מכיר את הסיטואציה
חוויתי אותה בעיקר בגילאי 18-20- יצאתי בכוח עם אנשים שאני לא סובל והיה לי חרא להיות בחברתם, אמנם יצאתי למקומות עם אנשים ("חברים") אבל בפנים הרגשתי שאני משקר לעצמי וזה הרגשה רעה מאוד, משכתי את זה שנתיים ואז התפכחתי...התעוררתי והפסקתי לשקר לעצמי- ניתקתי איתם קשר ואוי- כמה שאני שמח שעשיתי את זה!...עכשיו כעבור 6-7 שנים שאני נזכר בזה- אני אומר לעצמי "איזה אומלל וצבוע לעצמך היית?"...אז העצה שלי אלייך היא- כמובן- תנתקי עם החבר'ה האלה מיד (אבל מיד) כל מגע כי הם עושים לך רע בנשמה!!! וכן, עדיף להשאר בבית לישון! אך במקביל תפתחי קשרים חברתיים עם אנשים שאת אוהבת להיות איתם, את יכולה להכיר אותם בכל מקום- חוגים, מסגרת לימודית, עבודה, באינטרנט (הנה-כבר יש לך אותי!

ובנתיים, עד שתגבשי חברה שמתאימה לך-אתן לך טיפ- תתקרבי יותר לבני המשפחה שלך, תהדקי איתם את הקשר, כי אנחנו ממש לוקחים את זה שיש לנו אח או אחות, אבא או אמא כמובן מאליו וחבל.