אוסיף הערה
1) הכתיב עינב יש לו מסורת בת מאות רבות של שנים אע"פ שאינו מתאים לסטנדריזציה של האקדמיה ללשון.
אישית, אני מעדיף בשמות לנקוט את הדרך הקלאסית שבה נכתבו המילים, כלומר הכתיב החסר יחסית, ולא מושה, שלומו, יעקוב, עינב, אוהד או איתי (ותתעלמי מהכתיב המלא שנקטתי בשם המשתמש). אבל כפי שציינה טריליאן, כל אחד קובע לעצמו איך ייכתב שמו, וגם אילו מישהי הייתה מחליטה לכתוב אֵינָיו, משרד הפנים היה נאלץ להתחשב בהחלטה.
2) שימי לב שההבדל בין עֵנב לעֵינב הוא הבדל בכתיב בלבד ולא בהגייה: צירי חסר ֵ יכול להיקרא כ- ei (תֵשע רגילים לבטא teysha) וגם כ-e (סֵפֶר), וצירי מלא ֵי גם הוא יכול להיקרא בשתי הצורות (חֵיק, לפנֵי). לגבי אופן ההגייה אפילו כמשדובר במילים רגילות אין כל תקן, על אחת כמה וכמה כשמדובר בשמות אנשים.