עזרה

[mishaL]

עזרה

לחברה שלי (לשעבר) יש בעיה סבתא שלה במצב ממש קשה היא פשוט גוססת וממש קשה לה עם זה (מן הסתם) היא פשוט מאוד קשורה לכל המשפחה שלה וזה ממש משפיע עליה היא נפרדה ממני כי קשה לה להיות בקשר עכשיו אבל זה לא חשוב אני רוצה לשאול איך אני או חברות שלה או כל אחד אחר יכול לעזור לה? אנחנו בני 16 היא אומרת ומרגישה שהכל לא פייר ושאין טעם לחיים איך אפשר לעזור לה? תודה

 

[nutmeg]

דווקא זה מאוד פייר

שבמהלך חיים רגילים הסבים מתים לפני ההורים וההורים לפני הילדים... כלומר, מדובר על משהו טבעי, על מהלך חיים תקין המזמן התמודדות עם אובדן (ועצב) הקשור לעניינים צפויים מראש. אבל, פעמים רבות קורה שמוות של אדם יקר, גם אם הוא צפוי, מהווה טריגר לתגובה חסרת פרופורציות מכיוון שמדובר כנראה באוסף של עניינים קודמים שהפריעו לחברתך. רוצה לומר שהסבתא היא כנראה הטיפה האחרונה שמילאה את הכוס, שהייתה כמעט מלאה כבר קודם. בכל מקרה כחברות, הכי חשוב שתהיו שם עבורה כחברות. פשוט היו שם עבורה בלי תנאים.

 

[mishaL]

זה נכון אבל

זה לא מוות טבעי היא חולת סרטן ואכן יש לה הרבה בעיות חוץ מכך אז אני מפחד שזה ישבור אותה השאלה היא מה להגיד לה. שזה טבעי?שהיא צריכה להיות חזקה? היא אומרת שאין לה כלום. תודה

 

[nutmeg]

לפי התפיסה שלי

מחלות הן דבר טבעי. חלק מהחיים, בדיוק כמו שהמוות הוא חלק מהחיים. תאונת מטוס - זה כבר לא טבעי. אבל - שוב: מדובר בתפיסה שלי.

 

[mishaL]

זה נכון אבל

זה לא מוות טבעי היא חולת סרטן ואכן יש לה הרבה בעיות חוץ מכך אז אני מפחד שזה ישבור אותה השאלה היא מה להגיד לה. שזה טבעי?שהיא צריכה להיות חזקה? היא אומרת שאין לה כלום. תודה

 

[mishaL]

זה נכון אבל

זה לא מוות טבעי היא חולת סרטן ואכן יש לה הרבה בעיות חוץ מכך אז אני מפחד שזה ישבור אותה השאלה היא מה להגיד לה. שזה טבעי?שהיא צריכה להיות חזקה? היא אומרת שאין לה כלום. תודה

 

[גרא.]

mishal,אין יותר טבעי ממוות מזיקנה

ועוד בשיבה טובה..במרבית המקרים אנשים זקנים מתים ממחלות שונות, ביניהן סרטן..שהיא מחלה שכיחה,וקשה יותר להתמודדות ממחלות רבות..כיוון שמוות בסופו של דבר הוא חלק מהחיים,ואם נרצה או לא, זה קורה לכל אחד, אבל בדרך כלל לאנשים זקנים,אין ברירה אלא להשלים ,גם אם בצער ובכאב רב, כי זה עלול לקרות גם לסבתא..אין ספק שהחשש,הפחד והחרדה בפני מוות צפוי כזה,הם קשים להתמודדות,אבל היכולת לקבל ולהבין שאין מנוס מזה, וזו דרכו של העולם,זה לצד תמיכה רגשית,איך אומרת נוטמג,להיות לידה מתי שהיא זקוקה לאוזן קשבת או לכתף כדי לבכות עליה,זה כל מה שאפשר לעשות עבורה..אכן התחושה של אובדן מתקרב,כזה שהוא בלתי נמנע,מאד מאיימת, ונראה לכאורה,שזה עלול לגרום לשבר נפשי קשה,המציאות מלמדת,שכל אחד מאיתנו, הרבה יותר חזק נפשית ממה שלפעמים הוא חושב..אין משפחה,שבזמן מן הזמנים לא חוותה אובדן של בן משפחה כזה או אחר..יש כמובן הבדל בין אובדן לאובדן..אבל מסתבר,שאפשר ,גם אם זה נראה קשה,אחרי תקופה של אבל, לחזור הדרגתית לחיי שגרה..לזכור תמיד את הנפטר/ת בצד החיים..וזה גם מה שצפוי לחברתך, אם וכאשר סבתה תמות..הבנה, תמיכה ואמפטיה (הזדהות עם רגשותיה),מצדכם,חבריה, וחברותיה,זה המקסימום שאתם יכולים לעשות..וזה המון.