עזרה
אתמול הכנתי אוזני המן..מכיוון שנהוג לתת משלוחי מנות בפורים ומכיוון שמעט תשומת לב ומחמאות לא יזיקו אז החלטתי לתת חלק למורים בבית הספר..לחברים..וחלק לשמור לבני משפחתי.
אבא שלי צחק איתי בנוגע לצורה של העוגיות והטעם שלהן (הן "התפקששו" קצת..) ובהתחלה באמת קיבלתי את זה בהומור אבל כשהוא המשיך עם עוד ועוד בדיחות זה כבר נהיה פחות מצחיק ויותר מעליב.
אני יודע שאין לי מה להיעלב מאבא שלי אבל בפועל הכנתי את העוגיות כדי שיאהב ויחמיא וקיבלתי את ההרגשה שהעוגיות שהכנתי לא שוות כלום וזה די דיכא אותי . (וגם כשהוא אמר שהן בסדר כבר לא האמנתי לו..)
מכיוון שלא היה לי מצברוח אז נהגתי בילדותיות ולא רציתי שיטעם עוד עוגיות ("זה לא טעים אז למה שתאכל?" )
והוא נורא נפגע מזה. הוא טוען שהגישה שלי מאוד פגעה בו (לא בסדר שלא כיבדתי אותו..שמרתי את העוגיות לאחרים כי חשובה לי דעתם..לא ברור) וכשניסיתי להסביר מה קרה אז הוא ענה בכעס שאין לי מה להסביר כי יש עובדות ולא אכפת לו אם אני אתנצל...
הוא גרם לי להרגיש ממש רע ורעדתי והיו לי בחילות..כי פשוט הרגשתי חוסר אונים ושהוא שונא אותי.
עכשיו אני מנסה להיות קצת יותר אופטימי ולחשוב שיהיה בסדר והוא יירגע..אבל אני אשמח אם תתנו חוות דעת על המקרה הזה..אני עד כדי כך לא בסדר? מה אני צריך לעשות עכשיו?
תודה מראש..
אתמול הכנתי אוזני המן..מכיוון שנהוג לתת משלוחי מנות בפורים ומכיוון שמעט תשומת לב ומחמאות לא יזיקו אז החלטתי לתת חלק למורים בבית הספר..לחברים..וחלק לשמור לבני משפחתי.
אבא שלי צחק איתי בנוגע לצורה של העוגיות והטעם שלהן (הן "התפקששו" קצת..) ובהתחלה באמת קיבלתי את זה בהומור אבל כשהוא המשיך עם עוד ועוד בדיחות זה כבר נהיה פחות מצחיק ויותר מעליב.
אני יודע שאין לי מה להיעלב מאבא שלי אבל בפועל הכנתי את העוגיות כדי שיאהב ויחמיא וקיבלתי את ההרגשה שהעוגיות שהכנתי לא שוות כלום וזה די דיכא אותי . (וגם כשהוא אמר שהן בסדר כבר לא האמנתי לו..)
מכיוון שלא היה לי מצברוח אז נהגתי בילדותיות ולא רציתי שיטעם עוד עוגיות ("זה לא טעים אז למה שתאכל?" )
והוא נורא נפגע מזה. הוא טוען שהגישה שלי מאוד פגעה בו (לא בסדר שלא כיבדתי אותו..שמרתי את העוגיות לאחרים כי חשובה לי דעתם..לא ברור) וכשניסיתי להסביר מה קרה אז הוא ענה בכעס שאין לי מה להסביר כי יש עובדות ולא אכפת לו אם אני אתנצל...
הוא גרם לי להרגיש ממש רע ורעדתי והיו לי בחילות..כי פשוט הרגשתי חוסר אונים ושהוא שונא אותי.
עכשיו אני מנסה להיות קצת יותר אופטימי ולחשוב שיהיה בסדר והוא יירגע..אבל אני אשמח אם תתנו חוות דעת על המקרה הזה..אני עד כדי כך לא בסדר? מה אני צריך לעשות עכשיו?
תודה מראש..