תמרים ותפוחים
New member
עזרה בנושא משפחתי
קודם כל רק לצרכי הכנות אני אספר לכן שאני משתתפת בפורום הזה בד"כ תחת שם אחר. החלפתי שם לרגל השאלה, וזאת רק למקרה הקלוש שמישהו שמכיר אותי בפורום יזהה את המעורבים בדבר, שעל הפרטיות שלהם אני מעונינת להגן. אז ככה: אחת לשבוע חמי וחמותי לוקחים את בני (היחיד, בן שלוש) אליהם למספר שעות (מהצהריים עד הערב, במקרים נדירים הוא גם נשאר לישון שם בלילה). כנכד יחיד הוא מטופל שם כמו נסיך עם המון אהבה וגם צעצועים בילויים וכו'. מידי פעם היו לנו השגות על כל מיני התנהגויות שלהם- לפעמים החלטנו להבליג ולפעמים הערנו. בכל מקרה ההחלטה תמיד הייתה לכבד את הקשר הטוב והחם שיש בן הילד לבין הסבא - סבתא. הקשר הוא טוב במיוחד בין הילד לבין הסבא שמקדיש לו המון זמן, ממציא למענו משחקים ועוד ועוד. אני במיוחד "עודדתי" את עצמי להבליג על הרבה דברים, מתוך מחשבה שהקשר החם, תחושת הבית שיש לילד בעוד מקום, הקשר עם עוד אנשים משמעותיים בחייו הסבלנו וההשקעה שהוא מקבל שם הינם חשובים יותר מאמירה כזו או אחרת שלהם (כמו למשל התיחסות מעט כפיתית לנושא הניקיון, שבכלל לא קיימת אצלנו בבית. בעלי לא מת על אבא שלו (בלשון המעטה) בשל משקעים מהעבר (ובצדק). שבוע שעבר נודע לו שתופעה שהוא ידע על קיומה אבל חשב שכבר לא קיימת (או שהיה נוח לחשוב ככה) קיימת ועוד אייך. הקיצר: לסבא יש התקפי זעם כלפי אשתו שמתבטאים בצעקות רמות. היא ככל הנראה די מפחדת ממנו. הוא לא פוגע בה פיזית, אבל לפי התיאורים מתנפל בצעקות וממש מפחיד (כמובן שכלפי חוץ הוא נראה אדם רגוע ונחמד). שבוע שעבר, אחרי שהחזרנו את בני משם (וקיבלנו דיווח שהכל היה כרגיל, שיחקו, הלכו לבריכה, הילד היה נהדר...) התקשר אל בעלי אחיו הצעיר, שהיה בבית באותן השעות וסיפר לו שבזמן האחרון אביהם ממש הקצין (עוקב אחרי האישה, מקנא לה, טוען שהיא בוגדת בו ועוד). האח הוסיף שבאותו היום בדיוק, בזמן שבננו היה שם- הייתה התנפלות של הסבא על הסבתא, כשהילד היה יחד איתם. זה הסתיים בהתמוטטות של הסבתא (התפרצה בבכי בלתי נשלט, מה שמאוד לא אופיני לה). כאמור- כל זה בנוכחות הילד, ומבלי לספר לנו שום דבר על זה אחר כך. אז קודם כל הדאגה שלנו היא כמובן לסבתא שלא מעונינת לעשות שינוי בחיים שלה (כמו למשל לעזוב את בעלה) והילדים שלה דואגים לה. זה מאוד מדאיג אותנו אבל אני לא מצפה למצוא כאן פתרון לבעיה הזו. השאלה שלי היא לגבי הבן שלנו: אחרי אותו יום שאלתי אותו (ניסית "לתחקר" בעדינות) והוא לא סיפר על שום דבר מיוחד. הכל נראה כרגיל. יחד עם זאת, האפשרות שהוא נחשף לאלימות מילולית ולסטיאוציה רגשית כל כך מפחידה, ושאנחנו אפילו לא היינו יודעים על כך אלמלא האח הצעיר- די מזעזעת אותי. מצד שני- כל החלטה שלנו שהילד לא יגיע לשם יותר (שזו הייתה ההחלטה האינטואטיבית הראשונית) תפגע בכל המעורבים: הסבתא תפגע (תפגע במובן העמוק, לא במובן של תעלב) מכך שלא תראה את הנכד. הילד יפגע מניתוק הקשר עם סבא סבתא (הוא מאוד מאוד אוהב לסוע אליהם, וזה חלק משגרת החיים שלו). לא הכי חשוב, אבל גם אנחנו נהנים כמובן מכמה שעות החופשה הנדירות בשבוע (ואפשר לאמר שאפילו זקוקים להן). בגלל העוינות של בעלי כלפי אביו- הוא לא מעונין להזמין אותם אלינו או לבוא ולהשאר שם. ברגע שאנחנו שולחים את הילד לבד- אני חושת שלא נדע מה באמת קורה. אני לא חוששת שבני יותקף ישירות , אבל אני כן חוששת מהחשיפה העקיפה שלו למצבים כאלה. עצות? רעיונות? מה עושים? (וגם- האם להמשיך ולנסות לברר עם הילד למה הוא נחשף? )
קודם כל רק לצרכי הכנות אני אספר לכן שאני משתתפת בפורום הזה בד"כ תחת שם אחר. החלפתי שם לרגל השאלה, וזאת רק למקרה הקלוש שמישהו שמכיר אותי בפורום יזהה את המעורבים בדבר, שעל הפרטיות שלהם אני מעונינת להגן. אז ככה: אחת לשבוע חמי וחמותי לוקחים את בני (היחיד, בן שלוש) אליהם למספר שעות (מהצהריים עד הערב, במקרים נדירים הוא גם נשאר לישון שם בלילה). כנכד יחיד הוא מטופל שם כמו נסיך עם המון אהבה וגם צעצועים בילויים וכו'. מידי פעם היו לנו השגות על כל מיני התנהגויות שלהם- לפעמים החלטנו להבליג ולפעמים הערנו. בכל מקרה ההחלטה תמיד הייתה לכבד את הקשר הטוב והחם שיש בן הילד לבין הסבא - סבתא. הקשר הוא טוב במיוחד בין הילד לבין הסבא שמקדיש לו המון זמן, ממציא למענו משחקים ועוד ועוד. אני במיוחד "עודדתי" את עצמי להבליג על הרבה דברים, מתוך מחשבה שהקשר החם, תחושת הבית שיש לילד בעוד מקום, הקשר עם עוד אנשים משמעותיים בחייו הסבלנו וההשקעה שהוא מקבל שם הינם חשובים יותר מאמירה כזו או אחרת שלהם (כמו למשל התיחסות מעט כפיתית לנושא הניקיון, שבכלל לא קיימת אצלנו בבית. בעלי לא מת על אבא שלו (בלשון המעטה) בשל משקעים מהעבר (ובצדק). שבוע שעבר נודע לו שתופעה שהוא ידע על קיומה אבל חשב שכבר לא קיימת (או שהיה נוח לחשוב ככה) קיימת ועוד אייך. הקיצר: לסבא יש התקפי זעם כלפי אשתו שמתבטאים בצעקות רמות. היא ככל הנראה די מפחדת ממנו. הוא לא פוגע בה פיזית, אבל לפי התיאורים מתנפל בצעקות וממש מפחיד (כמובן שכלפי חוץ הוא נראה אדם רגוע ונחמד). שבוע שעבר, אחרי שהחזרנו את בני משם (וקיבלנו דיווח שהכל היה כרגיל, שיחקו, הלכו לבריכה, הילד היה נהדר...) התקשר אל בעלי אחיו הצעיר, שהיה בבית באותן השעות וסיפר לו שבזמן האחרון אביהם ממש הקצין (עוקב אחרי האישה, מקנא לה, טוען שהיא בוגדת בו ועוד). האח הוסיף שבאותו היום בדיוק, בזמן שבננו היה שם- הייתה התנפלות של הסבא על הסבתא, כשהילד היה יחד איתם. זה הסתיים בהתמוטטות של הסבתא (התפרצה בבכי בלתי נשלט, מה שמאוד לא אופיני לה). כאמור- כל זה בנוכחות הילד, ומבלי לספר לנו שום דבר על זה אחר כך. אז קודם כל הדאגה שלנו היא כמובן לסבתא שלא מעונינת לעשות שינוי בחיים שלה (כמו למשל לעזוב את בעלה) והילדים שלה דואגים לה. זה מאוד מדאיג אותנו אבל אני לא מצפה למצוא כאן פתרון לבעיה הזו. השאלה שלי היא לגבי הבן שלנו: אחרי אותו יום שאלתי אותו (ניסית "לתחקר" בעדינות) והוא לא סיפר על שום דבר מיוחד. הכל נראה כרגיל. יחד עם זאת, האפשרות שהוא נחשף לאלימות מילולית ולסטיאוציה רגשית כל כך מפחידה, ושאנחנו אפילו לא היינו יודעים על כך אלמלא האח הצעיר- די מזעזעת אותי. מצד שני- כל החלטה שלנו שהילד לא יגיע לשם יותר (שזו הייתה ההחלטה האינטואטיבית הראשונית) תפגע בכל המעורבים: הסבתא תפגע (תפגע במובן העמוק, לא במובן של תעלב) מכך שלא תראה את הנכד. הילד יפגע מניתוק הקשר עם סבא סבתא (הוא מאוד מאוד אוהב לסוע אליהם, וזה חלק משגרת החיים שלו). לא הכי חשוב, אבל גם אנחנו נהנים כמובן מכמה שעות החופשה הנדירות בשבוע (ואפשר לאמר שאפילו זקוקים להן). בגלל העוינות של בעלי כלפי אביו- הוא לא מעונין להזמין אותם אלינו או לבוא ולהשאר שם. ברגע שאנחנו שולחים את הילד לבד- אני חושת שלא נדע מה באמת קורה. אני לא חוששת שבני יותקף ישירות , אבל אני כן חוששת מהחשיפה העקיפה שלו למצבים כאלה. עצות? רעיונות? מה עושים? (וגם- האם להמשיך ולנסות לברר עם הילד למה הוא נחשף? )