עזרה במחקר - מחברות קשר

dina199

New member
מי שלא רוצה לחשוף בפורום פתוח,

לא חושף. בגלל זה לרוב המוחלט יש ניקים שהם לא השם האמיתי.
ובקומונות סגורות יש יותר חשיפה, אבל עדיין בצורה אנונימית ברובה.
במחברת קשר אין שום דבר אנונימי, וזה מסמך שלא נועד לפרסום - אפילו 'בשביל מחקר'.
בד"כ בשביל מחקרים ממלאים שאלונים. למה להשתמש במסמכים אישיים חסויים ?
 

dina199

New member
וגם לא ישתתף.

אבל עצם בקשת מסמך אישי רשמי כתוב (ז"א ראיה אמיתית בזמן משפט למשל, ולא שאלון אנונימי) נראה לי אפילו אם זה כשר, זה די מסריח.
 
באמת שאני לא מבינה את ההבדל.

לדעתי, רוב הדברים שנראים לנו אישיים, מתבררים כשמשתפים בהם - כדומים לאחרים להפליא.

דרך אגב, מבחינה חוקית, פורסמו למשל יומנים של אנשים שנפטרו, בלי לבקש מהם רשות.
למשל, יומנה של אנה פרנק ועוד.

היו כאלה שאף הביעו התנגדות, כמו פרנץ קפקא, שציווה על חברו לשרוף את כתביו והוא פרסמם אחרי מותו של קפקא. מקס ברוד גם ניסה להוריש אותם לאחרים, כשבכלל לא ברור שיש לו זכויות של ממש על כתבים אלה. בנותיה אף מכרו את הכתבים לגרמניה.

בכל מקרה, אנשים עושים שימוש במסמכים אישיים של אנשים אחרים, אף ללא אישור מהם, וכנראה שזה חוקי. בוודאי להורה כלפי ילדו.

המחקר אינו עושה שימוש בפרטים אישיים, ולכן לדעתי זה לא מסריח כלל, אלא זה רצון לגיטימי להתרשם מצורת התקשורת הזו בין המורה להורי התלמידים.

אם זה מפריע, פשוט לא מוסרים מחברות. הרי זה לא שמכריחים אותך. מבקשים.
לא מתאים לך אל תמסרי.
גם אני לא אמסור.
 

dina199

New member
זה לא חשוב כמה הדברים דומים.

פרטיות זו פרטיות. לכן יש גם לןק הגנת פרטיות.
ודווקא מחברת קשר של ילד מסוים לא מכילה שום פרטים זהים של ילד אחר.
גם אם שני הילדים הם א"סים , מערכת יחסים הורים-ילד-איש חינוך ייחודית לכל אחד.
ועדיין גם אם הכל דומה, מחברת קשר זה מסמך פרטי כתוב חסוי.
אין לי בעיה עם מי רוצה לתת מרצונו החופשי, יש לי בעיה עם מי שמבקש .
 


 
אין שום קשר לחוק הגנת הפרטיות,

פגיעה בפרטיות מהי
2. פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
(1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;
(2) האזנה האסורה על פי חוק;
(3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;
(4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;
(4א) פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה, למעט פרסום תצלום בלא השהיות בין רגע הצילום לרגע השידור בפועל שאינו חורג מהסביר באותן נסיבות; לעניין זה, "נפגע" – מי שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין;
(5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001;
(6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;
(7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;
(8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע;
(9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;
(10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד
(7) או (9);
(11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.

תמצאי לי איפה בחוק כתוב שאסור לבקש מאדם דברים אישיים.

אני מבינה שאת לא היית רוצה לתת את זה, וזה נראה לי לגטימי.
לא מבינה מה הבעיה לבקש.
 

dina199

New member
אני מדברת רק על קיומו של החוק,

לא על הנוסח שלו או על הביצוע שלו.
החוק מכיר במשג 'פרטיות' ולכן כולם מכירים במושג הזה.
אין בבקשה המקורית משהו לא חוקי , אבל מה שאין בכלל - זו רגישות לעובדה שאין להתערב לאנשים במסמכים הפרטיים שלהם
 
אבל ברוך השם

אנחנו חיים וגם ילדינו חיים, והיומנים שלנו{מחברות הקשר} הם מאוד אישיים
ואני לא חושבת שיש למישהו איזו זכות מוסרית לבקש את זה מאתנו תחת איזו כותרת של מחקר שאפילו לא ציינו מי עומד מאחרי המחקר.
 
צריכים? ביקשו, אפשר לסרב.

ואם אף אחד לא היה מתייחס, השרשור היה שוקע.

ואם משהו רצה לדעת מי עומד מאחורי המחקר ומה מטרתו - אפשר היה לשאול.
ואם לא רוצים להקפיץ את ההודעה, פונים אל מי שפרסם בהודעה אישית ושואלים.

לא מבינה על מה יצא הקצף. כל מי שרואה בבקשה פגיעה בפרטיותו - פשוט לא חייב לשלוח מחברת. היא ביקשה, ולא חייבים להסכים.
 

TikvaBonneh

New member
זה מה שהסברתי לסטודנטית שפנתה אלי

ושאלה אם מתאים לפרסם פניה בפורום.
שלא תיבהל מהתגובות העוינות, זה רק לטובתה כי זה מקפיץ את ההודעה שלה ויותר אנשים רואים.
 

dina199

New member
תמיד אפשר לסרב.

אבל אפשר גם להפעיל הגיון ישר מראש.

אני למשל יכולה לבקש מסתם אדם ברחוב להתפשט ערום. והוא יכול לסרב. אבל אני הרי לא אבקש ממנו דבר כזה.
 
זה מזכיר לי

איך בשנה שעברה בגן הטיפולי כל שבועיים הגיעה סטודנטית/ רופאה וכדומה עם מחקרים.
עשרות עמודים ושאלות...
הרגשתי כמו שפן מעבדה ממש.
יום אחד התפרצתי על אחת מהן שהפצירה בי שוב ושוב למלא ולהחזיר לה בהקדם שגם ככה אין לי חיים, ואני לא מוצאת שניה לעצמי בתוך כל השגרה אז שתעזוב אותי בשקט.
כולם יצאו לראות מי צועק והופתעו שזו אני, אבל הגיעו מים עד נפש והיא מתחה את הגבול עד הסוף...
 

dina199

New member
ועדיין - אלה היו השאלונים שלהן.

וזה הספיק כדי לשגע.
הם לא ביקשו מסמכים פרטיים שלך .
 
יכלו לבקש עד מחר

גם מיליון שאלונים לא מקובלים עליי.
בנושא אוכל, הרגלי שינה, תקשורת, משחקים...די כבר!
אנחנו לא חייזרים!
ובחיי שאין לי שניה נוספת בחיי להקדיש לזה, אנחנו בהשרדות, סורי
 

randy1982

New member
איך הם אמורים לדעת מה את צריכה

אם לא תעני על השאלות?
לקרוא את המחשבות שלנו, לנחש..?
 

dina199

New member
לפעמים אנשי מקצוע חושבים שהם יודעים

כל כך הרבה וכל כך טוב מאיתנו, שנראה לי שהם בכלל לא צריכים לקרוא מחשבות (או לפחות לשאול שאולות
).

ומבחינתי יש הבדל גדול בין לשאול שאלות או לבקש לענות על שאלון אנונימי לבין לבקש מסמך פרטי חסוי כתוב.
 
למעלה