איום ונורא
הריח של העשן עם החמסין הזה אצלנו.
וגורע מכך זה לראות ילדים סוחבים עצים לאותם מקומות בהם היו אתמול המדורות, ולהבין שהלילה יהיה הרבה יותר ריחני מאמש בגלל כל הרוחות.
משחק הכדורסל היה רק משל לזה שאני סבור שדייט ראשון (דייט ולא פגישה. בהנחה שכל הצדדים כבר ראו, נראו ודיברו קצת) לא צריך להיות דייט קלאסי בסגנון ראיון עבודה. כזה שיושבים בו במקום כלשהו ורק צריכים לפרוש קו"ח והשקפת עולם אחד בפני השני.
במקרים כאלו גם האנשים הישרים ביותר ישקרו, יעגלו פינות ויפריזו קצת. בדיוק כמו בראיון עבודה למקום נחשק.
מעבר לכך שזה משעמם, טרחני ורחוק מהמטרה לשמה התכנסנו.
לא מעט פעמים יוצא לי לראות זוגות כאלו בבית הקפה מתחת לבית: כשהיא מדברת הוא נועץ בה עיני דג ומנסה להראות כאילו כל מילה שלה מעניינת אותו (גם הסיפורים על שולה מהמשרד שתמיד גומרת את הנייר במדפסת ולא ממלאת), שהוא אמפאתי ושהדעה שלה היא הכי נכונה ולא ברור איך מישהו חושב אחרת ("בטח, גם אני תמיד מוריד את הזבל לפני השינה, גם אם גשם ואני מת מעייפות ויש לי אנגינה"). כשהוא מדבר היא נקרעת מצחוק מכל מילה, גם אם היא לא מבינה אותה (אפילו מזה "שאבנר מהכדורגל חשב שהיה אופסייד") וכשהוא מספר על אשתו היא מלטפת לא את שריר האגו ("ולא מבינה איך האישה ההיא יכלה לתבוע ממנו שישלם גם חצי מהחוגים מלבד ה 1200 ש"ח מזונות לילד. אני בחיים לא הייתי מבקשת מהגרוש שלי שקל שאין לו לתת")
כדורסל זה יופי כי מהר מאוד שוכחים שזה דייט ועסוקים במשחק (וגם נצמדים וכל זה), גם ללכת לקניות יחד בסופר יכול להיות יופי, לבשל ארוחת ערב ביחד בבית, לעשות סידורים (בנק, קניון ומספרה) או כל פעילות אחרת שעושים כשכבר חצי שנה יחד. זה מלמד על ההתאמה הרבה יותר מכל דייט אחר.
ולשם שינוי באמת כתבתי ברצינות הפעם.