עזרה..

[wind and fire]

עזרה..

היי. אני ילדה בת 17 למשפחה של 5 נפשות(אחי בן 23 ואחותי בת 20). אולי הבעיה שלי היא נדושה ואני סתם מבקשת עזרה, אבל בגלל שאני הילדה הקטנה אז ההורים שלי נטפלים עליי יותר! אני לא הייתי כותבת שורות אלה עם זה היה אירוע חד פעמי. הסיפור הזה כבר קורה בסביבות שנתים-שלוש. בגל שאני הילדה הכי קטנה במשפחה, אז להורי יש צורך להרגיש שליטה ענקית על חיי. כאשר אני רוצה לצאת והם מסרבים אז או שהם לא רוצים לתת לי סיבה למה או שהם נותנים לי סיבה כול כך (סליחה על הביטוי) "מצוצה מהאצבע" שזה מרתיח אותי יותר. אני מגיעה כבר לשלב שאני לא יכולה לסבול את זה. אפילו חשבתי לעבור לדירה משלי(שהייתה שייכת לסבא שלי) ואפילו אמרתי את זה להורי אבל הם לא רצו בגלל שהם חייבים למצוא דרכים לשלוט עליי. אני מגיעה לחשיבה שאני לא רואה סוף לזה.. רוב חברי וחברי הורי מכירים אותי כילדה שקטה ומנומסת אבל שאני עם הורי אז אני מתחילה להתעצבן ולהתפוצץ. אני כבר מיואשת מהכול ..כשאני רוצה לדבר איתם אז זה מסתיים בצעקות ואף אחד מהצדדים לא הקשיב ושינה את דעתו.

 

[גרא.]

wine and fire,ההסבר שלי להתנהגות

של הורייך, הוא קצת שונה..הורייך,לא מנסים לשלוט בך, נהפוך הוא, הם חשים יותר ויותר כיצד את מתבגרת הופכת לעצמאית יותר, והם נעשים יותר ויותר מיותרים. כשהייתם שלושה ילדים בבית, כשאחיך התבגר,היה קשה להם אבל הם התנחמו בכך שיש עוד את אחותך ואותך..כשאחותך התבגרה, היה קשה להם, אבל הם ידעו שעדיין את ברשותם. עכשיו כשאת עוד מעט גם פורחת מהקן. התחושה שהלם שהם כבר מיותרים,ואיש בעצם לא נזקק להם כילד..כהורים וודאי שכן אם עזרה כספית או אחרת, קשה להם מאד להשלים עם זה, והם ממש נאחזים בך כבקרנות המזבח..קשה להם לקבל את זה שאת הילדה "הקטנה",כבר לא זקוקה להם באמת..ולכן הם גם אינם יכולים להסביר לך למה הם עושים לך את כל הצרות האלה..תחושת ההצפה,והלחץ של הורייך עד כי התפוצצות כמעט מובן..אבל נראה שהפתרון למצב שנוצר אינו מלחמה ביניכם, כפי שזה מתחיל להסלים לזה.את יודעת מלחמה זה משהוא מהסוג של lose-lose,כלומר שני הצדדים מפסידים.. יש שתי אפשרויות שעשויות לעזור. האחת נסיון לדבר איתם, עם אדם נוסף,משהוא כמו גישור, על מנת להגיע לאיזה שהוא סכום שיאפשר לך לחיות בצורה מתקבלת על הדעת עד הצבא. הדרך השנייה היא שאת תנסי מה שיותר להקטין את נקודות החיכוך..להיות פחות בבית, ויותר אצל חברות..לא להגרר אחרי דרישות וטענות שלך..אלא בכל מקרה לגופו תחליטי איך את רוצה לנהוג..אם בהתאם לבקשתם או איך שבא לך..וכך תנהגי בלא להכנס עימם לעימות..את לא חייבת לענות או להתגונן בכל פעם שמי מהם מציק לך.כדאי לך לקרוא את ספרו הטוב של פרופ' אבנר זיו " ההתבגרות",ולהציע גם להם לקרוא אותו, עלמנת שיקבלו תמונה פסיכולוגית יותר נכונה על מה שקורה לך, להם ולשלושתיכם.