עזרה/ עצה

[ה י ל ו נ ט]

עזרה/ עצה

שלום לכולם,

בן זוגי חולה בסכרת נעורים מגיל 13 וכיום הוא בן 27
הוא ממש לא מאוזן.

הייתי רוצה לשמוע מכם עצות איך אני יכולה לעזור לו לשמור על עצמו
האם יש הרצאות או הדרכות עבורו?

הוא חושב תמיד שהוא אוכל מתוקים (והמון) שאם הוא יעשה זריקה זה יספיק אבל זה אף פעם לא מספיק

אודה לעזרכתם אני כבר לא יודעת מה לעשות

תודה

 

[י ר ו ק ע י נ י י ם]

טיפול בהלם?

אולי לחפש ולהראות לו סיפורים של אנשים שנפגעו מהסוכרת: עיוורון, קטיעת גפיים וכו',
משהו דומה לקמפיין הזה נגד תאונות דרכים. צריך לראות את הוידאו עד הסוף.

 

[הברווזה עליזה84]

לגמריי, זה הדבר היחיד שמשפיע

גם אני הייתי בת יענה לא מעט שנים, זו פאזה אחרת, קשה להכניס שם הגיון בלי לזעזע את המערכת.

 

[ה י ל ו נ ט]

ניסיתי את זה כבר...

עוד רעיונות?

 

[הנריהנרי]

טיפול בהלם - ניסית כבר..האם ניסית "טיפול" אחר

חלק מהצעירים לא כל כך מבינים, שהם יכולים להינזק בעצמם (לי זה לא יקרה).

הטיפול האחר, גם הוא בהלם מסוג אחר. תגיד לבעלך, שבגלל שאת אוהבת אותו, לא תהיה מסוגלת
לראות אותו, חס וחלילה עיוור, או קטוע רגלים. לכן את רוצה לעזוב אותו כבר עכשיו - כלומר אם הוא
לא לוקח את עצמו בידים, את רוצה להתגרש.

האם הסיטואציה הזאת מתאימה לך? האם זה יכול להשפיע עליו? לדעתי, אם הוא אוהב אותך, ויראה
שאת רצינית והולכת עד הסוף, הוא עשוי להשתנות בהדרגה.

 

[י ר ו ק ע י נ י י ם]

איני מאמין באיומים שאין כוונה להגשימם.

לא שמעתי מצד פותחת השרשור שום רמז לקיומה של מחשבה כזו, ולכן איום כזה נראה לי שקוף מדי, וחוסר אמינותו ישפיע על התייחסות הצד השני גם לצעדים אחרים שלה.

במהלך ויכוח על הדרך להתמודד עם הסוכרת (אני לוקח את המחלה באופן רציני),
האישה שלי העלתה חשש ש"אינה רוצה להגיע למצב בו תצטרך לטפל בי במצב של נכות וכו' ".
זה לא איום של פרידה, אך גרם לי להיות יותר מודע לחששות שלה, ולהראות לה שאני מטפל במצב.

 

[הנריהנרי]

זכותך המלאה, מי שצריך להאמין היא ה י ל ו נ ט

ושאלתי האם היא מסוגלך לזה? צריך אופי מיוחד לזה.

 

[י ר ו ק ע י נ י י ם]

האופי של ה י ל ו נ ט אינו רלבנטי לעניין

כל אחד יכול לזרוק איומים בעלמא.
מה שכן רלבנטי זה האופי של בן זוגה.
לדוגמא: לי יש "בעייה" עם אולטימטומים: אני תמיד מאפשר לנותן האולטימטום לבצע אותו. לא מוכן להיסחט.
במידה וה י ל ו נ ט תבחר לנהוג על פי הצעתך יש לקוות שבן הזוג שלה אינו כזה.

 

[הנריהנרי]

ברור שהאופי רלבנטי, ועוד איך רלבנטי

 

[גרנד בוטה]

איום אפקטיבי - חוסר איזון מתמשך פוגע בזיקפה.

זה פשוט, זה נכון וזה ממממפפפפחחחחיייידדדד.

 

[הברווזה עליזה84]

 

[תומרונתם]

 

[תומרונתם]

שלום לך

קודם כל - כל הכבוד לך שאכפת לך ושאת דואגת לו.
אני דווקא לא הייתי הולכת על הפחדה. אולי יש אנשים שזה עובד עליהם, אבל לדעתי זה יכול ליצור בדיוק את האפקט ההפוך.

מה שאת מתארת זה אדם מבוגר שחווה עדיין את משבר "גיל הנעורים". כל סכרתי (כמעט...) יכול לספר לך שהוא עבר את השלב הזה. יקראו לו שלב ההדחקה, או שלב ההתעלמות, או שלב האני-יותר-חזק-מאלוהים, אבל זהו שלב בלתי נפרד מהדרך להשלמה.
ואני יודעת, כי הייתי שם גם

אני חושבת שהצעד הראשון חייב לבוא ממנו, ולכן כל אשר נותר לך לעשות הוא לנסות וללמוד איתו מה הוא כן יכול לעשות במקום מה אסור לו לעשות. אפשר לקרוא, אפשר להתייעץ עם רופא אנדוקרינולוג (הכי טוב), אפשר להתייעץ בפורום, אפשר להצטרף לקבוצות תמיכה. יש למשל קבוצה שנפגשת פעם בחודש של בוגרים עם סכרת נעורים והבנתי שהיא קבוצה מאוד נינוחה ולא שיפוטית.
פרטים על הקבוצה תוכלי לקבל באגודה לסכרת נעורים, או מאיריס פלג שגם כותבת כאן.
ברגע שיהיו לו כלים להתמודד, אני חושבת שיהיה יותר קל להתמודד. הפטיש היחיד שיש לו כרגע בארגז הכלים שלו הוא אינסולין, וכל אוכל הוא מסמר. והלוואי שזה היה כל כך פשוט... אם יהיו לו כלים אחרים אפשר יהיה להבין שלא כל דבר שהוא מכניס לפה הוא אותו דבר, ושהפאזל הוא קצת יותר מורכב אבל ניתן לפתרון.

בהצלחה, ונשמח לעזור אם יש לך עוד שאלות!

 

[IrisPeleg]

גישות וטיפולים

יקירה

כל הכבוד שאת מעורבת בסוכרת של יקירך.

מבינה את הקושי שלך לעמוד בצד ולהסתכל.

מסכימה מאד עם תומרונתם. זה חייב לבוא ממנו.

אני יכולה לספר לך שאחד הדברים שאומרים במחלקת סוכרת בשניידר ובעוד כמה מקומוז זה:
"תאכל מה שאתה רוצה. העיקר שתיקח על זה אינסולין".
לא חושבת שאפשר להתאזן ככה אבל לא בטוח שזאת הבעיה של יקירך. יתכן שחסרים לו כמה כלים.

האם יש לו הרבה נפילות סוכר?

בכלל,
לכל אחד יש את הנקודה בה הוא מתעשת.
לפעמים צבא, לפעמים רישיון נהיגה ולפעמים המשפחה.
ילדים זאת נקושה טובה לקחת אחריות על הבריאות.

בהצלחה

 

[סוכריה חמצמצה]

לצערנו גם מראה הסיבוכים לא תמיד עוזר

יוצא לי במסגרת העבודה להגיע לעתים קרובות למוסד שיקומי. יש שם מזנון. אפשר לראות לעתים קרובות אנשים עם קטיעות, שלפי מראם כנראה נובעות מסוכרת, והם עדיין קונים שטויות, שאני לא הייתי מעלה על הדעת לשים בפה. יצא לי להכיר גם משפחה, שהסוכרת הלא מאוזנת של הבעל הורידה ביגון שאולה. אותי אישית המחשבה על קטיעה הכי מפחידה והכי אפקטיבית בשמירה על עצמי.

 

[IrisPeleg]

סיבוכים ותחושות

אולי הסיבוכים דוקא נותנים להם את התחושה של "להנות כל עוד אפשר.."

זאת לדעתי הבעיה של להפחיד אנשים בסיבוכים. הכחשה של "תנו לי להנות כל כמה שאפשר".