עזרה....

[sad ):]

עזרה.... ../images/Emo7.gif

שנים אני במצב הזה, שנים, כפופה, כשהכאב זועק מפרצופי וכל הזמן הזה חשבתי: איך אף אחד לא רואה? איך אף אחד לא שם לב כמה שאני עצובה, ושאני גוססת מבפנים, ושאם הייתי קצת יותר עצובה השפתיים שלי היו מגיעות לריצפה, ואף אחד לא מעיר, לא אומר כלום, כולם מתעלמים. וכמעט כל יום אני בוכה, כמה פעמים ביום... לפעמים נדמה לי שאני שקופה. היום היה היום הראשון שלי בשירות לאומי, ואחרי ששנים התרגלתי מההתעלמות של כולם, לא יכולתי שלא להידהם שפתאום מישהו הבחין כמה שכואב שלי. זר מוחלט (שהוא הממונה עלי) והוא שם לב לזעקות הסמויות שלי, הוא ישב וניסה לדבר איתי למה אני ככה, ולמה אני נראת כל כך מיואשת... והוא מקווה שזה יעבור לי. מה זאת אומרת יעבור לי?, אני בדרך כלל ככה (כנראה שהתייאשתי מעצמי) אבל שיקרתי לו, אמרתי לו שרק היום אני כזאת בגלל סיבות אישיות, ומחר אני אהיה אחרת לגמרי. מה אני יעשה???? אני עדיין גוססת בפנים, אפילו חשבתי היום, בגלל שהוא היה כל כך נחמד, שאולי אני אתאבד? ככה הוא לא יצטרך להתאכזב ולראות שאני כל הזמן במצב הזה - שבורה ומיואשת מהחיים, וככה הוא לא יצטער שהוא בחר בי לעשות אצלו את השירות לאומי, ועכשיו הוא יהיה תקוע איתי שנה שלמה. אולי אני פשוט לא אלך? אבל אני חייבת. אז להתאבד? הציייייייייילו!!!!!!! סוף סוף יש מישהו שטיפה אכפת לו ממני, ואני לא רוצה ללכת מחר, ולראות עוד מישהו שמאוכזב מעצם קיומי. למישהו יש רעיונות איך אני יכולה לשקם את עצמי?

 

[גילי פרי]

ילדה יפה, קבלי חיבוק ../images/Emo24.gif

כתבתי לך מייל עם מס´ הטלפון שלי ואני תקווה שיגיע אלייך. בינתיים, הביטי לשמיים וראי את הכוכבים, הביטי סביבך וראי את השמש, את כל היופי שבחיים, האם באמת באמת שווה ללכת מכל זה? בברכת אור ואהבה לך, גילי פרי מחייכת אל נשמתך.

 

[עננים.]

ילדה בשירות לאומי ../images/Emo39.gif

שולח אני לך

האומר חיים שולח אני לך

האומר תיקווה שולח אני לך

של אוהבים האוהבים את החיים הגעת לפה ולא במיקרה פה תמצאי תשובות ואין זו יד המיקרה ספרי על עצמך, שתפי מכל מה שהבנתי הוא כי את בשרות לאומי וניתן להסיק מכך כי את בא מבית דתי והמעברים הם קשים למרות שאת טוענת כי את כך כל החיים תתקשרי לגילי פרי היא נשמה טובה ויש לה יכולות וקחי ממנה הרבה אהבה ואנו בעולם הוירטואלי ניתמוך ונעזור רק שמרי על דבר אחד על קרן האור (שלך) באהבה עננים בשמיים

 

[אלדר]

יקירתי!!!!!

אחד תתרכזי שניה בנשימה שלך תעמצי עיניים ותחשבי על הצבע ורוד ורק ורוד!! עכשיו אחרי שאת רגועה יותר (10 דקות של מה שאמרתי לך לעשות!) בבקשה ממך לספר לי את הכל מה שקרה לך ממש! את לא היחידה שבמצב הזה אני הייתי בו הרבה זמן ואני מכיר הרבה שגם עכשיו הם במצב הזה אז מה??? אם לא תספרי לא יוכל לעזור לך ועוד בטוח שלא כאן בפורום אני לא אוהב לדבר על כאלה דברים בחופשיות לכולם.... אבל תנשמי עמוק כ10 דקות ואז ספרי הכל ואם יש לך אי סי אז תני הודעה אחת למספר הזה שלי 124372817 ואני יעזור לך!!!!!!!!!!! אבל תיהי רגועה כל הזמן! שלך אלדר

 

[פרי מגדים]

עזרה

התרופה ליאוש היא התקווה, תקווי, אל תפסיקי לקוות, תלחמי על התקווה, אין אדם שאין לו מקום, ואין אדם שאין לו שעה. והשעה שלך עוד תגיע. לגבי ההליכה מחר לשרות הלאומי. במידה ותעשי כל דבר שיתבקש ממך, מבלי להתנות ומבלי לברור את סוג המטלה, במידה ותנסי להביא תועלת בכל דבר שאת יכולה ועד כמה שאת יכולה. אין ספק שיהיו שבעי רצון ממך ואת תהיי שבעת רצון מעצמך. בקשר לבעיותייך האישיות, אינני יודע מה מהותן, אבל לדעתי טוב יהיה אם תמצאי אדם שאת נותנת בו אימון, (אולי איש מקצוע, לשיקולך), ותשפכי את ליבך, את כל מצוקותיך בפניו, ("דאגה בלב איש ישיחנה", משלי). כך תוכלי לשים את מצוקותיך בפרופורציה נכונה. לאט לאט, לא בלי מאבקים פנימיים, ("לא הבטחתי לך גן של ורדים"), עם צורך לגייס שוב ושוב את התקווה כנגד תיסכול ויאוש. בצירוף של למידה של אי אילו תגובות חדשות למצבים ישנים. בדרך הזאת, במקום שמצוקותיך ימשיכו להיות אבנים על צוארך, המונעים ממך להעניק משמעות חיובית לחייך, תוכלי להפוך -דווקא אותם- לאבני בניין שמהם תתחילי לבנות את המשמעות של חייך. בואי נקווה לטוב, בואי נגיד טוב שיהיה טוב, פרי מגדים.