gali80,ראשית,משתתף בצערכם,ולוואי ולא תדעו צער
עוד.יש צורך להסביר לא רק את העדרותו של אבא לשבוע,אלא את פטירתה של סבתא והעדרותה התמידית מההוויה המשפחתית. ילדים בגילה של בתך,מסוגלים להבין את משמעות המוות,אבל תמיד מתבקש לשוחח עם הילדה על כך.מה שיכול מאד לעזור לך בשיחה עימה ראשית לקרוא מעט על תפיסת המוות בעיני ילדים בגילה (ספר של פרופ' שרה סמילנסקי-תפיסת המוות בעיני ילדים קטנים חלק א') ואז להשתמש בגישת הביבליוטראפיה,כלומר לספר לה סיפור מתאים על ילדה בגילה שסבתא או סבא נפטרו.דרך ההקשבה לספור ושיחה עליו לאחר מכן,הילדה יכולה להזדהות עם גיבורת הספור,רגשותיה,והתגובות שלה,ובמידה וכך קורה,חשוב להעביר בהדרגה את השיחה, לפטירתה של סבתא שלה.חשוב להיות רגישה לתגובות הילדה,שיכולה להגיב בבכי,בכעס,אולי גם בתוקפנות,תלוי בבשלות הרגשית שלה. כאן המקום לתת לה להתבטא לא רק בתגובות רגשיות אלא בתחום יצירתי שהיא אוהבת למשל ציור,כיור וכדומה.עכשיו גם הזמן לומר לה בהדרגה,על מנהג השבעה כשקרוב מת,ועל כך שאבא יהיה בשבעה ויעדר שבוע.לשאלה אם להביא אותה לשבעה או לא,התשובה מותנית בתגובה ובבשלות הרגשית שלה.בוודאי לא להביא אותה ביום הראשון,אלא לקראת הסיום.לגבי הליכה לבית הקברות,שוב תלוי בבשלות שלה,ובמנהגי העדה שלכם.אפשר לחשוב על השתתפות בטקס הקבורה בתנאי שתהיי צמודה אליה פיזית,אסור להשאיר אותה לרגע לבד. לגבי הביבליוטראפיה,יש ספורים מתאימים בחנות הספרים,אישית ההמלצה על סיפורים של פרופ אדיר כהן.במיוחד באנטולוגיה "להפליג עם כוכב".חשוב גם לספר לגננת על מה שקרה,בכדי שתוכל להבין ולהגיב להתנהגות לא שגרתית של הילדה בגן.חשוב לזכור כי ילדים עוברים לסדר היום הרבה יותר מהר ממבוגרים,והיא תתנהג די מהר כמיקודם,למרות שלמבוגרים ההסתגלות והאבל ממושכים הרבה יותר מהר.זה בסדר,אם היא תחזור לעצמה תוך יום יומיים ותתרכז במשחק ובדברים שהיא אוהבת.יותר מאוחר היא תבין לעומק את פטירתה של סבתה, אחרי שתרגיש את העדרותה בחיי היום יום.אם יש עוד שאלות,בבקשה.
