עזרה בהתלבטות

[פועית]

היי אבי

תודה רבה על העזרה והדוגמאות.
זה נותן לי עוד חומר למחשבה.... בינתיים ממשיכה לחפש בתקווה למצוא משהו סביר, אפילו משרה חלקית בתור התחלה, רק כדי להתחיל להתברג בתחום.
במקביל אני מתחילה לברר על לימודים לסוגיהם... מקווה שאגיע לפתרונות בקרוב.

תודה

 

[פועית]

כן...

על הקונדיטוריה ויתרתי מזמן...
התחומים שמעניינים אותי הם אלה שדפנה רשמה, כמו קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק. רק שעוד לא עשיתי בדיקה אם ניתן ללמוד אותם בזמן קצר יותר.
אומנות ועיצוב פחות מדבר אליי.
תודה

 

[פועית]

עזרה בהתלבטות

שלום,
אני נמצאת בסוג של צומת דרכים וברור לי מאוד שאני צריכה כיוון חדש לפנות אליו. אני בת 34, עובדת היום כמזכירת מנכ"ל בחברת סטארט אפ. העבודה הזו לא מעניינת ולא מאתגרת אותי. לפני כן עבדתי הרבה שנים כמנהלת צוות בבית השקעות. הכיוון אליו הלב שלי נוטה ושאני חושבת שבו הייתי רוצה לעסוק הוא עבודה עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים/מוגבלויות. אני מאוד אוהבת לעזור לאנשים ויש בי אמפתיה מאוד גדולה. בחצי שנה האחרונה אני מתנדבת בכפר של אנשים מיוחדים, וזה מביא לי סיפוק רב ורק מוכיח לי שמקומי כנראה בתחום הזה או דומה לו. התחלתי לחפש משרה בתחום, והייתי במספר מקומות כאלה, אבל ממה ששמעתי עד כה כל המשרות בתחום הזה הן בשכר מינימום או מעט מעליו, וגם אין שום אופק לקידום. כרגע אני בהתלבטות מאוד גדולה - האם לוותר על הניסיון להשתלב בעבודה כזו, שבודאי אמצא בה סיפוק ועניין, אך לא אוכל להתפרנס ממנה ואצטרך ככל הנראה לשלב עבודה נוספת, או לחזור לתפקידים שעשיתי בעבר שלא מילאו אותי, אבל הצלחתי להתקיים בכבוד.
בנוסף, הייתי מעוניינת לעבור הכשרה מקצועית/ לימודי תעודה. למעשה אין לי תואר ושום הכשרה פורמלית ולכן למרות הניסיון התעסוקתי שלי אני מרגישה בעמדת נחיתות כשאני פונה לחפש משרות. מצד שני, אני לא רוצה להירשם ללימודים כלשהם מבלי שהחלטתי מה הכיוון אליו אני פונה.. ובתחום הטיפול ממה שידוע לי גם בעלי מקצוע (למשל עו"ס) מרוויחים שכר שהוא מאוד נמוך, וזה מחזיר אותי לדילמה הראשונה...
מקווה שהצלחתי להסביר בצורה ברורה את הדילמות שלי... ואשמח מאוד לעזרה
תודה

 

[דפנה קינן מור חיים]

אכן התלבטות

פועית יקרה,

ראשית, אני ממש מתנצלת על העיכוב בתגובה.
ולעניינך, את מציגה דילמה אמיתית. שומעים מהכתיבה הרהוטה שלך כמה את אינטליגנטית ומעמיקה. איך קרה שלא למדת משהו עד היום?
ולמה הדילמה שלך אמיתית? כי אכן בתחום של עבודה עם אנשים בעלי מוגבלויות אכן אפשרויות הפרנסה מאוד מאוד נמוכות - עם או בלי תואר אקדמי. בדרך כלל אני מאמינה שאם אנחנו עושים משהו שאנחנו אוהבים וטובים בו, ואם נתמיד - גם נמצא איך להתפרנס ממנו. זה התחום היחיד שאני לא יכולה להגיד את זה בלב שלם.
מצד שני, לחזור או להמשיך לעבוד בדברים שאת לא אוהבת, זה גם לא רעיון כל כך טוב.
אז מה עושים?
אולי ללמוד משהו שמאפשר לעזור לאנשים אך יושב בתעשייה שיש בה יותר כסף? זה יכול להיות קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, הוראה מתקנת ובטח יש עוד רעיונות, אני רק צריכה לדעת שזה מדבר אלייך.
מצד שני, אפשר לעבוד בעבודה קרובה, שמשתמשת בכישורים הבינאישיים שלך ולהמשיך להתנדב עם אוכלוסיות יותר קשות.

כדי להתקדם אני רוצה לשמוע איך את מגיבה לכיוונים האלה.
ואני שוב מתנצלת על העיכוב.

דפנה

 

[פועית]

היי דפנה

ותודה רבה על התגובה
התחלתי לימודים לתואר ראשון במדע המדינה לפני יותר מעשר שנים, ופרשתי מהם בתחילת סימסטר ב' של השנה השנייה. עזבתי כי התחום הזה ממש לא דיבר אליי, הייתי מאוד צעירה כשנרשמתי ולא ממש הבנתי על מה מדובר ולא הייתי חשופה כל כך לתחומים אחרים. בנוסף יש לי קושי מאוד גדול לשבת בהרצאות ולהתרכז. מעולם לא אובחנתי אבל בפועל אני מאבדת ריכוז אחרי כמה דקות, וכך גם בבית - לא מסוגלת לשבת יותר מכמה דקות רצוף וללמוד. זה יצר אצלי פוביה מלימודים, ולכן עד היום למעשה לא חזרתי למוסדות האקדמיה. ולמען האמת זה משהו שמאוד מפחיד אותי גם היום ואני לא מרגישה מספיק בטחון כדי לדעת שאצליח לשבת וללמוד. לפני כ4 שנים עשיתי קורס קונדיטוריה מקצועית כשחשבתי שארצה לעבוד בתחום זה (שם רוב הקורס הוא מעשי אז היה לי הרבה יותר קל), אבל הבנתי שאני רוצה זאת רק כתחביב ולא כמקצוע.
התחלתי לברר בימים האחרונים על לימודים בתחומים שציינת, כמו קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק או חינוך מיוחד. עוד לא בדקתי לעומק, אבל על פניו הם בהחלט נשמעים לי כאופציה מעניינת. השאלה אם כדאי לי בגילי ה"מופלג" להתחיל לימודים לתואר? הרי לא אוכל ללמוד כל יום מאחר ואני צריכה לעבוד במשרה מלאה, וכך עד שאסיים יעברו הרבה יותר מ3 שנים... לא הצלחתי בינתיים למצוא אופציה ללימודים בתחומים אלה שהם יותר ממוקדים ואני אפילו לא בטוחה שיש אפשרות ללימודי ערב במקצועות האלה. ובמידה וכן אני מקווה שבכלל אפשר להתקבל ללימודים כאלה בלי פסיכומטרי (שלי כבר פג תוקפו מזמן..), יודעת שיש הקלות מעל גיל 30, אבל עדיין לא בדקתי לעומק.
למה את מתכוונת בעבודה קרובה? לא בטוחה שהבנתי.

המון תודה על העזרה

 

[דפנה קינן מור חיים]

להגדיר את הפנטזיה

לצערי, כל התחומים האלה דורשים לימודי תואר ראשון מלא, כולל סטז'.
אני לא מכירה תוכניות שמאפשרות ללמוד תחומים אלה כילמודי תעודה או כלימודי ערב.
עם זאת, יש פרנסה נהדרת במקצועות האלה! כשמדובר בעבודה סוציאלית או עבודה עם אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים ללא הכשרה פורמלית (כמו עבודה בהוסטלים), השכר באמת נמוך. אבל לקלינאיות תקשורת יש המון ביקוש, גם במוסדות ציבוריים וגם בקליניקה פרטית, וכך גם למרפאות בעיסוק. כך שאולי כן שווה להשקיע בלימודים.
כשאמרתי "עבודה קרובה" התכוונתי עבודה שאינה עבודה טיפולית ולא ממש עבודה עם אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, אלא משהו "ליד". שהוא אולי יותר שירותי או אדמיניסטרטיבי ומשתמש ביכולות הבינאישיים שלך, אבל אפשר להתפרנס ממנו. ובמקביל להתנדב במסגרות שיתנו לך סיפוק.
אני לא מכירה אותך, את המצב המשפחתי שלך ואת סיפור החיים שלך, אבל כדאי שתבדקי עם עצמך לאן את רוצה להגיע ומה את יכולה להרשות לעצמך כדי להגיע לשם. לפעמים אנחנו לא יכולים להגשים את הפנטזיה כולה וצריכים לבנות תמונה יותר מורכבת של המציאות. ולפעמים אנחנו בכוונה מציבים לעצמנו פנטזיה רחוקה כדי שלא נצליח להגיע...