ליונה- הסוף של סוסון גבנונון
איון איש יודע בבטחה כמה הדרך נמשכה, אך צוך זמן קצר הם התיצבו לפני הצאר, והוא צרח: את הטבעת, תנו מיד. איון ענה בגאווה: הנה היא כאן, בתוך תיבה, צריך אלף סבלים, ומפצח מנעולים, והטבעת- לרשותך., הצאר פוקד בקול נרגז, והעבדים נושאים הארגז.. עכשיו הצאר רץ אל הכלה, הנה מולאה המשאלה, הטבעת ממתינה ליום כלולות וחתונה. הוסרו כל העיכובים, איני רוצה שום סירובים., יפה שלי, לבנת פנים, מחר- מתחתנים. אך הנסיכה, אומרה, אינני מסכימה, אל תבלבל על אהבה, אתה ישיש, ראשך שיבה, גילך כבר 100 שנה, ואנוכי- ילדה קטנה, עזוב אותי בבקשה. זה נשואין ? לא- זו בדיחה. מי שיצחק , אומר הצאר, אכניס אותו למעצר. ואקצץ גם את ראשו וגם רגליו. הוי יפתי, אם נתחתן,- לך מחצית מלכות אתן... הצאר בוכה והנסיכה מסרבת.... מה אעשה לך , עוד , רק אמרי? והיא עונה: אפשר להיות צעיר, יש לי סוד הנעורים... והיא מתכננת דוד עם מים רותכים להכניס המלך , ויהיה צעיר... והמלך מסרב להיכנס ושולח לקרוא לאיוון... והוא מסרב לצאת שוב לשליחות הפעם משימה שונה, אומר המלך. רק טבילה במי רותחין, ואם יצלח המעשה , גם אני אנסה. איוון מסרב., המלך כועס. איך אתה מעז? ... איון האומלל, יילל, בכה, ורץ אל הסככה, מה קורה ? שואל הסיח, הצאר דורש שלדוד מים רותחים אכנס.. ואתבשל כמו תרנגולת, אל תאג אושיט עזרה, אמר הסיח. ואכן אמר לו לאיון מה לעשות.. .אנשוף עשן מן הנחיריים, ובשריקה את פי אפצא, ואז תקפוץ-תצלול-וצא. וכך היה... לתדהמת כולם, ניצב בחור- ממש מושלם. ולא יספיקו המילים לתאר את היופי... הצאר הביט במחזה, גם הוא יהיה כזה יפה. סיר הרותחים ומימיו ישיבו לו את עלומיו. והוא קפץ לסיר קפיצה גדולה- וכמובן - הצאר ניצלה. כל הקהל, פרץ בצעקה, הנסיכה עשתה סימן לדומיה, וכך אמרה: אתם רואים? הצאר שבק חיים, .. אמשיך אני בשלטונו, והחתן שיבחר- יהיה איוון ולא אחר......
