עזרה

[anonimitus]

עזרה

טוב, אני לא יודעת איך להתחיל אז אני פשוט אתחיל...זה פשוט נראה לי הכי קל אח שלי בן 36 בן אדם מקסים וכולנו מתים עליו, רק שיש לו בעיה די מורכבת. שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתה. אין לו חברים ( בכלל ),וגם לא בת זוג ( ואף פעם לא היתה לו ), הוא עדיין גר אצל ההורים , מתקלח רק פעם בשבוע ( וגם זה בגלל שאימא שלי מתעקשת איתו) , לא גוזז ציפורניים כי הוא אומר שהוא רוצה להיות טבעי.יש לו בגדים מסויימים שהוא לובש ונעליים ואפילו אם הם נקרעים ונכנסים לו מים לנעליים הוא לא מוכן להחליף אותם, עד שאימא שלי זורקת לו אותם. הוא לא יודע מה זה להיות בחברה כי הוא ניתק קשר עם כל מי שהוא מכיר לפני יותר מ- 15 שנה. הוא לא מעוניין לקבל טיפול גם בגלל שהוא סגור מאוד ( עם אנשים חיצוניים ) , וגם בגלל שמבחינתו טיפול זה רק לחולי נפש ( משוגעים) והוא כמובן לא כזה, הרי הכל בסדר איתו . שום ניסיון שלנו לגרום לו ללכת לטיפול לא עזר והשאלה הנשאלת היא מ ה ל ע ש ו ת ? איך לגרום לו להבין שהוא חייב שינוי, ושהוא צריך עזרה בזה? איך לעזור לו? איך להתמודד עם הבעיה שלו? לסלק אותו מהבית כדי שיבנה לו חיים עצמאיים או לנסות לגרום לו להבין את זה לבד ( למרות שאנחנו כבר מנסים לעשות את זה לפחות 8 שנים, וזה עדיין לא עזר ) אם תוכלו לעזור בעצות ותובנות לחיים טובים יותר , אני יותר מאודה לכם

 

[nehud]

האם יש בחיי אחיך נושאים ותחומים

המענינים אותו מאוד מאוד? לפי דבריך רק הסביבה רואה את התנהגותו החריגה והוא מעוניין להיות "טבעי" וטוב לו כך. באהבה אהוד

 

[anonimitus]

המממ

המממ אני לא מצליחה לחשוב על משהו מסויים, הוא אוהב לראות טלוויזיה, לצחוק על כל מה שזז ,ואיך לא לישון

 

[השיפוצניק1]

לאנונימית תדמייני לך בבקשה טור

ארוך של אנשים גברים ונשים רווקים הולכים לאט למקום אחד בקצה הטור אלפים אלפים ככה הולכים לאט ושורפים את החיים והם לא יכולים לעזוב את הטור הם כמו שבויים ככה בשקט הם הולכים והם כבר רגילים לכך ובכל רגע נכנס מישהו חדש והטור הזה גדל ואי אפשר לשלוף אנשים משם זה קשה מאוד. ואחיך נכנס לטור והוא ממוגנט שם והוא לא יודע את זה לבד הוא לא יכול לצאת משם וזהו עד הסוף וזה בעיה ראשית במדינת ישראל של ימנו הטור הזה עכשיו מכולם את רוצה לשלוף אותו ודווקא אותו כי הוא אחיך ואת דואגת לו גם אם הוא יעזוב את הבית הוא ישאר ככה את צריכה "כוח" לחיות עם זה שאת לא יכולה לעזור לו אני מציע לך "טאואיזם" שזה שיטה סינית שזורמת עם העולם מבלי להפריע הוא יפתח ויכול להיות שאחרי גיל 40 זה יקרה אולי אז הוא יפנה לטיפול פסיכולוגי או לדת אבל זה לא בידייך תפסיקו לדחוף אותו בטור הוא רק יפול תהיו כל המן על ידו תשמשו לו עוגן של יציבות ותלוו אותו ככה ליד הטור הזה ואז כשתבוא ההזדמנות תחכו לידו ובערמומיות תשלפו אותו החוצה אז בחלון הזמן הזה אתם תוכלו ואינשלה שזה יגיע אנד גוד בלס אמריקה

 

[anonimitus]

אחלה מטאפורה

מעניין למה הם מחכים שם בטור...מה שזה לא יהיה זה נשמע טוב אם כל כך הרבה מחכים לזה לפעמים אני מרגישה שסך הכל אולי אנחנו (אלה שלא בטור ) סתם שופטים את אלה שכן. כי כמו שפעם מישהו אמר לי שלא כל הנוצץ זהב ושגם הומלס שכבייכול אין לו סיבה להיות מאושר יכול להיות מאושר ומלא מבפנים ודווקא אותו מליונר עם כל המיליונים שלו יכול להרגיש ריק מבפנים. ורק בגלל שיש לנו רשימת קריטריונים לאושר, זה עדיין לא אומר שלא עומד בקריטריונים האלה לא יכול להיות מאושר. כי האושר מגיע מבפנים. בקיצור תודה

היה מעניין לקרוא אותך

 

[hilabarak]

רוב האנשים מכירים את הסיפור של

נרקיס, שכל כך אהב עצמו ועל שמו נקראת המחלה "נרקסיזם". אני רוצה להביא את הסיפור הידוע, עם דגש על אלמנט מסויים. נרקיס בעצם היה בחור חתיך, שכל הנימפות אהבו. יום אחד הוא בטעות ראה את בבואתו במראה. ואז הוא אמר לעצמו "וואו, איזה בבואה נפלאה עומדת מולי. אני רוצה לראות אותה כל הזמן". ושם בעצם הוא נתקע. אני מדגיש את המילה "נתקע", ולוא דווקא את האהבה העצמית. יש הרבה אנשים שחושבים שהם חתיכים הורסים, והם לא נרקסיסטים. נרקסיסט זה מישהו שתקוע (רגשית) מול הבבואה של עצמו. אינני מאפיין כמובן את אחיך כנרקסיסט (אינני פסיכיאטר), אבל בבירור אני מאפיין אותו כתקוע, בעצלות או בחוסר חשק או בכל דבר אחר שכרגע זה לא משנה, כי הוא תקוע ושם הבעייה. ה"תקיעות", איננה סתם עצלות. היא גם מבוססת על חרדות איומות. נרקיס שלנו היה חרד לעזוב את בבואתו כי אולי כשיחזור היא לא תהיה כל כך יפה. ואח שלך חרד בגלל, שהוא לא יצליח או בגלל שאף אחד לא יאהב אותו או .......(שוב זה לא כזה משנה, לדיון הזה - אנחנו בתקיעות ולא בפסיכולוגיה). מדוע משתמשים בתרופות ? כי החרדות המתקיימות מתחת לתקיעות, קשות מאוד ולרוב אנשים עם חרדה הרי מראש מתקשים לטפל בעצמם. ולכן התרופות עוזרות להם. אם אחיך מסרב לתרופות, זה בעייתי מאוד. אבל בשלב ראשון אולי תנסו להוציא אותו מהתקיעות ואחרי זה לנסות לשכנע אותו לקחת תרופות. וכשאני אומר להוציא מתקיעות, זה דווקא ליצור הרגל פעם בשבוע שהוא הולך איתכם לטיול. או יושב איתכם לדבר (אני פשוט לא יודע עד כמה הוא לא מתפקד). אם תצליחו לגרום לו סתם לצאת לטייל (בלי לדבר על כלום) או לשבת איתכם לאוכל (בלי לדבר על כלום) או לעשות כל דבר שהוא לא עשה קודם. הרי קצת קצת הוצאתם אותו מהתקיעות. כאילו הקמתם את נרקיס, מהאגם. זה יול להיות מהלך של שנתיים אפילו, אבל בסוף הוא יצטרך תרופות. אני רק טוען שעד שתצליחו לשכנע אותו להתגבר על החרדה מהתרופות, תצטרכו פשוט להתייחס אליו כפי שהוא. הוא כרגע "תקוע" והדבר היחיד שאפשר לעשות זה להוציא לטייל או ללשלוח למקלחת 3 פעמים בשבוע במקום פעם בשבוע וכולי. בלי בכלל לעסוק במודעות או פסיכולוגיה. פשוט שינסה לנהוג יותר כמו אדם רגיל. אחרי שנה, אפשר אולי לדרוש ממנו לקבל טיפול תרופתי.

 

[הנחליאלי]

לא הבנתי משהו בשאלה שלך

הוא עצמו -- שבע רצון מצורת חייו? ואם כן -- מי הם שאינם שבעים רצון, ולמה? של מי המצוקה המתוארת? של הורייך, שאולי רוצים שכבר יעזוב את הבית, או שיהיה להם בן שנראה אחרת ומתנהג אחרת? שלך, שיש לך דימוי אחר על איך בן אדם צריך להיות, וכואב לך שאחיך הוא כמו שהוא? אם נבין של מי המצוקה, יהיה קל יותר לתכנן מהלך לשינוי. בברכה, אלי קומונה 19343

 

[חי אדר]

לא קל

לסלק מהבית זה לא נראה פתרון של הבעיה ואולי רק יכול להחמיר. קשה להעלות איזו הצעה מה יש לעשות אך בדרך כלל הסתגרות מסוג זה היא קשה ובעיתית, וזאת משום שהוא אינו מוכן כלל להכיר בעובדה שצריך שינוי ויותר מכך העובדה כי הוא אינו חש את הבעיתיות שבדרך התנהגותו זה באמת קשה השאלה אם לא כדאי לפנות ליעוץ מקצועי ולנסות לקבל הכוונה כיצד להתנהג במקרה כגון זה. יחד עם זאת אם הייסיון שלכם במשך השנים הללו לא צלח, אולי זה מצריך לנסות דרכים שונות אולי לנסות לא לדבר איתו ישירות על שינוי של עצמו אלא באופן כללי לנסות לשתף אותו במפגשים חברתיים מאורגנים בבית, או ספר טוב. מכל מקום כפי שהוטעם לעיל נראה כי בהקשר הזה יש צורך בהכוונה מקצועית.