אני משווה פרידה לאבל
אם אתה נפרד מבן אדם שלעולם לא תפגוש שוב, כמעט שאין הבדל אם הוא קיים בעולם או לא. ולכן האבל דומה. רק שכשאדם נפרד מהעולם, בפרידה שלו לא היתה אינטרקציה בינאישית, להבדיל מבן זוג וכדומה שיש סיבה בינאישית שגרמה לפרידה. @ לפעמים אפילו קשה יותר להתמודד עם פרידה מן החי דווקא בגלל שיש חצי אחוז של תקוה, להבדיל בפרידה מן המת. חצי אחוז שלא יפסיק לדגדג. @ אני מתנצל מראש בפני מי שצורמת לו ההשוואה, אבל זו דעתי באמת. @ אין פתרון לזכרונות ולגעגועים למת מלבד משכך כאבים בעוצמות שונות שהוא הזמן. הזמן שעובר. ולעומת זאת בפרידה מבן זוג מלבד מה שהזמן משכך את הכאבים יש דרך להתגבר על הזכרונות הצורמים ע"י קשר חדש שנוצר. @ ולגבי העניין הפרקטי של `חפצי הזיכרון` - אני ממליץ לתפוס רגע אחד של כעס או של קרירות ולזרוק/להשמיד את כולם. ברגע אחד. אח"כ לעולם לא תצטער. רק תבין שכאשר אתה זורק את החפצים האלו, אתה לא זורק רגשות. אתה תרגיש אותו הדבר גם אחר כך, אלא שלא יהיה דברים שיציפו את הזכרונות. אתה בסך הכול זורק חפצים שעון, תמונה או מגנט. אם אתה באמת רוצה להיפטר מההצפות של זכרונות, אתה מוכרח לתפוס רגע אחד של אומץ ולעשות את זה. @ בהצלחה.