עזרה

אני מניחה שזה לא קרה לאחרונה

ואני מניחה שכאשר זה קרה הוא כן ראה (וראה אותו) פסיכיאטר. בכל מקרה ממה שהיא מספרת אלה לא היו נסיונות התאבדות אמיתיים אלא דבר שלמרבה הצער נפוץ אצל מתבגרים מדוכאים (אם ביום אחד לא אכפת לך להרגיש רע או שלחילופין את מוטרדת ממשהו שעובר על אחד הילדים שלך ורוצה לקבל פרופורציות את יכולה להכנס לפורום "תמיכה נפשית לצעירים"). כנראה לא הבנת אותי, אני לא טוענת שהוא כמו שהוא עכשיו בגלל משהו שההורים עשו או לא עשו. לא נראה לי שההורים עשו משהו שגרם למצב השפוף שלו, ואם אני צריכה לנחש תוך התבססות על מה שתיארה האחות אז זה נראה לי כמו מקרה של חרדה חברתית (מה שבעיני כולם נראה כמו "ביישנות ענקית"). לא הייתי מאשימה בזה את ההורים. אבל על מנת שמצבו ישתפר הוא חייב לפחות לרצות להתמודד.
 

Kalla

New member
השאלה איך גורמים לו אולי

להתחיל לרצות. אני מבינה את ההורים שמנסים לתקוף מכל הזוויות - אני לא אשת מקצוע ואין לי ידע בתחום ולכן אין לי פתרונות קסמים, אך דבר אחד ברור לי - גם אני במקומם לא הייתי משאירה את זה ככה. ולגבי ניסיונות התאבדות - מידע אישי גם אם זה היה מזמן (ואין לשתינו מושג אם אכן זה היה באמת מזמן), זה לא אומר שהסכנה חלפה ושזה לא יכול לחזור על עצמו. בכל מקרה, כאמור, הייתי עושה הכל ומנסה את כל הכיוונים כדי להוציא אותו מזה.
 
הבנתי שזה היה בנעוריו

כי היא אמרה שאח"כ המצב השתפר. אבל יש נסיונות התאבדות שלא צלחו ויש "נסיונות התאבדות" שהם בעצם קריאה לעזרה (נפוץ אצל בני נוער במצב נפשי רעוע) ומה שהיא מתארת שם נראה כמו השני. כלומר לא נראה סביר שנשקפת לו סכנה (אם ההורים סבורים שכן אז אולי באמת כדאי לקחת אותו לראות פסיכיאטר). זה מובן לחלוטין שההורים והאחות ירצו לעזור, השאלה היא אם זה אפשרי בכלל לעזור לו כאשר מראש מתייחסים אליו כמו אל ילד. נקודת המוצא צריכה להיות שונה. גם אם ההורים שלו יקחו אותו לפסיכיאטר שיתן לו מרשם לצאצא המתאים של הפרוזאק וידאגו שהוא ייקח אותו כמו שצריך עדיין ידרשו ממנו כוחות נפשיים על מנת להתגבר על מה שעובר עליו, הוא עדיין יצטרך לבחור לעזור לעצמו ולא שיבחרו עבורו. איך אפשר לעזור לו בכך? כמו שהיית עוזרת לבן אדם "שווה מעמד" לך, בעיקר להיות שם בשבילו, לנסות לעודד אותו (בעיקר לפתות אותו לצאת קצת החוצה ולראות אור שמש - אויש זה משפט של אמא שלי...). השאלה היא אם אמא שמכתיבה לבן שלה בן ה21 מתי ללכת לישון בכלל מסוגלת לכך. שוב, כל זה תוך יציאה מנקודת הנחה שהוא לא מהווה סכנה לעצמו ו/או לסביבה. אם מישהו במשפחה שם לב שהוא מתחיל לדבר לא לעניין אז כדאי לערב פסיכיאטר.
 

פלגיה

New member
השאלה היא כמו לכל בוגר אחר

אם אני רואה בוגר במצוקה נפשית קשה על סף אובדנות - איך עוזרים לו, ואיך עושים זאת ללא תחושות אשמה נוראיות. לא פשוט בכלל. בין רצון אישי לטיפול (שהוא נהדר) לבין אשפוז בכפיה (שהוא אופציה קיצונית ביותר) אין הרבה מרחב תמרון ואפשרויות אחרות.
 
למעלה