עזרה דחוף

תודה גשם

לספור עד 10 אצלי מספיק לשחרר עשירית מהקיטור. כשאני נכנסת לעמדת הצודקת הקורבנית- חבל על הזמן. של כולם. אני לא מצליחה להסתכל מהצד ולהירגע. לצערי הרב. בטח לא כשאני כבר רותחת. הכעס= חולשה- אני מאוד מסכימה איתך, וזו הסיבה למה אני רוצה ייעוץ. בגלל שאני מרגישה שאני צועקת כשכבר אין לי כלים להתמודד איתו כך שיעשה מה שצריך.
 

אמאנחל

Member
מנהל
קודם כל חיבוק

קשה לעמוד מולם. טיפים לבוקר: אני מפעילה טיימר: אם הוא לא לבוש עד שהטיימר מצפצף, אז אנחנו יוצאים מהבית בפיז'מה!! תנסי רק אם את בטוחה שאת יכולה לעמוד מאחורי האיום הזה. (אפשר לקחת בגדים בתיק ולהתלבש באוטו.) כמו כן כמובן להחמיא על כל בדל התנהגות טובה. כי את רוצה שהוא יחווה ממש פי עשר מחמאות יותר מביקורת. האם קראת ספרות מקצועית בנושא? יש ספרים טובים. ממליצה בראש וראשונה על :"הורים משוחררים - ילדים משוחררים" וגם על " איך לדבר כך שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו" שניהם של פאבר ומייזליש. כתוב אנושי כל כך וחם כל כך וגם ישים מאוד. כמו כן: "בין הורים לילדים" של חיים גינות "ילדים- האתגר" של דרייקורס. הוא מציג עקרונות נכונים מאוד. בהצלחה. דעי שזה אפשרי!!
 
תודה אמאנחל, החום שלך עובר

לגביי הטיימר- אני עושה זאת עם השעון. מראה לו את המחוגים. אני עומדת באיום. לא קרה שהגענו עם פיג'מה, אבל כן בלי ציחצוח או בלי נעליים. אני מחמיאה הרבה בד"כ, כשיש שת"פ. כשאני כבר בתוך הכעס , כמו שהיינו שנינו לפני כמה ימים, אני לא מצליחה. למזלי, והרבה בעזרת ההתייעצות פה, אנחנו עוברים את הגל הזה. קראתי את "איך לדבר..." אני ממש רוצה מישהו להתאמן איתו. שמעתי שיש קורסי הורים לזה, לא יודעת איפה. את שני האחרים אני אחפש. תודה ולילה טוב.
 

אמאנחל

Member
מנהל
למכון אדלר יש קבוצות הורים

והבנתי שהם מאוד מקצוענים. כמו בכל תחום אני מניחה שגם שם בטח יש טובים יותר וטובים פחות. היו שם עוד שלושה ספרים ולא שניים
תנסי קודם את "הורים משוחררים ילדים משוחררים". גם אם אין בחנוות הספרים את יכולה למצוא באינטרנט ואפילו יותר בזול.
 

אמאנחל

Member
מנהל
ברור שלא מחמיאים כשכועסים

אולי את רוצה לתאר סיטואציה ספציפית שמרתיחה אותך ולקבל כאן מהבנות רעיונות להתמודדות?
 
מרימה את הכפפה

שלל דוגמאות 1. מסרב להיכנס למקלחת. אני אומרת כמה פעמים שייכנס, בסוף מתעצבנת, לוקחת ביד ומכריזה שיבחר- או שהוא נכנס בטוב ונעים בעצמו ועירום, או שהוא נכנס בכעס ולא נעים עם הבגדים בעזרתי. 2. שלב ב'- הוא מסרב לצאת מהאמבטיה וקורא לי אליו כל רגע שאבוא, כשאני באמצע הכנת ארוחת ערב. בסוף הוא קורא בצעקות וצריחות (לא של בכי) עד שלי מצלצלות האוזניים, הולכת אליו בכעס וצורחת שאם אני אבוא אליו כל רגע לא תהייה ארוחת ערב. (שמתי לב שעיקר ההתפרצויות קורות גם כשהוא עייף ןגם כשאני רעבה). 3. הוא מציק לכלבה. משחק איתה באלימות, מכאיב לה. הוא יודע שאסור ובכל זאת ממשיך. כייון שאני לא יכולה לסבול התעללות בחיות אני אומרת פעם אחת ברוגע, פעם שניה בכעס ופעם שלישית כבר ברתיחה, תוך איום בעונש (שלילת ממתק או וידיאו). הסיטואציות האלו חוזרות שוב ושוב. ושוב. ועוד לא כתבתי על הבקרים...
 

אמאנחל

Member
מנהל
אני מגיבה ../images/Emo13.gif

אם תראי שאין מספיק תגובות אז תפתחי שרושור חדש כי זה כבר לא קופץ. 1. נראה לי שאת עושה נכון. בנוסף: אפשרות אחת היא לקבוע שמתקלחים בחורף רק כל יומיים, אם זה מקובל עלייך. באופן כללי כדאי לעשות איתו דיון על המצב, בשעת רוגע כלשהי, להסביר פעם אחת מדוע את מתעקשת, להסביר שבלי חפיפה הראש שלו מריח נורא... לברר מה מפריע לו ומדוע הוא לא בא ולנסות למצוא דרך שתהיה לו נחמדה. למשל כשאת מכריזה על אמבטיה עושים תחרות מי מגיע לשם ראשון, או שעושים רכבת בליווי הקולות המתאימים, או טסים לשם כמו אוירון. אני מניחה שאמבטיה פרושה שהוא צריך לסיים פעילות כלשהי בשביל זה. ברור שזה לא כיף לו. אז תני לו התרעה מראש: בעוד עשר דקות הטיימר יצלצל ויגיע זמן האמבטיה. שווה להשקיע בטיימר או שעון מעורר שקל לכוון. כך לא את היא זו שמפסיקה את המשחק שלו אלא השעון הוא "הרע". אם כל זה לא עוזר אז לקחת אותו ביד כמו שאת עושה. את אומרת לו: תבחר, לבוא בעצמך או שאני לוקחת אותך. אני סופרת עד עשר... את יכולה לעשות את זה בלי נקיפות מצפון, כי נתת לו את כל האפשרויות לבוא מרצונו והוא לא בא, ולכן אין שום סיבה שתתרגזי אלא רק תפעלי. אין לך מה לכעוס עליו הוא ממלא את תפקידו: תפקידו בחיים זה לבדוק גבולות. אין סיבה (לכאורה
, ברור שגם אני יוצאת מהכלים לפעמים) להתרגז מזה. 2. אני יושבת לידו באמבטיה,אז אני לא מנוסה במצב של לקרוא לו מרחוק שיבוא. אני אוהבת לנגב אותו וכו'. אני נותנתצ התרעה שבעוד כך וכך דקות יוצאים. נותנת לו לשחק משחק מסוים שהוא אוהב, אם הוא לא יוצא אני מפוחתאת הדלת של האמבטיה ויוצאת. די מהר נהיה לו קררררר, וגם לא רוצה להיות בלעדיי אז קורא לי מהר מהר לחזור ואני באה לנגב אותו. לפעמים אין ברירה ואני שולפת אותו משם בכוח. אני אומרת לעצמי בלב שהיום זה יום של גבולות, ומשתדלת לעשות את זה בלי כעס. אם אני מתחילה להתחמם עוזר לי לפעמים לזמזם לעצמי, אני כועסת אני כועסת, משום מה זה מרגיע אותי.
3. הצקות לכלבה זה אלימות והוא גבול אדום מבחינתי. מיד כשהוא מתחיל את ההצקה, הכי קטנה, הייתי מרימה אותו משם לחדר אחר. לא אומרת אפילו פעם אחת, לא מסבירה, לא כלום. לכל היותר את יכולה להגיד "לכלבים לא מציקים". או איזו הצהרה חד משמעית שכזו. הוא צריך להשאר בחדר השני לפחות שלושים שניות. אם אחר כך הוא שוב מציק לכלבה את מרחיקה אותו לארבעים שניות או דקה. וכך תגדילי בהדרגה את הזמן, עד שהוא יבין שאת מתכוונת ברצינות. מבחינתך זה חינוך ערכי של "לא לאלימות" והוא חד משמעי וללא פשרות, אין סיבה להתרגז, רק לחנך. את פועלת כאן לטובתו לטווח הארוך: כך הוא ילמד להיות אדם שמכבד את זולתו, כלב או אדם. "פסק הזמן" הקלאסי שעליו ממליצים הפסיכולוגים הוא של דקה אחת לכל שנה משנות חייו, אז אל תעלי מעל חמש דקות של הסגר. אבל לדעתי אפשר גם עם זמן קצר הרבה יותר להעביר את המסר. בהצלחה!!
 
אז ככה.. תוצאות והארות

נתחיל מהסוף- 3. איך לא חשבתי על זה? כמובן שייושם מייד ובפעמים שזה קרה התחיל להניב תוצאות. והגרון שלי הרבה יותר טוב, תודה. 2. כשהיה האוצר יותר צעיר גם אני הייתי יושבת לידו. עכשיו כשהוא כבר בן 5.5, וכל כך נהנה ומעסיק עצמו יפה באמבטיה, זה זמן בית בשבילי, אוכל, קיפולים וכו'. אולי אני אחזור לחלק מהזמן להיות לידו. הניגוב לרוב זה אני ובכייף. 1. בחורף אין לי בעיה לדלג על רחצה. לא שם הקושי. טיימר- לא עובד, ניסיתי איתו. זה כן עובד עם סבא שלו אבל לא איתי. כן, מותח גבולות הילד. בחירה מתוך 2- עושה גם עושה. לפעמים זה עובד לפעמים לא. לעשות עם משחק וצחוקים- זה חלק מהקושי שלי, ואני מודעת לכך. יותר ויותר אני מוצאת עצמי מצפה ממנו שפשוט יעשה מה שצריך, כי הוא כבר מבין וגם כי לא תמיד יש לי כוח להמציא משחקים. זה יוצא בעוכריי, כי ברור לי שכשאני כן משחקית איתו הכל זורם יותר טוב. ולהארות- א. הלוואי שלהמהם לעצמי היה עוזר. בשלב הזה אני בד"כ נתקעת על המנטרה "אני צודקת אני צודקת" שכמובן לא מובילה אותי לשום מקום פרודוקטיבי ובטח שלא למקום רגוע. אני לא מצליחה להרגיע את עצמי אם אני כבר רותחת. אני מקווה שליועצת יהיו איזה כלים עבורי להירגע, שאני עדיין לא מכירה. ב. ההערה שלך על שסיום פעולה ומעבר לפעולה אחרת- מאוד קולע לילדון. התחלתי לומר לו שאני מבינה שקשה לו להפסיק ואמרות כאלה, וזה קצת מקל. ג. כמות- למה הכוונה- כשצעקתי לעזרה פה מעל "דפי האתר" (על משקל גלי האתר) זה היה בגלל כמות הפעמים שהילדון יצר עימותים. אם זה רק פעמיים שלוש ביום אפשר לסחוב. אבל אם זה על כל פיפס, ועשר פעמים בשעה- זה כבר בלתי נסבל. לשנינו כמובן. וזה מה שהיה שגמר אותי. היום אנחנו במקום יותר טוב. כרגיל- עד לגל הבא. ואני מקווה שעד אז כבר תהייה לנו יועצת. ד. קלטתי שבגן העימותים עדיין נמשכים, כנראה סביב נושאי גזרה/ציור הדבקות , שתמיד היו תחום חלש לטעמו של האוצר. על כך אדבר עם הגננת. ה. מתגובותי לאחרות קלטתי שגם לי יש הרבה התנגדויות. הוא כנראה ירש ממני לא מעט. אז- המון תודה. למדתי, יישמתי ואנחנו בדרך הנכונה. שיהיה לך חג שמח מאוד, עם המון רגעי אושר וצחוק.
 

אמאנחל

Member
מנהל
../images/Emo140.gif../images/Emo25.gif../images/Emo13.gif חג שמייח והמון צחוקים

נשמע בכיוון הנכון.
 
למעלה