

אושר מ

New member
אפשר להגיד משהו?

אני מאוד מסכימה עם מה שנוטטמג כתבה למטה... שאתה לא צריך להתרכז בכל אחת מהבעיות בנפרד, אלא בפתרון כללי לכולן. הרי הן נובעות ממשהו. אז אני לא מבינה בפסיכיאטריה ולכן לא אגיד משהו בנושא. אבל אין ספק שהחברה, ההצלחה הגדולה יותר בלימצודים וכו´, הכל יבוא ממצב טוב שלך. אז תנסה לחשוב על איך לצאת מהמצב בו אתה בדאון. כי אני חשובתש נפלו עליך כמה דברים בבת אחת, אבל בתכלס, כולם גורמים לאותה השפעה.. אני גם אשמח לקבל את הבעיה החמישית במסרים
 

אושר מ

New member
אין לי זמן

לקרוא את כל ההודעה שלך כרגע... אז אני אתייחס רק לחלק הראשון. כי הוא צורם לי... אז מה עם אין לך חברה? זה לא אומר שאתה שווה פחות, מוצלח פחות וכו´. אתה צודק כמובן שזה בגלל הביישנות.. אבל על ביישנות אפשר להתגבר. יש הרבה מקומות שבהם אפשר לפגוש בחורות. וזה כולל את הרשת. אני בטוחה שפה אתה פחות ביישן נכון?
 

nutmeg

New member
היי ספייקי

למרות השם הקוצני לא מצאתי אצלך אף קוץ! בוא נראה, יש לי המון מה להגיד לך אבל לאט לאט. נתחיל עם הבכי. מכל מה שסיפרת, שזה חתיכת תיק לאחד בגילך, תגובת הבכי היא הכי נורמאלית והכי תואמת... אבל מצביעה על דיכאון קל. לא משהו נוראי שמפיל אותך ומשתק אותך לגמרי, אבל בהחלט רואים איך הוא השתלט לך על הריכוז והחשיבה. את עניין הריכוז אתה רואה בבית הספר, נכון? פתאום הקליטה ירדה בהכל - לר רק במקצועות שאתה פחות אוהב או משהו כזה. לגבי החשיבה - בדיוק כתבתי על זה לפני כמה ימים, על סגנון החשיבה הדכאוני שרואה את העולם בשחור ולבן, בניבויים ובהכללות גורפות. דוגמא? בבקשה: " וכולם אוהבים את זה [לצאת לפאבים]", "רק אני נשאר בבית בודד וגלמוד בלילות שישי", "זו הדרך היחידה (או לפחות הנפוצה ביותר) להכיר חברות"... טוב, הבנת את הפרינציפ נכון? אין לי יותר כוח להעתיק משפטים. התחושה שאין מוצא ואין פתרון גם היא אופיינית לדיכאון. פתאום, גם האדם החכם ביותר לא מצליח לראות אופציות. העולם נראה לו כמתנהל על מסלול ידוע מראש (ניבוי) ללא דרכים אלטרנטיביות (צמצום החשיבה). אז מה עושים? אתן לך לפחות 4 אלטרנטיבות שאינן סותרות אחת את השנייה ואפשר לעשות את כולן במקביל או בטור כראות עיניך: 1) ללכת למטפל (פסיכיאטר שגם יודע לדבר לא רק לרשום תרופות) ולהשאיר לשיקולו אם יש מקום לטיפול תרופתי שדרך אגב הכי עוזר ברמת מצב הרוח והכוחות בטווח הקצר. כלומר אם אתה צריך שמשהו "שירים אותך" מהכסא ויחזיר לך את מצב הרוח ואת הכוחות זה הפתרון הכי יעיל... שוב, בטווח הקצר. זה לא מספיק כי צריך גם לפעול. 2) אם מטפל זה משהו מפחיד ואתה לא רוצה, יש את קבוצות התמיכה של סהר כאן בתפוז שמתמחים בדיכאון ויכולים לעזור לך בתמיכה מיידית. 3) יש ספר שאני ממליצה עליו בחום שנקרא "בוחרים להרגיש טוב" ונכתב ע"י אחד בשם דר´ ברנס. שם יש עצות מאוד פרקטיות ואפשר גם כ- do it yourself. זהו ספר שמלמד אותך צעד אחר צעד איך לצאת מלופ החשיבה הדכאונית. זהו ספר המקנה כלים קוגניטיביים להתמודדות עם מצבי חיים. 4) העצה הרביעית קשורה למצב דכאוני והיא הכי קשה ליישום אבל גם הכי עובדת: פעם ביום צא להליכה נמרצת או לפעילות גופנית אחרת שמקובלת עליך ועשה זאת עד שאתה ממש מזיע. לא צריך להיות בכושר, רק צריך להגיע לרמת "שוויץ" רצינית. יכול להיות שאתה תזיע תוך שתי דקות, אז זו תהיה "מנת" הכושר היומית. במקביל, לרדת מקופאין שקיים גם בקולה. שוקולד לעומת זאת, עם אחוזי קקאו גבוהים (מריר) דווקא מומלץ פעם ביום כשליש חבילה. עד פה עצות ועכשיו גם משהו מנחם. החיים הם כמו מרוץ מרתון. יש אצנים שנראה כאילו הם משיגים אותך בטווח הקצר אבל חלוקת האנרגיה שלהם היא אחרת. על מה אני מקשקשת? על זה שאולי בגיל 18 נורא כיף לצאת לרקוד בפאב אבל כשמגיעים לעסק הרציני שנקרא "חיי משפחה" הולך ופוחת מספר הבנות שמוכנות להסתמך על כישורי הריקוד על שולחנות של בן הזוג שלהם. אתה נשמע לי כאחד שנמצא על המסלול להיות מאוד מבוקש בעוד זמן מה!! חכם, רהוט, נעים הליכות, רומנטי, כנראה גם בעל פוטנציאל טוב לפרנס ולהיות אבא טוב... אין טוב מזה! כמו שאני מתרשמת, כל שעליך לעשות כרגע זה לטפל בדיכאון ולהצליח במסלול הלימודים שקבעת לעצמך... קרא הרבה, דבר באינטרנט, עשה רק מה שאתה אוהב, התפתח והייה מי שאתה. בסופו של דבר אין אדם יותר מושך מאדם אותנטי, שלם עם עצמו שלא רק יודע לאהוב אחרים אלא גם אוהב את מי שהוא. בקשר להוריך: אין לי הרבה מה להגיד חוץ מהעובדה המצערת שעליך להשלים עם זה שהם לא האנשים הכי מתחשבים. לא אחד בשני ולא בך. זה לא משהו שאתה צריך לקחת על אחריותך ולא להכנס בנסיון לפשר - ככה הם. לפחות עכשיו אתה יודע איך לא לגדל ילדים! או איך לא לבנות זוגיות... גם זה משהו! לסיכום: יש לך עבודה לעשות אבל האנרגיה לא צריכה להיות מופנית כרגע ל"בחורות" או ל"הורים" אלא לטיפול ולטיפוח עצמי. הפשל שרוולים והראה לנו ממה אתה עשוי, ספייקי!
 
ואחרי שנוטמג עברה על שלל הבעיות

אוכל להוסיף להודעתה כמה מילים נוספות: אמנם זהו פורום פתרון בעיות, אבל הרעיון הוא לא לגרום לך לחבר את "לקסיקון הבעיות המלא של ספייקי" ו/או לגרום לך להתמקד אך ורק בדברים הרעים שקרו לך בשנה האחרונה. בסופו של דבר הכל יקום ויפול על הגישה ועל המיקוד בחיים. תבחר לעשות מכל דבר בעיה או להתעמק בה מעבר לרצוי - כך גם ייראו חייך. תבחר את הבעיות הקריטיות ביותר ותתמודד איתן (בעזרתנו או בלעדינו), תוכל כך להפנות את האנרגיות החיוביות שנותרו גם להתקדמות בחיים והמשכה האלה. ראייה "שחורה" של החיים היא סוג של נבואה שמגשימה את עצמה, בין אם תרצה בכך ובין אם לא. קודם כל תעבוד על הגישה, ואח"כ תיגש (זה פשוט אותו השורש, והחלטתי להדגיש אותו להנאתי) לפתור חלק מהבעיות עם הגישה החדשה. נכון סיכמתי יפה, נוטמג?
 

erlich

New member
לא מסכים ולא מסכים! :)

מה תעשו לי?
לא אתייחס לכל העניינים ולכל הפתרונות... פשוט כי לרוב אין לי תשובה או תגובה הולמת במיוחד. וכן עם הרוב אני מסכים, סתם התחשק לי כותרת פופוליסטית שכזו... אני לא מסכים עם תפיסת העוד כמה שנים. כשאני הייתי בכיתה ח ט מרוב שהייתי כזה הסמינריסטית שבאה ללמד אצלנו אנגלית (ואחת הפרטנריות לשיחה בוגרת היחידות שמצאתי באותן השנים) אמרה שאם זה היה חוקי היא הייתה מתחתנת איתי. זה לא פייר אתן יודעת. אז גדלנו מהר, וגילינו את הערכים והדברים החשובים האלו מהר. כבר בגיל 15. זה אומר שבגילאי 17 - 18 אנחנו צריכים לסבול כי זה לא מה שהבחורות בגיל הזה מחפשות? ולהתנחם בעובדה שבעוד כמה שנים נהפוך ל"מצרך מבוקש"? לא ולא. ספייקי ידידי, הסכת ושמע. לא חסרות הבחורות שגיל הזה מחפשות את הטיפוס הרגיש הערכי ובלה בלה בלה. הן נמצאות שם. מועדונים? אני בספק. אני גם לא ממש אוהב, ואני גם די בטוח שלא תוכל להכיר מישהי שם שתמצא חן בעיניך ואתה תמצא חן בעיניה לפי סוג הקשר שאתה מחפש. אני לא אומר להתפשר על מה שאתה רוצה להשתנות אלא פשוט להבין שמה שאתה רוצה נמצא שם (כמו האמת
) ופשוט צריך לא לוותר, לא להתייאש ולדעת שהן שם. ולא, הן לא מכוערות חננות חסרות חיים. להיפך. אחת מהחברות הכי טובות שלי (בחורה מדהימה בזכות עצמה ד"א) היא כזו. היא רקדנית (שנראת בהתאם לפנטזיה
) עם קלאסה וערכים של פעם (ומתנהגת בהתאם) חכמה ומוכשרת מבחינה אומנותית בטירוף (כותבת) ולא, אין לה חבר עכשיו. מהאחרון היא נפרדה בגלל שהיו חסרות לו הרבה תכונות שהיא מחפשת, חוכמה, עומק רגשי ומנטלי ועוד... מקווה שהבנת את הנקודה :) הלאה, צבא? המסלול הזה שאתה רוצה (אני מכיר) מאוד מאוד אסקלוסיבי... הכן את עצמך מראש לתשובה שלילית. אני אומר את זה רק כי אני מכיר מה הולך שם. אבל זה לא סוף העולם, וגם אם נפלת מהמסלול הזה יש עוד הרבה מאוד מקומות מעולים שאפשר להגיע אליהם גם בלי להיות קרבי, או משהו בסגנון של פקידות ג´ובניקית. רק תדע לפתוח את העיניים, להתייעץ הרבה באימא אבא ובסביבה הקרובה אליך. תתפלא כמה הם יוכלו לעזור... המדינה שלנו נבנתה (בצורה אירונית היא בטח תתפרק על אותה הסיבה) על אנשים שמכירים אנשים. המסלולים האלו של מודיעין קיבלו את צורת החשיבה של היחידות הקרביות. נפלת מגיבוש מטכ"ל תקבל גיבוש שלד"ג, עוקץ צנחנים וכו´... יש מבין? :) ארז.
 

suki da yo

New member
את הדבר העיקרי שרציתי להגיד

שלחתי לך בהודעה, אבל רציתי להגיד שאת הדיכאון מהסוג שלך אני מכירה טוב - מסוג הדיכאונות שאתה לא רואה דרך לצאת מהם אי פעם, או לפחות עד השינוי הגדול הבא ( צבא, במקרה שלך, שלי, שיהיה עם חברה חדשה). אבל הזה משהו שקראתי פאחד הפורומים פה, בחתימה שלמישהי, שתסלח לי אם אני לא זוכרת את שמה בכל דקה של עצב, אני מפסידה 60 שניות של אושר. תחשוב על זה. לי זה גרם לחשוב הרבה, ובסופו של דבר, לצאת מהדיכאון.
 
למעלה