נכון...
ליתר דיוק בשנת 1887, עם המצאת הגרמופון ע"י אמיל ברלינר (יהודי) שהחליף די מהר את הפונוגרף של אדיסון, שקדם לו. "תקליטי" הפונוגרף (למעשה גליל שהחריץ עובר בהיקפו) היו עשויים משעווה, מאד רגישים (נו, שעווה) לכל מיני דברים והקליטו בממוצע רק שלוש דקות. התקליטים של ברלינר הכילו שמונה עד עשר דקות והיו עשויים מבקליט לפני שעברו לייצור מויניל (הרבה לתוך המאה העשרים), ובגלל זה הם שבירים. תקליט בקליט עבה בערך פי-3 מתקליט ויניל והרבה יותר כבד. תקליטי מהירויות 45 ו-33 (אריך נגן) הופיעו רק עם הגרמופונים החשמליים בשנות החמישים.