עזרה..

[טיפה קטנה בגשם]

עזרה..

היי, אני פשוט חייבת לשתף מישהו במה שעובר עלי... אני מרגישה ריקנות עצומה...בדידות, תחושה שאני תקועה במקום בכל תחום בחיים שלי. אני לומדת מקצוע שדווקא מעניין אותי, אבל הלימודים קשים וגומרים לי את כל הכוחות, אין לי כוח להשקיע בזה ונמאס לי (אני לומדת הנדסה - זה ארבע שנים ונשאר לי עוד שנתיים, והציונים שלי דווקא טובים והכל). אני גם לא בטוחה שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים, העבודה קשה ולחוצה, שעות לא שעות, כל מיני... לפעמים אני פשוט רוצה ללמוד להיות גננת ולעזוב את הכל ואז אני חושבת לעצמי מה לא חבל על כל מה שהשקעתי, ואני גם טובה בזה.. הדבר השני זה חברים - אני מרגישה כל כך בודדה, יש לי חברה אחת טובה אבל אני לא מרגישה שאני יכולה לשתף אותה בכל מה שעובר עלי, אני לא יכולה לשתף אף אחד...(אני לא בן אדם כזה שמשתף..)וגם לחברה הזו יש חבר וכבר בקושי אני רואה אותה..בלימודים לא יוצא לי להכיר אנשים אני כל הזמן לומדת עם מישהו אחד וזה טוב לי ונוח אבל לפעמים אני מרגישה שזה מאוד מגביל אותי וחוסם אותי כי אנחנו כל הזמן ביחד. הדבר האחרון זה זוגיות - הלוואי והיה לי מישהו זה הדבר שאני הכי רוצה בחיים, אבל לא יוצא לי להכיר, אני בקושי יוצאת (אין לי ממש עם מי), וגם אם כן אני חושבת שאני לא מעניינת מספיק ודי משעממת כי החיים שלי תקועים.. אני לא חושבת שאני צריכה טיפול, אני גם מאוד מודעת לרגשות שלי ולעצמי אבל אני מרגישה שאני תקועה בנעגל הזה ולא מצליחה לעשות איזהו שינוי..לפעמים אני מרגישה כאילו החיים שלי עוברים לידי אבל אני לא חלק מהם, אני לא באמת נהנת מהם ואני לא מרגישה שאני עושה דברים שטובים לי וגורמים לי אושר והרגשה של חיות... יש למישהו עצות בשבילי?איך לעשות שינוי בחיים שלי ולגרום לי להרגיש שאני באמת חייה..? תודה

 

[reva7]

היי

התחושות שלך ממש ממש מוכרות לי ומסתבר שלעוד הרבה אנשים כי לא חסרים אנשים שכותבים פה בפורום על זה אז את לא לבד

לא כל כך הבנתי מה העמדה שלך לגבי טיפול או למה את חושבת שאת לא צריכה... כי אני יכולה להעיד על עצמי שגם אני מאוד מודעות לעצמי ומחוברת עד הסוף לרגשות שלי אבל אחרי הרבה לבטים החלטתי כן ללכת לטיפול וזה התגלה לי כפתרון נהדר חשבתי מאוד שזה לא יחדש לי כלום ואין לי מה לחפש בשיחות והנהונים אבל זה ממש עזר לי לצאת למעגל הזה שאת מתארת, כאילו הלכתי בתוך ספירלה כזאת ולא מצאתי פתרון אז אולי כן שווה לך לנסות? בסך הכל זה עוד אדם שיכול לעזור לך לעבד את מה שעובר עלייך ולהסתכל על מה שקורה לך מכיוונים שונים וחדשים אני מרגישה שזה ממש עזר לי ואין לזה תחליף מבחינתי :] אולי כדאי לך לנסות להירשם לאיזשהו חוג ספורטיבי או אולי משהו שאת אוהבת אם זה יצירה או סדנאת בישול? אולי כדאי לך לעבוד אם יש לך זמן? או להתנדב? במקום עם ילדים, אמרת שאת אוהבת מהחינתי תעסוקה בהחלט יכולה למלא המון חללים אבל לפעמים זה יכול להרגיש שגם כשאת כבר עסוקה ועושה משהו שעושה לך טוב התחושות לא נעלמות (זה לפחות מה שקרה לי) אני מקווה שתצליחי ותמצאי משהו שיעשה לך טוב ויעזור לך

 

[טיפה קטנה בגשם]

תודה על התגובה..

תודה על התגובה, טוב לדעת שאני לא לבד אני לא חושבת שאני צריכה טיפול, פשוט חסר לי אומץ.. הייתי רוצה פשוט לעזוב הכל ולברוח מכאן ללכת לאיזה טיול ענק, להסתובב בלי דאגות ובלי כלום. אני חושבת שזה משהו שמאוד יכול לפתוח אותי ולשנות את איך שאני רואה דברים וככה אני אוכל להבין מה עושה לי טוב ובאמת להנות מהחיים.. השאלה איך עושים דבר כזה?...יותר מידי אנשים ירימו גבה, וגם לא חבל על כל הזמן הזה שהשקעתי בתואר..

 

[טל קרויטורו]

מספר עצות פרקטיות

א' לברר במוסד הלימודים על האם יש פרוצדורה להפסקת/השהיית לימודים ב' כמהנדסת אפשר לעבוד לא רק במקומות לחוצים אלא גם במקומות מרווחים כמו התעשיה האוירית למשל, בה יש TRADE OFF בין שכר (יותר נמוך מהמקובל במקומות אחרים) תמורת תנאים ושעות (הסעות, ארוחות, בחמש את בבית). ג' יש לך עוד 44 שנים עד הפנסיה על פי הכרטיס, אם את לא רוצה להיות מהנדסת, ממש לא מאוחר מדי להסבה מקצועית. מה זה שנתיים שעברת לעומת 44 שנותרו? ד' כשמסתובבים בלי דאגות ובלי כלום (והתקציב מניין?) אלו לא בדיוק תנאים שמאפשרים להבין מה עושה טוב, כי לא מתנסים במגוון תנאים, מתנסים באיך זה כשחיים בבועה, שאר החיים לא נראים כך. מקל יותר בטווח הרחוק לפתח חוסן. בהצלחה רבה,

 

[טיפה קטנה בגשם]

היי טל

תודה על העזרה... חשבתי הרבה על העצות שלך... לגבי מה שאמרת על התעשיה האוירית מאוד עודדת אותי! המקצוע כן מעניין אותי, פשוט הבעיה איתו הוא שהוא מאוד שואב ובאמת משתלט על החיים, ואם יש אפשרות כמו שאמרת זה מעולה, בדיוק בשבילי. אני מאמינה שאני לא השהה כרגע את הלימודים, לפחות את הסמסטר הזה אני אסיים ואז נראה. ולגבי ה-להסתובב בלי דאגות, אני מרגישה שזה ממש חסר לי, לא עשיתי שום טיול אחרי צבא, ישר התחלתי ללמוד, וזהה משהו שאני מאוד מצטערת עליו בדיעבד. נראה לי שאני חייבת את זה לעצמי, זה יהיה כמו משהו שאני עושה נטו בשבילי, ואני מרגישה שאף פעם לא עשיתי משהו רק בשבילי...אני חושבת שזה מגיע לי מקווה שזה ייצא לפועל בקרוב.. שוב תודה

 

[טל קרויטורו]

הי, אם הממון מצוי בכיסך יש לך כשלושה חודשים

בין סיום סמסטר ב' לתחילת סמסטר א' בהם תוכלי להסתובב בנחת...

 

[ברם אולם]

טיפה קטנה - יכולה להיות גם טפטוף גדול

אני רואה אחרת את הדברים לגבייך משאר המגיבים.את לא במצב נפשי הדורש טיפול כעת.הינה כבר הירווחת המון - כסף,אנרגיות וזמן...

לגבי המציאות בה את נמצאת.לדעתי כדאי לך כן להמשיך בלימודייך ולסיימם בהצלחה,כפי שעשית עד עתה (ציונים טובים).וזאת למה ,כי מה שאת רואה כעת ממקום שיבתך אינך יכולה לראות למרחוק (שנותייך בהמשך)מבחינת החשיבות שיהיה בידייך מקצוע נדרש בשוק עם מעמד מקצועי בכיר - דברים מאוד חשובים בחיינו המאפשרים לאלה שיש להם זאת לחיות ברווחה כלכלית ומכאן גם להצליח לשמור על איכות חיים גבוהה ובילויים (דבר שאינו מובן מאליו בימינו - אבטלה,פיטורים,שכר נמוך,עובדי קבלן....) ואת לעומת זאת תוכלי להתברג בתפקיד בכיר ויציב שיעניק לך את הסופרלטיבים שציינתי.כי מה לעשות,חיינו תלויים בכלכלתינו ! (גם להיות גננת זה לא דבר רע,אך צריך לאהוב זאת לאורך עבודת השנים הארוכות,ובטח כעצמאית ולא כשכירה). או קיי,אז נשארת בלימודים,וכעת מה עושים עם היתר...? : חשובה כאן קודם כל עבודה עצמית - נפשית/שכלית שתשכנעי את עצמך (כאן קוראים לזה "אוטוסוגסטיה")שמה שאת עושה זה נכון וטוב עבורך ושגם תצליחי בדרכך.עושים זאת ע"י שכנוע עצמי תוך שימוש במשפטים חיוביים על עצמך ומשננים אותם כל יום כך שיחדרו לתודעתך ולהרגשתך.למשל - "אני אצליח בדרכי למרות הכל" ,אני מוכשרת ואצליח לסיים בהצטיינות את הלימודים" ,אני בחורה לעניין ואמצא בן זוג כלבבי" ...וכד' .לאחר אימוץ השיטה,צריך גם לעשות ולא רק "לדבר עם עצמך"

,לכן ,עלייך להתחיל למצוא פעילויות חברתיות שגם מעניינות אותך ושתוכלי גם להנות בהן כמו :חוג לריקודי עם (בטוח שיש באוניברסיטה),חוג לריקודים סלוניים,פעילויות של אגודת הסטודנטים וכו',בהם תוכלי להתחכך עם בנים ובנות ולהתחיל ליצור היכרויות חדשות מתוך הפעילויות המשותפות במפגשים - הכי טוב בריקודים,כי יש את ריקודי הזוגות,ואז את יכולה גם להחליף פרטנרים עד הנחמד שתרצי להכיר,ומעצם הריקוד המשותף קל הרבה יותר ליצור קשר. אז מה היה לנו...,כעת לגבי המצב רוח בכללי - ברגע שתחליטי שדי,מספיק עם ההרגשות המחורבנות ותתחילי לפעול לשינויים (כהצעותי) ותתחילי לראות בלימודייך אתגר ולא מעמסה,ותתחילי לחייך לעצמך והחוצה כי תתחילי להרגיש גם טוב יותר (יש השפעות מעגליות - ברגע שאת מרוצה ממשהו זה מוקרן החוצה ויוצר מעגלים חיוביים כלפייך מהסביבה. ואז תתחילי לצאת,תהני ממה שבחרת לבלות,תכירי חברה חדשים,תפלרטתי עם הגברים,תחייכי...,והופפפפפפפפפפפ - תיווכחי איך עולמך פתאום מקבל צבעים ורודים ונעימים.בהצלחה. ספרי מה יישמת........

 

[טיפה קטנה בגשם]

תודה על העצות ועוד שאלה..

נראה לי שאני אנסה לעשות מה שהימלצת... לפחות לגבי השכנוע העצמי מקווה שזה יעבוד.. בינתיים אני גם אשאר בלימודים..פשוט אנסה לשנות קצת את הגישה ואנסה להיות קצת יותר פתוחה לאנשים אחרים.. אני מרגישה שלפעמים אני חוסמת אנשים שרוצים לדבר איתי, לא בכוונה כמובן, אלא שפשוט אין לי מה להגיד או איך לפתח את השיחה..יש לזה איזה פתרון?רעיון איך אפשר לעבוד על זה?