עזרה בכתיבת תסריט.

shachar51

New member
עזרה בכתיבת תסריט.

שלום רב! שמי שחר פל. אני כותב כרגע תסריט, שהגיבורים הראשיים בו הם חולי סיסטיק פיברוזיס. אני עושה כרגע מחקר על המחלה. אשמח עם תוכלו לענות לי על מספר שאלות. בנוסף לשאלות יש לציין גיל, מין, גובה ומשקל. השאלות: 1) מתי התגלתה המחלה וכיצד? 2) איך הסבירו לך על המחלה? מי הסביר? מה הייתה התגובה שלך ושל משפחתך? 3) כמה אנשים (מחוץ למשפחה) יודעים על המצב שלך? 4) איך אנשים הגיבו/מגיבים כאשר סיפרת להם על מחלתך בפעם הראשונה? 5) איך המחלה משפיעה על תפקודך ביום יום? 6) באיזו תדירות אתה מבקר בבית חולים ובאיזו תדירות מתאשפז ולכמה זמן? 7) באיזו תדירות אתה חושב על מחלתך? 8) האם אתה חושב על המוות לעיתים קרובות? מהם מחשבותיך בנוגע למוות? 9) האם אתה מאמין בדת כלשהי? פרט במידת האפשר. 10) איך היית מגדיר את חיי החברה שלך, לאורך השנים? האם מחלתך השפיעה עליהם? אנא פרט כל השפעה, כולל הקטנה ביותר. התמקד בעיקר בתקופת התיכון אם עברת אותה. 11) מהם הטיפולים היומיומיים שאתה מקבל בביתך? אילו תרופות אתה נוטל וכיצד? 12) האם אתה מקבל/קיבלת טיפול נפשי כלשהו? 13) עד איזו רמה אתה מסוגל לבצע פעילות גופנית כלשהי? (למשל ריקוד במסיבה). עם עברת את גיל 16, מה הייתה יכולתך הגופנית בגיל זה? 14) האם אתה חש שמחלתך משפיעה על הסובבים אותך? איך הסובבים אותך מגיבים כאשר אתה משתעל למשל? פרט כמה שיותר. את התשובות אפשר לשלוח לכתובת המייל: [email protected] תודה רבה מראש.
 

sporTV

New member
לפני

שאני אתחיל להשקיע זמן בלענות על כל השאלות שהצגת כאן אני אפנה אלייך שאלות. הנושא נשמע מעניין מאוד! באיזה מסגרת אתה עושה את הסרט/תסריט? למרות כמות השאלות הנכבדת שהצגת כאן, לא שאלת מי ומה עוזר להתמודד עם כל הבעיות/תרופות/סיבוכים וכו'.... אני מכוון באופן ישיר לעובדה שנראה לי שאתה לא מכיר את איגוד סיסטיק פיברוזיס והעשייה שלו בשבלינו החולים, ולא ניתן ללמוד עלינו מבלי ללמוד עליו. אפרופו מחקר על סי.אף , הידעת שביום שני הקרוב (2.3.2009) מתקיים יום ההתרמה השנתי והוא יכול לספק לך יופי של חומרים אותנטיים ומקוריים כמו "כמה קשה זה לטפל בחולה כשאין מספיק תרומות". והבעייה הכלכלית לא נמצאת רק באיגוד שלנו, אלא בהרבה עמותות/איגודים בעקבות המצב הכלכלי העולם...... בכל אופן, אני מתכוון לענות לשאלותייך, אבל אשמח לקבל פירוט נרחב יותר לגבי התסריט אותו אתה כותב,מטרתו ודרך עשייתו. ייתכן ותקבל כאן טיפים ששווים זהב אם תסביר את עצמך יותר.... בהצלחה!
 

shachar51

New member
אענה בכנות

התסריט לא נכתב בצורה מקצועית כרגע. אני רק בן 18 ועומד לפני גיוס. אני כמובן מקווה שהסרט יופק, אבל אני לא יכול להבטיח את זה. אני אבין אם מישהו לא יהיה מעוניין לענות על השאלות מהסיבה הזאת. הסרט שאני מתכנן הוא סרט אנימציה-פנטזיה בשם "מלאך". אני מעוניין לא לפרסם פרטי עלילה כאן בפורום, אבל לא אתנגד לספר עליהם בהודעות אימייל.
 

orii

New member
ואם אפשר לשאול

מה הקשר שלך ל CF? למה דווקא CF?
 

shachar51

New member
תשובה

לי עצמי אין קשר מיוחד ל-cf באופן ספציפי. לפני כמה שנים ראיתי במסגרת שיעור ביולוגיה סרט תיעודי על המחלה. בנוסף יש לי כמה חברים שחולים במחלות גנטיות אחרות, חלקם חולים סופניים. כמו כן, עבדתי כמה חודשים כסניטר באיכילוב ובמסגרת העבודה נתקלתי בהרבה חולים שונים, בין השאר חולי CF. ושם גם קיבלתי את ההשראה לתסריט. הסיבה העיקרית שבחרתי במחלה הזאת היא שקל יחסית לסביבה להבחין בה בגלל השיעולים הרבים. כמו כן היא מחלה יחסית נפוצה.
 

orii

New member
תודה והצעה

היי שחר, מכיוון שאתה לא עורך סקר אולי במקום סדרת השאלות הקשות שאתה שואל פחות, תפיק יותר מפגישות אישיות עם כמה חולים וראיונות?
 

shachar51

New member
תודה אבל

אני בהחלט מסכים איתך שראיונות אישיים יהיו עדיפים, אבל לצערי זה לא אפשרי כרגע משום שאני מתגייס עוד חודש. אני מתכנן אחרי הצבא לראיין אנשים כדי לשפץ את התסריט אם יהיה צורך, אבל הייתי מעדיף לפחות להתחיל לעבוד על התסריט קודם לכן.
 

orii

New member
בזכותך כבר קיבלנו סיפור מאךף מהירושלמית...

 

shachar51

New member
תודה לעונים עד כה

יעזור לי מאוד אם עוד אנשים יענו. ודרך אגב ירושלמית, בזה שסיפרת לי שגילו אצלך את המחלה בגיל מאוחר את פתרת לי בעיה רצינית בתסריט. תודה רבה!
 
שלום. תגובה לתסריטאי הצעיר

כמה שאלות! אז ככה: 1) מתי התגלתה המחלה וכיצד? השתעלתי הרבה שנים ונתנו לי כל מיני אנטיביוטיקות ומשאפים שלא עזרו עד שהיתה לי דלקת ריאות רצינית ואושפזתי לשבועיים וכתוצאה מהאשפוז הזה עשיתי הרבה בדיקות עד שיצאה האבחנה- סיסטיק פיברוזיס! היום אני בת 18 וחצי ואובחנתי לפני שלוש שנים בערך! (יו איך הזמן טס! כבר שכחתי שפעם לא ידעתי מה זה סיאף!) 2) איך הסבירו לך על המחלה? מי הסביר? מה הייתה התגובה שלך ושל משפחתך? שאלה מעולה. לגמרי. איך הסבירו? אחרי שהשתחררתי מהאשפוז ההוא המשכתי ביקורת פעם בשבוע אצל רופא ריאות והאבחנה יצאה רק אחרי חודשיים, אז ככה: נכנסתי עם אמא שלי לרופא והוא אמר: "הבדיקה הגנטית שעשית יצאה חיובית, יש לך סיסטיק פיברוזיס". ככה קיבלתי את זה. לחלוטין הזוי. אף אחד לא הסביר, לא שאל, לא ענה.. ואני נשארתי לבד עם המחשבות המפחידות והמידע שכתוב בספרים (שהוא מאוד לא מעודד והוא גם לא נכון בכלל לאור המחקרים בשנים האחרונות). טוב, אז התגובה היתה הלם מוחלט לכולם. לי התגובה היתה סוג של התכחשות כי לא הסכמתי לעשות שום דבר שהרופא אמר, שנאתי אותו ואת כל מה שהיה קשור אליו. התחלתי לקבל טיפולי פיזיו פעמיים בשבוע ולאט לאט יותר ויותר ידעתי על המחלה. היום אני חצי פרופסור בסיאף. 3) כמה אנשים (מחוץ למשפחה) יודעים על המצב שלך? מי שיודע זה: בערך 8-9 חברות שלי יודעות שיש לי סיאף, עוד כמה יודעות שיש לי משהו בריאות שבגללו אני מתאשפזת מידי פעם, השכנים שמידי פעם באים אלינו הביתה רואים שאני "מעשנת" אבל מעדיפים לשמור את השאלות לעצמם כנראה, זה בערך מי שיודע... 4) איך אנשים הגיבו/מגיבים כאשר סיפרת להם על מחלתך בפעם הראשונה? איזה שאלות... אהממ זה תלוי איך אני מספרת. התגובות זה החל מ"אוי מסכנה" עד לפחד היסטרי ורצון לנצל איתי כל רגע.. לפני .. :) בד"כ אני דואגת להרגיע את המפוחדים ולהסביר להם את המצב כמו שהוא באמת, זה מחלה לא קלה, צריך לטפל, ועם טיפול נכון אפשר להגיע לזיקנה! 5) איך המחלה משפיעה על תפקודך ביום יום? מה זאת אומרת? האם בגלל המחלה קשה לי לעשות דברים מסוימים? התשובה היא לא. 6) באיזו תדירות אתה מבקר בבית חולים ובאיזו תדירות מתאשפז ולכמה זמן? התדירות היא פעם בחודש זה המינימום- כשהמצב יציב. במקרה שאני מרגישה שינוי בשיעולים או שאני ממש לא מרגישה טוב אז זה יכול להביא שאני פעם בשבוע במרפאה. התאשפזתי 3 וחצי פעמים. (החצי הוא בגלל אשפוז של שבוע שנפסק מוקדם מידי וההמשך שלו אחרי שבוע וחצי לעוד אשפוז של שבוע). אין כזה דבר תדירות אצלי אני לא בנאדם של כללים. למרות שאפשר להגיד שבקיץ אני נוטה להתאשפז. בקיץ לפני 3 שנים התאשפזתי, בקיץ לפני שנה, ובקיץ האחרון. 7) באיזו תדירות אתה חושב על מחלתך? אהממ מה זאת אומרת באיזה תדירות? כל כמה דקות או מה? זה כמו שישאלו אותך כל כמה זמן אתה חושב על עצמך? מה זאת אומרת אתה חי את זה! המחשבות הם לאו דווקא שליליות. האם התכוונת לשאול באיזו תדירות אתה מודאג בגלל המחלה? אם כן אז זה בד"כ בזמן של החמרה במחלה. 8) האם אתה חושב על המוות לעיתים קרובות? כשאנשים שאני מכירה נפטרים מסיאף אז זה גורם לי לחשוב על המוות אבל בד"כ אני ממש לא חושבת על זה. מהם מחשבותיך בנוגע למוות? אני חושבת שאלוקים מחליט כמה אדם יחיה בעולם הזה וזה לא משנה אם יש לו סיאף או אין. כשאובחנתי היו הרבה הרבה מחשבות אבל בגדול במקום שאני עכשיו אני לא חושבת על זה כמעט בכלל. 9) האם אתה מאמין בדת כלשהי? פרט במידת האפשר. כן. אני יהודיה ומאמינה באלוקים. דתיה, חרדית. היהדות נותנת הרבה תשובות להרבה שאלות. התשובה לרוב הדברים הקשים שיש בעולם למשל סיסטיק פיברוזיס הוא שאין באפשרותנו להבין מה שקורה בעולם כי יש מישהו גדול ועצום לאין ערוך מאיתנו שמנהל את העולם, והעבודה שלי היא לקבל את זה שזה טוב לי ולהתמקד רק בטוב כי באמת יש הרבה!! 10) איך היית מגדיר את חיי החברה שלך, לאורך השנים? האם מחלתך השפיעה עליהם? אנא פרט כל השפעה, כולל הקטנה ביותר. התמקד בעיקר בתקופת התיכון אם עברת אותה. זה ממש מעניין לענות! יש סביבי חברה אוהבת ותומכת ב"ה! חיי החברה? מעולים!!!!! ברור שהמחלה שלי השפיעה עליהם, ללא ספק. לטובה כמובן. זה מבגר את כל מי שבא במגע איתי, פתאום עולות מחשבות על הדברים החשובים באמת בחיים. היתה תקופה דיכאונית שחשבתי שאף אחד לא יבין אותי ולא הרביתי לשתף אבל זה עבר מהר. 11) מהם הטיפולים היומיומיים שאתה מקבל בביתך? אילו תרופות אתה נוטל וכיצד? כל יום טיפול פיזיוטרפי בין שעה לשעה ורבע. 2-5 אנהלציות ביום- מי מלח או אנטיביוטיקה באינהלציה. אנטיביוטיקה דרך הפה באופן קבוע פעם ביום וזה במצב הרגיל. כשיש החמרה במצב אז יש עוד אנטיביוטיקה דרך הפה או דרך הוריד. לפעמים אני לוקחת משאף כי יש לי אסטמה גם. ואני לא צריכה קריאונים. 12) האם אתה מקבל/קיבלת טיפול נפשי כלשהו? הוי! ממש לא!! אבל אולי אם לא היה לי סיאף הייתי צריכה לקבל. 13) עד איזו רמה אתה מסוגל לבצע פעילות גופנית כלשהי? (למשל ריקוד במסיבה). עם עברת את גיל 16, מה הייתה יכולתך הגופנית בגיל זה? בהתחשב בכך שאני כל יום מקבלת תרגילי כושר ממאמנת אישית עד הבית :) אני אמורה להיות יותר חזקה מהממוצע. בפועל, לא יודעת. שרירים יש לי אבל זה לא אומר שאני יכולה להשתתף במירוץ עולמי. לא יודעת.. 14) האם אתה חש שמחלתך משפיעה על הסובבים אותך? איך הסובבים אותך מגיבים כאשר אתה משתעל למשל? פרט כמה שיותר. כן היא משפיעה.עניתי על זה כבר קודם. איך הסביבה מגיבה כשאני משתעלת? אהממ כיום, עם טיפול נכון ועקבי אני במשך היום משתעלת מעט מאוד אבל היתה תקופה שלא הייתי מפסיקה להשתעל לרגע. זה לא היה נעים כ"כ. באוטובוס זה מבטים.., מאנשים יותר מוכרים זה- "מה קרה את מקוררת?" ומאנשים קרובים זה צחוקים כמו "אמרתי לך להפסיק לעשן מתי תקשיבי לי סוף סוף?!".. זה הכל!! כמובן שלא נכון להסיק ממני אל שאר החולים כי כל אחד הוא אדם בפני עצמו. בייחוד שאובחנתי בגיל מאוחר ואני מה10% בערך שהלבלב שלהם מתפקד כמו ילד טוב. בלע"ר!! שיהיה בהצלחה בסרט! היה כיף לענות!
 

sporTV

New member
ללא ספק

תסריט משובח! אני חושב שהתשובה שממש מצאה חן בעיניי היא: 12) האם אתה מקבל/קיבלת טיפול נפשי כלשהו? הוי! ממש לא!! אבל אולי אם לא היה לי סיאף הייתי צריכה לקבל.
 

sporTV

New member
ועכשיו.....לתשובותיי

1) מתי התגלתה המחלה וכיצד? בגיל 8 חודשים, לא עליתי במשקל, הזיעה שלי הייתה מלוחה (אחד מהסימפטומים למחלה). 2) איך הסבירו לך על המחלה? מי הסביר? מה הייתה התגובה שלך ושל משפחתך? לקח 8 חודשים עד שאיתרו את המקור לבעיות שלי ולגילוי המחלה ולכן כשסוף סוף מצאו שם לבעייה שמחו שאפשר להתחיל לטפל, אבל ברגע שהוריי קראו בספרים של לפני 20 שנה על הסי.אף עולמם הוחשך כי היה רשום שתוחלת החיים היא מספר שנים ספורות ודברים קשים וכואבים אחרים. 3) כמה אנשים (מחוץ למשפחה) יודעים על המצב שלך? המון. כל מי שאני חושב שרלוונטי שיידע אני מספר לו. 4) איך אנשים הגיבו/מגיבים כאשר סיפרת להם על מחלתך בפעם הראשונה? בדר"כ הם המומים כי לא ניתן לראות עלי חיצונית שום סממן לשום מחלה. התגובות אוהדות ותומכות. 5) איך המחלה משפיעה על תפקודך ביום יום? משפיעה רבות. כל סדר היום שלי מתוכנן לפי המחלה. הרבה שעות טיפול בכל יום, והרבה מטלות הקשורות למחלה כגון ביקורים בבתי חולים, ספורט ועוד. 6) באיזו תדירות אתה מבקר בבית חולים ובאיזו תדירות מתאשפז ולכמה זמן? פעם בחודש כשמצבי יציב ופעם בשבוע כאשר אני באישפוז. מתאשפז לפי החמרות במצב, כ2-3 בשנה למשך כחודש כל פעם. 7) באיזו תדירות אתה חושב על מחלתך? כל העת. בכדי "לחיות" אני צריך לטפל בעצמי. אם לא אטפל בעצמי לא אצליח לממש את כל שאיפותיי שלא קוראים להן סיסטיק פיברוזיס. 8) האם אתה חושב על המוות לעיתים קרובות? מהם מחשבותיך בנוגע למוות? חושב רבות, איך הסביבה תקבל את זה. יש לי המון המון המון ציוד בבית שקשור למחלה, מעניין כמה "ריק" ייווצר אחרי המוות..... 9) האם אתה מאמין בדת כלשהי? פרט במידת האפשר. אני יהודי, אבל מאמין במשפחתי, בעצמי, ברופאיי ובכל מי שעושה למעני בכדי שאוכל לעשות למענו. 10) איך היית מגדיר את חיי החברה שלך, לאורך השנים? האם מחלתך השפיעה עליהם? אנא פרט כל השפעה, כולל הקטנה ביותר. התמקד בעיקר בתקופת התיכון אם עברת אותה. השפיע רבות. נאלצים לוותר על פעילויות כגון מועדונים בהם מעשנים, מסיבות עד השעות הקטנות של הלילה וטיולים שצריכים שינה מחוץ לבית. השפעה חיובית של המצב היא שאתה מגלה מה היא חברות, מי הם החברים שלך ועל מי לא כדאי לך לבזבז זמן. 11) מהם הטיפולים היומיומיים שאתה מקבל בביתך? אילו תרופות אתה נוטל וכיצד? פיזיוטרפיה, ספורט, אנטיביוטיקות, אנזמי עיכול, ויטמינים, אינהלציות ועוד. 12) האם אתה מקבל/קיבלת טיפול נפשי כלשהו? לא. 13) עד איזו רמה אתה מסוגל לבצע פעילות גופנית כלשהי? (למשל ריקוד במסיבה). עם עברת את גיל 16, מה הייתה יכולתך הגופנית בגיל זה? לשם השוואה – כשהייתי בין 13 שחיתי 200 בריכות באימון שחייה 5 פעמים בשבוע, לא מכיר הרבה שהיו יכולים לעשות זאת כמוני. עם זאת, כעת אני בן 21 ועושה ספורט עם חמצן. וגם היום, אני לא מכיר הרבה אנשים שיכולים לרכב על אופניים 30 קילומטרים כפי שאני עושה זאת, עם חמצן. 14) האם אתה חש שמחלתך משפיעה על הסובבים אותך? איך הסובבים אותך מגיבים כאשר אתה משתעל למשל? פרט כמה שיותר. המחלה משפיעה על הסובבים הקרובים אליי. כלומר, משפחה, חברים. הם עוזרים 24 שעות ביממה, בין אם בטיפולים ובכל עזרה נדרשת. התרגלו לשיעולים....אם אני לא משתעל הם חושבים שאני חולה או משהו כזה. להיות חולה סי.אף זה אומר להיות עסוק. זה אומר שהמשפחה שלך עסוקה ואתה צריך הרבה הרבה אנשים טובים כדי שיעזרו לך לחיות. אותם אנשים הם בראש ובראשונה הרופאים והצוות הרפואי שמטפל בך ואיגוד הסי.אף שמסייע כלכלית ונפשית בכל צרה בה נתקעים לאורך הדרך הארוכה הזו שנקראית החיים.
 

shachar51

New member
שאלה לי אליך ספורטיבי

מתי ואיך הסבירו לך שאתה חולה? מה הייתה התגובה שלך?
 

sporTV

New member
שאלה לי אליך

מתי ואיך הסבירו לך שאתה בן ולא בת, ואיך הרגשת עם זה? נולדתי עם המחלה, גדלתי עם טיפולים, לא זוכר בכלל אם אי פעם סיפרו לי, פשוט ידעתי.....התת מודע שלי גדל עם זה... כשאתה קטן אתה עדיין לא מרגיש את את כובד המחלה...לכן כשההורים אומרים לך - הגיע הזמן לטיפול - ואתה לא תמיד מבין למה (כי אתה מרגיש בסדר) אז אתה מבין שיש משהו מוזר, וההורים מסבירים שצריך לעשות כדי לשמור עליך ועם השנים אתה מבין שהמחלה כן חמורה וכן מתפתחת.
 
המשך

אם זה מעניין את מישהו אז שאר הפרטים החסרים שלא כתבתי במכתב הקודם הם: גיל : 18 וחצי מין : נקבה גובה : 167 משקל : 60 בנורמה בנורמה.. כן ירבו כמוני :)
 
למעלה