עזרה לאחותי

קצת סדר מכיוון אחר

יש את אחותך עם איך שהיא ולאן שהבחירות שלה הובילו אותה
ויש אתכם
ואתם גרים ביחד
וכמו שלה לא נוח נשיקות חיבוקים ומתנות לקניית בגדים בקניון, לכם לא נוחה ההתנהגות שלה כלפיכם והעובדה שהיא לא ממש משיגה את אבני הדרך של בני גילה (קרי עצמאות, מע' זוגית וכד')
מעבר לזה שלא נוחה לכם ההתנהגות, אתם גם חוששים לעתידה.

הדרך היחידה לעשות שינוי אצל זולת תקוע, זה שהשינוי יהיה אצלכם.
התחילו עם גבולות פשוטים לאיך אתם מסכימים או לא מסכימים שיתנהגו כלפיכם.
אל תרשו צעקות, ובתמורה אל תתנו חיבוקים נשיקות ושוברי מתנה.
ותגידו לה שהחוק החדש בבית הוא שאת לא צועקת עלינו ואנחנו לא מחבקים. אף אחד לא יעשה מה שלשני לא נעים ולא נוח.

כשיש משהו משפחתי שכולם עושים, תזמינו אותה להשתתף פעם אחת, וכשהיא מסרבת תגידו אוקיי ותלכו לעניינים שלכם.

אתם לא יכולים לקחת אחריות על מצבי הרוח שלה והכעסים שלה, אבל בהחלט אתם יכולים להגדיר לה שזה לא מקובל עליכם ואם לא נאה לך היא בהחלט מוזמנת לעזוב את הבית.
 
הם גרים ביחד?

למיטב הבנתי, אחות אחת גרה עם ההורים, והאחות השנייה (זו ששואלת) גרה עם בעלה בבית אחר.
 
זה היה מי "הם" גנרי כזה

והכוונה לכל מי שהם שגרים באותו בית.

בכל מקרה הפואנטה היא שהשינוי צריך לבוא מהסביבה האנושית הקרובה. מי ש"הם" לא יהיו.
 

just me79

New member
כרגע אנחנו גרים ביחד.

בעוד שנה אם דברים לא ישתנו,
אחותי תמשיך לגור עם הוריי לבד ואנחנו נעבור לבית משלנו.
 
רגע

אז כשאחותך הרווקה בת ה- 30 גרה עם ההורים מפריע לך שזה "לא נורמטיבי",
ולעומת זאת כשאת, בת 34 ונשואה גרה עם בעלך אצל ההורים זה נראה לך כן "נורמטיבי"?
 

just me79

New member
אני דיי המומה

מהגישה שלך.

את אשת מקצוע ואני חייבת לומר שבכל הפורומים שבהם כתבתי,
אף אחד לא ענה לי בתוקפנות ובסגנון בו את בוחרת.

אחותי בת 30 ומעולם לא עזבה את הבית ולא חושבת לעזוב.
אני בת 34, נשואה וחזרתי הביתה לאחר החתונה מתוך מטרה אחת:
לחסוך כסף לקניית דירה וזה מה שעשינו.
בעלי ואני גרים בקומה נפרדת בבית הוריי ומנהלים חיים עצמאיים לחלוטין.

לפני שאת שופטת אותי או כל אדם אחר,
ממליצה לך לדעת את כל העובדות.
 

sharpantie

New member


 
מצטערת

כפי שכתבת, כאן זה פורום אינטרנט. אנחנו לא מכירים לא אותך ולא את אחותך. כך שלא אני ולא אף אחד אחר כאן יכול לדעת את כל העובדות לפני שהוא מגיב.
הנתונים שאת נותנת לנו -- אלה הנתונים שיש לנו.

את כתבת שאחותך כבר בת 30 וגרה בבית ההורים.
ואת "אני חושדת שהיא א-מינית + בעיות נפשיות נוספות.".
ושאלת אם זה נכון שהיא נשמעת א-מינית, ואיך אפשר "לעזור" לה. או להציל אותה.

רק לא הזכרת שאת כבר בת 34 וגרה בבית ההורים.

בקיצור: לדעתי, הצורה שבה את הצגת את הנתונים היא צורה מוּטה.

הצורה הזאת הכעיסה אותי כי אני מדמיינת את עצמי במצבה של אחותך.
אני חושבת על מצב שאחותי תבוא לכאן ותיתן עליי נתונים חלקיים, ותשאל מאיזו הפרעה אני סובלת, ואיך אפשר "להציל" אותי ממנה.

איך את היית מרגישה במצב כזה?

את מציינת שלאנשים אחרים אחותך מחייכת, ורק כלפי המשפחה הקרובה היא כועסת.
אולי יש לזה סיבה?

ככלל, יש בעיה עם העצות צד שלישי האלה -- אבל זו כבר בעיה אחרת.

בכל מקרה, אני לא מנהלת את הפורום הזה, וטוב שיש כאן דעות נוספות. את מוזמנת לקחת מהדיון מה שאת בוחרת.
 

just me79

New member
נכון, את צודקת

בפורום אי אפשר לספר את כל הסיפור,
אי אפשר להעביר כל תחושה,
אי אפשר לרשום כל סיטואציה.

כתבתי בפורום הזה כי רציתי לעזור לאחותי.
את משום מה חושבת שאין צורך לעזור לה - זו זכותך לחשוב כך.

שאלתי האם ע"פ הסימנים שאני מכירה אצל אחותי
האם הם מעידים על היותה אולי א-מינית.
אין לי בעיה עם א-מיניים או כל נטייה אחרת.
חשבתי שאם זה הכיוון, אולי אני יוכל לגשת לאחותי בגישה שונה
ולעזור לה להיות מאושרת,
כי את אולי משוכנעת שהיא כן מאושרת,
אבל אני חיה איתה ואני יודעת בוודאות שהיא לא.

לא הזכרתי או ציינתי את העובדה שאני בת 34 ואני ובעלי גרים אצל הוריי -
כי זה ממש לא קשור לבעיה שהעלתי כאן
וזה שאת מציגה את זה בצורה כה מזלזלת - חבל.

הצגתי את אותם נתונים במספר פורומים שונים
באף אחד מהם לא קיבלתי את התגובה הנוראית שקיבלתי ממך.
מכל שאר הפורומים,
וגם כאן - מצד אנשים אחרים,
קיבלתי כתף,
שאלו אותי עוד שאלות כדי לנסות ולהבין את המצב,
הציעו לי פתרונות,
גישות שונות.
אף אחד לא העז להוציא אותי לא בסדר כמו שאת מנסה להוציא אותי.

אם אחותי הייתה פונה לכל פורום שהוא ובודקת כיצד היא יכולה לעזור לי
ולא משנה מהי הבעיה -
הייתי שמחה שלאחותי כ"כ אכפת ממני!
הייתי מאושרת לדעת שאחותי אוהבת אותי והיא דואגת לי!

ציינתי שלאחותי יש מצבי רוח,
ציינתי שאחותי יש רגע אחד שהיא צוחקת איתנו וברגע השני בלי הודעה מוקדמת היא מתהפכת.
לך זה נראה תקין - לי לא!
אחותי מחייכת כלפי חוץ אך נשארת אדם סגור מאוד עם מצבי רוח משתנים גם כלפי אנשים אחרים.
הדרך שבה את מנסה להציג אותי ואת משפחתי כאנשים רעים, לא מכבדים, ומזלזלים באחותי -
פוגעים מאוד!
ושוב, לא ברור לי איך אשת מקצוע שכמותך מטפלת באנשים בגישה כ"כ נוראית!

את שופטת ומעבירה זלזול בתגובות שלך.
אני לא למדתי פסיכולוגיה,
אבל אני יודעת שחשוב לכבד אנשים
ואת, לא עושה זאת בדרך שאת בוחרת להעביר את דבריך!

שיהיה ברור לכל מי שקורא מילים אלו -
אני אוהבת את אחותי.
המטרה שלי היא אחת - שהיא תהיה מאושרת.
שאני אראה בעיניים שלה שטוב לה עם חייה ולא משנה מהי הדרך אשר היא תבחר!
שתהיה א-מינית,
שתהיה לסבית,
שתהיה סטרייטית,
שתהיה עם מיליון חברים,
שלא תהיה עם אף אחד.
החלטה שלה - חיים שלה.
אבל שתהיה מאושרת, שתהיה רגועה,
שלא יהיה בה כ"כ הרבה מטען של כעס וכאב.

אז במה טעיתי?
שאני כ"כ אבל כ"כ דואגת לאחותי?
 
את צודקת

קודם כל, אני באמת מתקשה להבין את המתקפה פה עלייך.
עבורי, הדברים שלך היו מאוד ברורים, והדאגה שלך לאחותך עברה אלי, דרך המילים.

אני חושבת שאת צודקת, וממה שאת מתארת אכן יש לאחותך בעיה, ובעיה לא פשוטה. העדר היחסים המיניים הוא רק ביטוי של הרבה דברים אחרים. נשמע שיש לה קושי רב בויסות רגשי, קושי ביצירת קשר ובהתנהלות בתוך יחסים.
על אף שאיני מכירה אותה, ניתן להניח שגם היא לא מרגישה טוב עם עצמה, עם הכעסים שלה, עם אי היכולת שלה להיות בתוך קשר (גם אם היא לא מודה בזה מולכם). מעבר לכך, ברור שלכם, המשפחה, המצב מאוד לא נעים ולא פשוט.
מקסים בעיני שאת לא מוותרת עליה, על אף הקושי הרב מולה, ושאת מנסה להציע לה עזרה.

יחד עם זאת, כפי שכבר כתבו לך כאן, לא ניתן להכריח אדם להיות בטיפול, וטיפול בכוח הוא גם לא אפקטיבי. אולי אם היא אינה מוכנה לשמוע לעצתך ללכת לטיפול "רגיל", אולי היא תסכים לשמוע על אופציות אחרות, כגון טיפול קבוצתי / טיפול קצר מועד / פסיכודרמה / פסיכותרפיה גופנית וכו'... תוכלי לחפש קצת ברחבי האינטרנט, ולהציע לה מספר אפשרויות שונות, והיא תעשה עם זה מה שהיא רואה לנכון.

אני מצטרפת למה שכתבה לך יעל ניסן. חשוב שגם אתם תדעו לשמור על עצמכם. ניתן לאהוב מאוד, ויחד עם זאת להציב גבולות להתנהגות התוקפנית כלפיכם- זה לא הופך אתכם לפחות אוהבים. להיפך. בטווח הארוך, הגבולות הללו יוכלו לסייע גם לה.

כל טוב.
 
מי הוא זה שזקוק לעזרה?

האם היא נראית סובלת ממצבה, או שהדאגות הן שלכם?
יכול להיות שיש לה קושי עם מגע,

את מציינת שהיא סגורה בחברת המשפחה אבל מאוד חברמנית בסביבות אחרות,
האם זה שהיא נשארת בבית מפריע לך, להורים כי לפי המשתמע לה זה לא מפריע.
א- מיניות יכולה להיות, אך אפשר לנהל חיים מלאים גם במצב הזה.
לא חייבים קשר זוגי על מנת להיות מאושרים.
 

just me79

New member
שוב - אם אחותי היתה מאושרת

לא הייתי מעלה כאן את דאגותיי.

אני ממש המומה שאנשים כאן חושבים שאני חיה באיזשהו עולם נפרד
ושסתם משעמם לי ושאני מחפשת לאחותי צרות.

פניתי לפורום הזה כי אחרי כ"כ הרבה שנים שבהם אני רואה את אחותי
לא מאושרת, מתוסכלת, לא נינוחה, לא נהנית מהחיים, עצבנית, כעוסה
וכל דרך שמשפחתי ואני ניסינו כדי לעזור לה ולא הצלחנו,
החלטתי לקחת את העניין בידיים שלי כדי לנסות ולעזור לאחותי
ושאלוהים יעזור - אני בהלם מהתגובות האנטי שאני מקבלת כאן!

אם היא לא היתה נראית סובלת - לא היו לנו דאגות!

היא נחמדה כלפי אנשים אחרים אבל כל עוד נכנסים לה לטריטוריה האישית שלה,
כל עוד לא שואלים שאלות מסוימת,
כל עוד מדברים איתה בטון מסוים,
כל עוד לא מעברים ביקורת,
וכל עוד השיחה הינה שטחית.
אז הכל בסדר.

ברור לי שלא חייבים קשר זוגי כדי להיות מאושרים,
ושוב, כפי שרשמתי בעבר,
כל עוד היא מאושרת אין לי בעיה עם איזו דרך חיים היא תבחר לעצמה.
העיקר שתהיה מאושרת.
 
מתנצלת לא התכוונתי להיות אנטי בכלל

פשוט זה מה שהבנתי מהפוסט שלך, לא קראתי את כל התגובות....
האם היא רוצה עזרה?
יש דרכים לעזור גם לא על ידי פסיכולוג.
אולי אימון ירגיש לה יותר טוב,

חשוב להבין את מקורות הקושי שלה, והכי חשוב שיהיה לה הרצון לשנות.
ללא רצון לא יגיע שינוי.
האם הנושאים שהיא לא מוכנה לדבר עליהם מוגבלים, או גובלים כמעט בהכל.

יש צורך בעוד מידע על מנת לעזור
 

just me79

New member
לצערי היא לא מוכנה לשמוע על עזרה

היא היתה בטיפול 3 חודשים ובשנייה שראינו שינוי אמיתי,
והפסיכולוגית התחילה לגעת בנקודות הרגישות -
פה זה נפסק ומאז היא לא מוכנה לשמוע על זה יותר.

עדכני אותי מה המידע החסר לך ואשמח לשתף.
 
לצערי אם היא לא רוצה עזרה אין הרבה מה לה

אין הרבה מה להציע.
היא לא במצב מסכן חיים כך שלא יכילה להיות התערבות בכוח ( לשמחתנו)

בזאנר הטיפולי אומרים שאדם צריך לסבול מספיק כדי לרצות שינוי...

נראה לי שהדבר היחידי שתוכלי לעשות זה לדבר אל ליבה ולשכנע אותה לעשות את המאמץ.
היא יכולה גם להתחיל בפורומים או מסרים אישיים...
 

sharpantie

New member
כתבת קודם שאחותך

מחפשת עבודה. האם יש מצב שתעזרי לה בחיפוש בדרך כל שהיא וזה ישמש אמצעי להתקרבות אליה
ורכישת אמון בך מצידה? אם זה יצליח את יכולה בעדינות ובהדרגה להציע לה שוב לחזור לטיפול?

האם נראה לך שאחותך בדיכאון?? אני שואל זאת מכיוון שאנשים בדיכאון סובלים בנוסף מתחושת ערך עצמי
נמוכה מאוד, תחושה שהם לא שוים כלום ולא מגיע להם כלום. לכן גם אם מציעים להם משהו משמח
כמו מתנה או איזה מחווה רגשית כמו מחמאה הם עלולים להתפלא, מה פתאום זה לא מגיע לי.
האם נשמע לך מתאים למצב שלה?
 
למעלה