עזרה דחופה...

אופק136

New member
עזרה דחופה...

אני מקווה שהגעתי למקום הנכון, אני כותבת מרוב ייאוש-אני מרגישה חסרת אונים וחייבת את עזרתכם. מדובר באמא שלי, אישה בת 50 , נראית טוב מאוד, הייתה מנהלת יותר מ50 אנשים בעברה -אישה מוצלחת. לפני כחמש שנים-היא חלתה במחלה שלא מגבילה אותה אך העניקה לה פנסיה מוקדמת. בשנים האלה הדרדר מצבה -היא גרושה ואני לא גרה בבית- כך שהיא כל הזמן לבד בבית,כמו שציינתי גם אין לה עבודה-או כל מקום אחר שייאלץ אותה לצאת מהבית. היא הגיעה למצב שבו היא רוב הזמן ישנה, אוכלת ורבה עם כל העולם-היא רבה עם כל המשפחה שלה והחברות הכי טובות , ואני נשארת כנגד הכל כי אמא שזו אמא. אי אפשר לדבר איתה יותר-היא רק צועקת או טוענת שהיא לא מעונינת לדבר . ניסתי הכל, בדמעות רבות ושכנועים רבים, לרשום אותה להתנדבות ,לנסות להכיר לה מישהו ואפילו לפתוח עסק שיוכל לתת לה קצת עניין ואינטרקציה עם אנשים. אני בוכה וזועקת מבפנים-אני מפחדת שהיא תלך לאבדון. אני מנסה לעזור ולא מצליחה בשום דרך. בבקשה עזרו לי.
 
באמת מאוד קשה

לראות בנאדם אהוב כל כך סובל ולא מסוגל לסייע לעצמו. לא חושבת שאת יכולה לעשות משהו, חוץ מלהיות איתה, ככל יכולתך, ולאהוב אותה.
 

אופק136

New member
אבל..

אני מרגישה שאם אני לא אעזור לה היא יכולה להדרדר עד לכדי מצב של אובדן עצמי. אני לא יכולה להשאר אדישה מול זה ולראות אותה נעלמת.
 
אני ממש מבינה אותך, אבל

נדמה לי שהלחץ שלך לא עוזר. יש דברים שהם מעבר לשליטתנו, עם כל הצער והכאב. יש דברים רבים שיכולים לסייע לאמא, אבל צריך להיות לה רצון לטפל, וזה מחוץ לשליטתך. העבודה שלך היא To let go. יכול להיות שזה מה שיסייע לאמא בסופו של דבר (ההשתחררות שלך), ויכול להיות שלא. כרגע היא זקוקה לאהבה ואמפתיה ולא ללחץ. כשהיא תהיה מוכנה, היא תאותת ו/או תזיז את עצמה.
 

Jאפאר

New member
להיות עם אמא

ראשית את ראויה להערכה על שאת מודאגת ומודעת למצבה של אימך. זה לא מובן מאליו בגילך. גיל 50 הוא גיל צעיר למדי וכל החיים לפניה. אתם צריכים לשבת ולדבר עם אמא בנחת ובשקט. ראשית, לבוא אליה כמה שיותר כדי שלא תהיה בודדה. אפילו לבוא לישון. להזמין אותה. ליזום יציאה וארוחות ככל שניתן. לעודד אותה להרחיב את המעגל החברתי שלה בכל מיני דרכים (חוגים, תחביבים, ספורט, יצירה) להכיר אנשים, אולי להתנדב מחוץ לבית אמא איבדה את המשמעות לחייה, אדם בודד ללא משמעות נכנס לדכאון עליכם להפגיש אותה עם רופא משפחה. היא בדיכאון, יש לכך טיפול תרופתי נסו לשכנע אותה ללכת לרופא ואו לטיפול פסיכולוגי דברו איתה על הכאב שלכם ושלה עודדו אותה שיהיה טוב ויש טעם... תהיו איתה כמה שאפשר
 

אופק136

New member
תודה

העניין הוא שהיא לא מוכנה לשמוע כלום, היא תמיד אומרת טוב לי, אני במקום טוב.. ואני רק רואים אותה הולכת ומעמיקה את ביצת הדכאון שלה. איך אפשר להוציא אותה? רשמתי אותה להתנדבויות והיא לא מוכנה לצאת מהבית, ויותר מכל להכיר בבעיה. אני מודה לך מאוד..:(
 

Jאפאר

New member
לאופק

אני בהחלט מבין. זה חלק מהעניין... היא מדוכאת, חסרת תקווה והיא מסתגרת בתוך עצמה ומסרבת לקבל עזרה או להודות שהיא זקוקה לעזרה. כל זה הוא חלק מן הדיכאון שלה. חלק מאובדן התקווה והמשמעות, חלק מהבדידות שלה. אל תאבדו תקווה, יש דרך לצאת מזה. לדעתי חלק מהעניין הוא שהיא לא יודעת שכולם יודעים שהיא בבעייה והיא כנראה לא יודעת שהבעייה שלה מאד נפוצה, מאד טבעי להיקלע לכזה מצב בנסיבות שלה ושהכל בסדר... מותר לנו להיות חלשים לפעמים וליפול לדיכאון. אינני יודע כיצד דיברתם איתה ויתכן (מבלי לזלזל בכם, בך) שאינכם יודעים כיצד להגיע אליה וכיצד לדבר איתה. אתם צריכים לפנות אליה ברוך, באהבה, בחמלה ובדאגה. תתחילו לבוא יותר, להזמין יותר. ליזום אולי ארוחות אצלה. שהיא תשמח ותהיה מוקפת במשפחה וחברים. דברו איתה בשקט על מה שאתם מרגישים ולא על מה שהיא מרגישה. תגידו לה שאתם מבינים שקשה לה. שאתם אוהבים אותה ומודאגים. שאתם רואים מה עובר עליה. תסבירו שיש משמעות לחיים וכל החיים לפניה. תסבירו שיש טיפול לכל זה.... אם ע"י פנייה לרופא משפחה כדי לקבל כדורים לטיפול בדיכאון ואם בדרך של טיפול פסיכולוגי. חלק מההתנהגות שלה יכול להיות מוסבר כקריאה נואשת לעזרה. היא אינה יודעת כיצד לצאת מזה והיא זועקת "הצילו" בדרכה. אתם צריכים להתגייס כמשפחה ולעזור לה. לעטוף אותה בתשומת-לב ואהבה. אולי לנסות לגייס חברים שלה מהעבודה או ממקום אחר ולהכניסם בסוד העניין. לבקש שיתגייסו גם הם. כדי להכיר מישהו או לצאת להתנדב צריך כוחות נפש. אין לה את זה כרגע. אדם ששרוי בדיכאון צריך כוחות נפש כדי לצאת מהמיטה, להכין אוכל, לסדר את הבית... לא כל שכן כדי לצאת ולהתנדב. באיזה איזור היא גרה? אולי יהיו לי רעיונות רלונטיים תתחילו לחזק אותה אפשרות נוספת היא שאתם תלכו לייעוץ של פסיכולוג (את) אשר יעזור להתמודד מולה. יש אפשרות לטיפול אישי או שתפנו למחלקת הרווחה במקום המגורים שלכם ותקבלו סיוע מקצועי שם יש דרך להוציא אותה משם... צריך לעטוף אותה באהבה, לתת לה תקווה, להושיט יד וקרש הצלה, להחזיר לה את המשמעות לחייה... אולי למצוא נער שזקוק לחונך בלימודים, או ילד בפנימייה שזקוק לעזרה כל דבר שיחזיר לה את המשמעות והמעמד החברתי את הערך העצמי בהצלחה
 

אופק136

New member
Jאפאר..אין לי מילים להודות.

אני חושבת שניסנו את כל הדרכים, בהתחלה באמת היינו פחות רגישים ואמרנו לה תמיד צאי לעבוד -תעשי משהו אבל עכשיו אנחנו מנסים רק ברוך..(כבר כמה שנים) שום דבר לא עוזר. אני אקח את מה שכתבת ואשלח לה מייל. כל מה שכתבת זה בדיוק מה שקורה. היא פשוט לא מוצאת סיבה לצאת מהמיטה. ואני לא יכולה לתאר במילים כמה שהאישה הזו הייתה מוצלחת. אישה שהייתה יכולה להזיז בניינים. היום היא כמו סמרטוט שלא מסוגל לקום ולהכין לנו חביתה. ולא ניתן לתאר כמה זה כואב לראות מישהו שאוהבים מגיע למצב כזה. אני מודה לך.. כ"כ.. אגב לשאלתך אנחנו מאזור הדרום.
 

Jאפאר

New member
הזכרת לי משהו

אני לא יודע אם הרעיון הזה בכיוון אבל בנוסף לכל מה שאמרתי יש עוד דרכים. האם היא קוראת? אם כן, תקנו לה ספרים שעוסקים בנושא של "התפתחות אישית" "משמעות החיים" וכדומה למשל הספר "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" של רובין שארמה או את הספר "מי יבכה כשתמות" גם הוא של שארמה או "ימי שלישי עם מורי" או "האלכימאי" ספרים כאלה עשויים לעורר אצלה חשיבה חיובית יש ספר וסרט ילדים בשם "הסיפור שלא נגמר" קחו את הסרט וצפו בו איתה, הסרט מלא במסרים על החיים יש שם קטע שנזכרתי בו בעקבות ההערה שלך שהיא שוקעת בביצה תראו איתה את הקטע הזה ודברו על זה גיבור הסרט הילד "אטריאו" רוכב שם במסעו הארוך על סוס, בשלב כלשהוא הסוס שוקע בביצה שקוראים לה "ביצת העצב". הסוס מסרב לזוז ממקומו וכך הוא שוקע עוד ועוד. הילד רואה מה שקורה לסוס, יורד ממנו וזועק "תתחיל לזוז, תציל את עצמך מהר. אתה תשקע ותמות" והסוס מסרב לזוז ממקומו. הסוס עומד במקום ולבסוף שוקע בביצת העצב ומת. זוהי מטאפורה יפה. אולי כל זה יזיז משהו אצל אימה. אולי עבודה כשלהיא במקום העבודה הישן שלה? תנסו לבדוק. אולי לטפל בילד קטן. אפילו לאמץ כלב ולטפל בו יכול לסייע לה.
 

אופק136

New member
Jאפאר -תודה על עצם קיומך.

ניסתי את כל הספרים-היא טוענת שזו פסיכולוגיה זולה. לגבי הסרט אנסה את זה כבר בסופ"ש הקרוב , נשמע לי אחלה רעיון. לגבי העבודות...יש לי עסק ..אני תמיד אומרת לה אמא בואי תעזרי לי גם כשאני לא צריכה בכלל עזרה , ותכלית העסק כשהוקם היה למצוא לה תעסוקה. היא לא מוכנה לבוא למשרד ולא מוכנה לעזור גם דרך הבית. קניתי לה כלבלב לפני שנתיים ואחרי פחות מחודש היא מצאה לו משפחה מאמצת שתוכל לטפל בו טוב יותר לדבריה. פשוט אבודה.. אני כותבת את הכל בדמעות ,בכאב עצום.. איך אפשר לא להציל את אמא? ההרגשה הזאת אוכלת אותי.
 

אופק136

New member
עוד משהו שרציתי להוסיף

כל הזמן שאנחנו מנסים לדבר איתה על לעשות שינוי בחייה היא אומרת עוד מעט יהיה שינוי גדול. וכל הזמן שהיא אומרת את זה ,זה נשמע כאילו היא תתאבד .
 

Jאפאר

New member
לאופק

אל תתייאשי יש בהחלט דרך לצאת מזה. צריך לגייס את כל מי שיקר לליבה והיא יקרה לו. בעדינות... לתת לה הרגשה שאתם מבינים את מצבה ושאתם אוהבים ודואגים והכל ברוך, בחמלה ממה שאת מתארת ולמרות שאנחנו לא מכירים נראה לי ברור מאד שהיא שקעה בדיכאון. אינני יודע עד כמה נעזרתם באנשי מקצוע כמו למשל פסיכולוג. גם אם היא לא רוצה, לכו אתם לליעוץ. בעל מקצוע יודע לטפל בדברים הללו. אם יש לה רופא משפחה קבוע וגם אם לא עליכם להיפגש גם איתו ולעדכן במצבה דיכאון זה מצב שכל אדם יכול להיקלע אליו. יש אנשים שמסרבים להודות בפני עצמם ובפני הסביבה שהם בדיכאון ואינם יודעים שיש דרך לצאת מזה. מצד אחד יש אפשרות של טיפול פסיכולוגי ומצד שני טיפול תרופתי זמני או קבוע שעוזר לאזן את המצב הנפשי. אם קראת את הספר "האדם מחפש משמעות" וגם אם לא... את וודאי תביני את האימרה הידועה... כשיש לך את ה"לשם מה" אתה כבר תמצא את "האיך" או משהו כזה... רוצה לומר... אם יש משמעות ("לשם מה") אז יש את הכוח למצוא את הדרך כשאדם מאבד את המשמעות ונחלש נפשית או פיזית הוא יכול לשקוע לדיכאון ולאבד תקווה אמא שלך יכלה כדברייך להזיז בניינים... היא גידלה ילדים והייתה לה קריירה ועכשיו כל זה אבד לה צריך לעזור לה למצוא מחדש את המשמעות, לראות שיש עוד הרבה שנים של שמחה (ילדים, נכדים, הגשמה עצמית, לימודים ועוד) אולי לחפש אנשים בגיל דומה שיירתמו לסייע לה? לא להשאיר אותה לבד וגם את (אתם) תתרוממו ותתעודדו כי יש דרך והיא עוד תצא מזה קחו עזרה מקצועית כלשהיא אם דרך פסיכולוג או דרך מחלקת הרווחה של העירייה אל תתבישו לפנות לסיוע מקצועי ולספר על הבעייה אם היא תיקח כדור מתאים יש סיכוי גבוה מאד שהיא תתרומם מהר מאד טיפול תרופתי שמלווה בשינוי באורח החיים יביא את הישועה בהצלחה רבה
 

Jאפאר

New member
החיים מלאי הפתעות

כשאנחנו צעירים מאד אנו נשענים על ההורים והם המקור להכל בחיינו, לחיים, לאוכל, לבית, לידע, לביטחון... לאט לאט אנו מתבגרים ומבינים שעלינו להיפרד מההורים ולעמוד בזכות עצמנו בנערותנו ובתחילת התבגרותנו אנו לא חושבים על ההורים, הם נתפשים כדבר מובן מאליו עם ההתבגרות אנו מבינים שגם ההורים הם רק בני אדם, גם להם יש צרכים, רגשות וגם הם לא מושלמים ואפילו יכולים להיות חלשים במקרה שלך ההבנה הזאת הגיעה מוקדם למדי זה חלק מההתבגרות שלך, להבין שלפעמים את נשענת על אמא ולפעמים היא עלייך זה מה שיפה בחיים אם כי לא תמיד קל התפקיד הזה לעזור לאמא הוטל עלייך מבלי שרצית בו כל כך מוקדם אבל אין ברירה... אמא זקוקה לעזרה אתם תצליחו ותזכו לעוד שנים רבות עם אמא, זה חשוב לבריאות הנפשית והפיזית של כולכם הנה משהו על... מחזור החיים: ילד בגיל 4 אומר - אבא שלי יודע הכל! ילד בגיל 14 מבין שיש כמה דברים שאבא לא יודע נער בגיל 16 אומר - אבא שלי לא מבין כלום! גבר בגיל 24 אומר - אני אשאל את אבא מה לעשות במקרה כזה גבר בגיל 44 אומר - מעניין מה אבא שלי היה עושה במקרה כזה גבר בגיל 74 - מתקשר לבן שלו לשאול מה לעשות במקרה כזה גבר בגיל 84 - כבר לא שואל... הבן שלו עושה במקומו
 

אופק136

New member
אהבתי את מחזור החיים.

בעל כורחי אני נמצאת במקום שבו הדאגה היא הפוכה. אני רואה את כל החברים שלי איך ההוירם שלהם דואגים להם בעוד שאני דואגת להוריי. אבל אני עושה הכל מאהבה ומוכנה לעשות הכל אם אכן אצליח לפתור את הבעיה. היא מטופלת ולוקחת כדורים נוגדי דכאון כבר למעלה מ4 שנים. אני חושבת שזה לא עושה כלום טוב מלבד התקפי עצבים וכיוצא בזאת. אין לי עם מי לדבר. אנסה ללכת לטיפול בשבילה. כתבתי לה עכשיו מכתב על כל מה שאני מרגישה וכל מה שכתבת לי מקודם. אני בתקווה שאולי משם תבוא ההבנה. מודה לך מאוד!
 

Jאפאר

New member
אופק

לגבי הכדורים: לא בטוח שזה הכדור הנכון, המינון הנכון ובכלל... מי ערב לך שהיא לוקחת את הכדורים באופן מסודר? צריך לבדוק. כדורים נוגדי דיכאון מסייעים אבל זה חייב להיות מלווה במעקב וגם בעשייה. אם יושבים בבית ולא עושים כלום השיקום והשפעת הכדור פחות יעילים. כדאי מאד ללכת לטיפול בשבילך ("בשבילה") כי זה יתן לך המון כלים וכוח להתמודד נכון יותר אולי כשתספרי לה מה למדת בטיפול "שלך" והעובדה שאת בטיפול ידרבנו אותה ללכת לטיפול בעצמה כדאי לספר לה שהיום טיפול פסיכולוגי זה דבר מאד נפוץ כלל חשוב בחיים זה "אל תקנא בסיפור של מישהו אחר" לעולם אינך יודעת מה מסתתר מאחורי הסיפור של אחרים, מה צופן להם העתיד וכדומה... אני מבין שאת רואה אחרים נשענים על ההורים אבל אל תתיאשי לאמא יש עוד הרבה שנים, תמיכהוחוכמת חיים לתת לך... כשהיא תתחזק זה וודאי יקרה אז שיהיה בהצלחה
 

אופק136

New member
אין לי מספיק מילים בכדי להודות לך..

אעשה מה שכתבת ואשמח בחלקי:) אינסוף תודות,זה כל מה שהייתי צריכה.
 

sharpantie

New member
התרופות שאמך מקבלת

כנראה הפסיקו להשפיע. האם היא נמצאת במעקב רפואי פסיכיאטרי על לקיחת התרופות והמינון? יתכן מאוד שצריך להחליף תרופה או לשנות מינון, אחרת המצב ידרדר יותר ויותר. מי שנמצא בדיכאון עמוק, שכנוע והסבר רציונלי לא יעזרו לו. הוא פשוט רואה את העולם חסר תקווה, הכל שחור שחור שחור. תנסי מה שהצעתי, לקחת אותה לרופא לשינוי הטיפול התרופתי.התרופות שהיא מקבלת כרגע לא יעילות יותר.
 

אופק136

New member
לגבי התרופות...

אני לא באמת עקבתי אחרי לקיחת הכדורים והמעקב הרפואי, אבדוק זאת מולה. כמו שכתבת היא אכן במצב בו הכל שחור ומבחינתה אין כל בעיה ,אפילו חוסר התשוקה הזו לחיים מתקבלת אצלה כדבר נורמלי. אקח אותה לרופא שלה-ואבדוק זאת בעקשנות. תודה! ושנדע ימים טובים יותר..:)
 

Jאפאר

New member
עוד אפשרות

חשבתי על דרך נוספת לסייע לה בנוסף לכל השאר: אחת הבעיות של אדם במצב כזה היא הערך העצמי שנפגע. היא מרגישה חסרת ערך, אף אחד לא צריך אותה, אף אחד לא מתקשר בגלל משהו שרק היא יכולה לפתור... אף אחד לא תלוי בה... היא איבדה משמעות. תראי, לפעמים דבר שנראה פשוט כמו ילדים זה דבר שנותן משמעות לחיים שלנו. עבורם אנו קמים בבוקר, מחוייבים לפרנס, להאכיל, לדאוג לבגדים, לכסף, לחינוך, לבריאות... זה לא משאיר לנו ברירה אלא לקום בבוקר. אינני יודע מה טיבו של העסק שלכם... אולי תייצרו מצב שבו אתם מבקשים ממנה לבוא לעזור אבל בדרך שאינה משאירה לה ברירה. להגיד לה שחייבים אותה שם, שאתם חייבים לצאת משם לסידורים או משהו אחר ורק היא יכולה להחליף אתכם. משהו בסגנון הזה שיתן לה הרגשה שבלעדיה אין פתרון. אולי...?
 
למעלה