עזרה....

אליסון

New member
עזרה....

אני מרגישה שאני ממש משתגעת....אני בת 23 ויש לי אמא מאד דאגנית , זה מתבטא בזה שהיא לא מפסיקה להיתקשר אלי איפה את תודיעי לי מתיי את יוצאת מתי את הולכת ואם אני לא עונה היא תתקשר מאה אלף פעם ותשאיר לי אלף הודעות ותבוא בטענות למה אני לא עונה, ותידרוש שהשאיר את הפלאפון פתוח. אני מרגישה כאילו שולטים בי ואין לי את החופש שלי ונימאס לי מזה שאני צריכה לתת דיווחים 24 שעות ואם לא חס וחלילה היא תיכנס לאטרף דאגה ותתחיל לחפש את כל העולם ואשתו כדי להשיג אותי. ואם אני מדברת איתה על זה היא מתחילה לצעוק עליי שאני כפוית טובה שהיא מגדלת אותי ונותנת לי הכל ואני מפונקת שלא אכפת לה מאמא שלה ,מה אני לא יכולה להרים טלפון....וכאלו. המצב ככה מאז ומתמיד אבל בשנים האחרונות זה מתחיל לשגע אותי להכניס אותי לדכאונות וממש סוגר עליי,היה לי חבר כמעט 3 שנים שהיינו רבים בגלל כל הקטע של הדאגנות של אמא שלי וזה באמת מפריע לי היא פשוט לא מתנתקת ממני ....וכרגע יש לי חבר חדש וזה ממש מפריע שהיא דורשת שלא התנתק מהעולם ויהיה זמינה וכאלו,למשל הייתי בפגישה רומנטית עם החבר שלי וניתקתי את הפלאפוון אז היא איכשהו השיגה את המספר שלו והתקשרה לפלאפון שלו..חשבתי שאני מתה מפאדיחות.... מה עושים??? ניסיתי לדבר איתה על זה אלפי פעמים תמיד זה מגיע לאותו מצב שהיא נעלבת ואומרת שאם אני רוצה לחיות לפי החוקים שלי שאני אעבור מהבית, ומתחילה לגרום לי לרגשות אשמה שאני בת כפוית טובה....שלא עושה כלום בית.. חשבתי פשוט לנתק את הפלאפון ולתת לה אותו חזרה ופשוט להפסיק לקחת את האוטו....ואולי כה הם יפסיקו להציק לי כי אני פשוט לא השתמש בשום דבר ששיך ישירות או עקיפין להם.
 
שלום..

אולי,אמא שלך מסרבת להאמין ולקבל שאת כבר ילדה בוגרת,שכבר יש לך חיים משל עצמך. תראי,אין ספק שזה מציק,ומרגיז ומעצבן. את אומרת שאין עם מי לדבר,היא לא מקשיבה,ישר אנטי וחושבת שלילי אבל את צריכה ממש להושיב אותה לשיחה ולהסביר לה שאת כבר לא הבייבי שלה,ושיש לך חיים,ושהיא לא יכולה להתשתלט ככה,ואפילו תאיימי בעזיבת הבית ואם זה לא מצליח,והיא שוב מתנהגת ככה,תצטרכי קצת לסבול..לעבוד ולשכור דירה..היא חייבת להבין את זה..זה ממש לא חיים ככה.. אבל ביינתיים תדבקי את האופציה הזאת.. בהצלחה.. אגב,חדשה בפורום:)
 

ניני5

New member
אליסון, אני חושבת שאת יכולה לעזור

לאמך לגמול אותה מהדאגנות אליך. כי כמו שזה מציק לך ככה זה רע לה. אדם שדואג כל הזמן סובל מהדאגה שלו ואין לו שליטה על זה. אז ככה. קחי אותה שליחה, תגיעי איתה לידי הסכם שבשבוע הראשון היא מתקשרת אליך כל שעה עגולה, לשיחה קצרה. רק לדעת אם הכל בסדר וזהו. בשבוע השני כל שעה וחצי. בשלישי פעם בשעתיים. וכן הלאה. עד שיהיה נוח לך ולה. למשל אם תגיעו להתקשרות של פעמים ביום האם זה יראה לך כפלישה לפרטיות? את צריכה לומר לה בסוף מה הגבולות שלך. אגב לא סיפרת אם אמך עובדת, או עקרת בית. אם היא עקרת בית, תעודדי אותה לצאת לחוגים. כך היא תהיה עסוקה מכדי לזכור להתקשר אליך. חוץ מזה, רעיון בכלל לא רע לעזוב את הבית. אולי הגיע הזמן. אם זה קורה בזמן פגישה, תאמרי לדייט שלך שיש לך אמא דאגנית, ולא עוזר מה שאת עושה. תהיי גלויה. למה שתרגישי רע בגלל החולשה של אמך? אולי היא מגזימה בצלצולים, ואולי את מרגישה שהיא לא סומכת עליך, שאת עוד ילדה קטנה בעיניה. אל תתרגזי, זאת הבעיה שלה.
 

גרא.

New member
ניני5,הפעם לשם שינוי, אני מקבל...

כל מילה.מה שבעצם נאמר הוא, שאת תקחי את השליטה על הקשר עם אימך לידייך. כיוון שהיא אינה מסוגלת להרפות ממך,וזקוקה לדעת בכל שנייה מה את עושה. באיזה ששהןא מקום היא אבדה את חוש המידה,ונכנסה להגזמה והטרדה רבים.
 

freearth10

New member
אמא שלך סובלת מדאגנות יתר

ומהרצון לשלוט, כי רק אז היא מרגישה בטוחה. וזה לדעתי לא ממש משנה איפה את תחיי אם בבית או במקום אחר, שכן ניתן להבין מדברייך שאת למרות הכל ביחסים טובים עם אמך ומשתדלת מאוד לא להדאיג אותה והיא תמצא את הדרך שלה להגיע אליך גם אם לא יהיה לך נייד, פשוט בגלל הסיבה שהיא באמת דואגת ואוהבת. אז מה שאני יכולה להציע לך זה להוכיח לה כמה את עצמאית ויודעת לדאוג לעצמך ושהיא כבר סוף כל סוף יכולה לסמוך עליך. את חייבת לפרוץ את מחסום חיבוק הדוב שלה, למרות שהוא בא מאהבה. הוא מכביד עליך וחונק אותך. את כבר ילדה גדולה וכשתחליטי באמת להתנתק את תמצאי את הדרך לעשות זאת. זה תהליך, אבל זה קורה לכולנו. (דרך אגב, נולדת בלידה מאוד ארוכה עם צירים חלשים יחסית) מאיה
 

ניני5

New member
מאיה, אני רוצה להביא את נקודת מבטה

של אם לילדים מתבגרים. לצורך העניין היום מתבגרים זה עד גיל 30 בערך. האם לנערה מתבגרת, לא מחפשת שליטה. היא באמת ובתמים חרדה לבת שלה. תאמיני שאותה אם סובלת מאוד מדאגנות היתר שלה. כשביתי הייתה חורת מאוחר ולא הייתה מודיעה, מתתי מפחד, עד שהייתי רואה אותה. אל זה לפני הרבה זמן. היום העולם יותר מסוכן. יש המון פיגועים שיכול לשגע הורים לילדים בגיל הזה. כי הקטנים עדיין יושבים בבית פחות אות יותר. ילדים אחרי צבא כבר מסתובבים חופשי ואין להורים שליטה עליהם, למרות שיש המון סכנות.זה גורם לחוסר אונים אצל אם שנוטה לדאגנות יתר. הדאגה של האם מתפרשת אצל הילדים כרצון בשליטה. כאילו הילדים כבר מרגישים מבוגרים, וההורים עדין חושבים שהם ילדים. במקרה כזה באמת עדיף לצאת מהבית. יש לי בת שגרה בארה"ב. כשהיא מגיעה לביקור מולדת, אני שוב הופכת להיות אם דאגנית, והיא הבת הצייתנית. אני רוצה לדעת היכן היא ומתי תגיע הבייתה בשבועיים שהיא בארץ. היא מכירה אותי והיא מתקשרת ביוזמתה להודיע. כשתחזור לביתה בניו יורק היא שוב תהיה בוגרת, אני לא אדע מה היא עושה אני לא אדאג, ולכן לא תצטרך לדווח. מה שאני רוצה לומר בעצם, זה שהורים תמיד נשארים הורים לא משנה מה גיל הילדים. החרדה לשלומם מתחילה מהרגע שהם נולדים ונמשכת כל החיים.
 

freearth10

New member
זו באמת הבעיה של האם

האם הזאת כפי שאת אמרת: היא באמת ובתמים חרדה לבת שלה. והחרדה הזאת מובילה אותה לשלוט בביתה, לא מתוך כוונה רעה אלא מתוך אהבה רבה, אבל השליטה הזאת היא דווקה זו שמונעת את התפתחותה של הילדה לעצמאות. אז אנחנו בטח שתי אמהות עם דרכי חיים שונות אבל גם אני גידלתי שלושה ילדים וגם אני חששתי ועדיין חוששת לחייהם, אבל אין מה לעשות. אנחנו צריכים לסמוך על הגוזלים שלנו שהם ימצאו את הדרך הטובה ביותר. נתנו להם את כל מה שיכולנו. עכשיו הבחירה בידיהם. וכשאתה סומך על ילד שבגר הוא יבוא אליך עם הבעיות שלו לא כילד, אלא כבוגר. הוא יוכל להקשיב לך יותר, כי הוא זקוק לדעתך ויודע שאתה תמיד שם בשבילו. מאיה
 
למעלה