spicei girl
New member
עזרה!!../images/Emo53.gif
טוב, למרות שאתם לא מכירים אותי, הרשתי לעצמי לכתוב בעיה שמציקה לי כבר הרבה זמן: יש ילד אחד, שאני ממש אוהבת, אנחנו מכירים בערך מגיל 3, ואנחנו ידידים ממש ממש ממש טובים. לפני כמה זמן דיברנו, ואני אמרתי לו שאני אוהבת אותו, והוא אמר לי שהוא אוהב אותי, ואז הדברים התגלגלו, ונהינו חברים. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל אז התחילה הבעיה: ביום שאחרי זה היה לנו טיול מהבציפר, והחברות שלי קצת הציקו לו (בכל מני דרכים) ואני ביקשתי מהן להפסיק, הן לא הפסיקו. ואז באוטובוס הוא "שיחק" משהו עם חברה שלי, והיא נדבקה אליו כל הזמן, אז קראתי לה שנייה, לדבר איתה, העניין היה שזה מאוד הפריע לי, בגלל שידעתי שהיא אוהבת אותו, ונורא פחדתי שהוא יתאהב בה ויעזוב אותי, אז ביקשתי ממנה טיפה להתרחק ממנו, וגם כל הזמן שדיברנו היא הסתכלה עליו. ואז, כשחזרתי הביתה הוא התקשר, הוא אמר לי: "מה זה היה היום באוטובוס?" אז אמרתי לו שכלום, והוא אמר שהוא חושב שדיברתי עליו ונפרד ממני... לא דיברנו שבועיים, אני כעסתי עליו, והוא עלי, כל כך כעסתי עליו!!! אבל בשלב כלשהוא השלמנו וחזרנו להיות ידידים, אבל אני המשכתי לאהוב אותו, לאהבה חוקים משלה.. ולו יש חברה חדשה, ואני נאכלת מקנאה, ואני כל הזמן עצובה, והציונים שלי אפילו ירדו בגלל זה (תמיד הייתי תלמידה מצטיינת) ואני ממש ממש בדיכאון. ועוד כמה פרטים לסיפור: אני יודעת שהוא אוהב אותי (הוא אמר לי) וגם מאז ומתמיד זה היה כאילו מובן מאליו שאנחנו חברים, למרות שאנחנו לא, בכל הדברים שצריך זוג זה "יובל ו----" וכולם יודעים שאנחנו אוהבים אחד את השני, וזה כאילו הוא עושה לי דווקא, זה משגע אותי.. אם למישהי/מישהו יש עצה בשבילי, על מה לעשות כדי לא להיות בדיכאון כזה, אני אודה לכם מאוד.
טוב, למרות שאתם לא מכירים אותי, הרשתי לעצמי לכתוב בעיה שמציקה לי כבר הרבה זמן: יש ילד אחד, שאני ממש אוהבת, אנחנו מכירים בערך מגיל 3, ואנחנו ידידים ממש ממש ממש טובים. לפני כמה זמן דיברנו, ואני אמרתי לו שאני אוהבת אותו, והוא אמר לי שהוא אוהב אותי, ואז הדברים התגלגלו, ונהינו חברים. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל אז התחילה הבעיה: ביום שאחרי זה היה לנו טיול מהבציפר, והחברות שלי קצת הציקו לו (בכל מני דרכים) ואני ביקשתי מהן להפסיק, הן לא הפסיקו. ואז באוטובוס הוא "שיחק" משהו עם חברה שלי, והיא נדבקה אליו כל הזמן, אז קראתי לה שנייה, לדבר איתה, העניין היה שזה מאוד הפריע לי, בגלל שידעתי שהיא אוהבת אותו, ונורא פחדתי שהוא יתאהב בה ויעזוב אותי, אז ביקשתי ממנה טיפה להתרחק ממנו, וגם כל הזמן שדיברנו היא הסתכלה עליו. ואז, כשחזרתי הביתה הוא התקשר, הוא אמר לי: "מה זה היה היום באוטובוס?" אז אמרתי לו שכלום, והוא אמר שהוא חושב שדיברתי עליו ונפרד ממני... לא דיברנו שבועיים, אני כעסתי עליו, והוא עלי, כל כך כעסתי עליו!!! אבל בשלב כלשהוא השלמנו וחזרנו להיות ידידים, אבל אני המשכתי לאהוב אותו, לאהבה חוקים משלה.. ולו יש חברה חדשה, ואני נאכלת מקנאה, ואני כל הזמן עצובה, והציונים שלי אפילו ירדו בגלל זה (תמיד הייתי תלמידה מצטיינת) ואני ממש ממש בדיכאון. ועוד כמה פרטים לסיפור: אני יודעת שהוא אוהב אותי (הוא אמר לי) וגם מאז ומתמיד זה היה כאילו מובן מאליו שאנחנו חברים, למרות שאנחנו לא, בכל הדברים שצריך זוג זה "יובל ו----" וכולם יודעים שאנחנו אוהבים אחד את השני, וזה כאילו הוא עושה לי דווקא, זה משגע אותי.. אם למישהי/מישהו יש עצה בשבילי, על מה לעשות כדי לא להיות בדיכאון כזה, אני אודה לכם מאוד.
