עזרה בבקשה
ערב טוב לכולם. אני לא יודעת אם זה המקום המתאים לספר את הסיפור שלי או את הבעיה שלי, אבל אחרי התלבטויות רבות החלטתי שאני חייבת להוציא את זה החוצה. הגעתי למצב שאני כבר לא יכולה לשמור את הדברים בבטן. קודם כל אני אתחיל בזה שאני אספר על עצמי בכלליות: אני בחורה בת 18 מהמרכז, חיילת טרייה שהתגייסה רק לפני מספר שבועות. בדרך כלל אני בנאדם שאוהב להנות מהחיים וצוחקת כמה שיותר. לפני שלוש וחצי שנים גיליתי שאני דו מינית, ע"י כך שהתאהבתי עד כדי כאב במישהי מהשכבה שלי. כמובן שבהתחלה הדחקתי את זה, אבל עם הזמן למדתי לקבל את עצמי ולהבין שאני זו אני ואין שום דרך להשתנות. הדרך לקבלה העצמית היתה ארוכה ומלווה בכאבים נפשיים, מרירות, דכאונות ועצב תהומי עמוק עמוק... אף אחד אינו יודע שאני כזאת. אני גם לא יכולה להרשות לעצמי לספר לחברות, כי אז הורי יגלו על כך ואין שום סיכוי שבעולם שיבינו אותי. הורי חושבים שהומואים ולסביות סוטים ושיש לטפל ב"מחלת המין" שלהם. בכל מקרה, אני לא רוצה להכנס יותר מדי לעניין ההורים והאהבה שהייתה לי בתיכון. כבר כמעט שנה שאני לא בתיכון, ככה שאיכשהו התגברתי על האהבה הענקית החד צדדית שהייתה לי (הבחורה השניה לא ידעה על כך. מעולם גם לא דיברתי איתה). לקח המון המון זמן , אבל לבסוף התגברתי. אני מאמינה שזמן יכול לרפא כמעט כל דבר. אפילו אהבה ומשיכה כזאת. עכשיו אני בצבא כבר חודש בערך וסיימתי טירונות לפני שבועיים. אני חייבת לציין שמאוד פחדתי מהטירונות, אבל עכשיו אני כל כך מתגעגעת. אין לכם מושג עד כמה. עשיתי טירונות של שבוע וחצי ונדלקתי שם על מכי"ת אחת ואני לא יכולה להוציא אותה מהראש. ניסיתי לברר פרטים עליה, אבל ללא הצלחה. עכשיו רק שתבינו- איך שראיתי אותה אני התאהבתי. פשוט כך. כל לילה אני חושבת עליה ומפנטזת עליה ואני נכנסת לדכאון מכך שאני יותר לא אראה אותה. הרי נגמרה הטירונות והיא בטח לא זוכרת אותי. גם עכשיו שאני כותבת את זה פה אני אני מתחילה לרעוד ולבכות מרוב עצב. אני כבר לא יכולה להמשיך עם זה. אני מרגישה שאני פשוט נחנקת מבפנים. חייבת כבר להוציא את זה החוצה, אבל איך??? איך לעזאזל אני אמורה לספר על זה? ולמי? הפורום זה המקום היחידי שאני יכולה להוציא את הכל החוצה. אני כל כך מצטערת שאני מי שאני. הלוואי והייתי נבראת מחדש כבחורה סטרייטית, ולא כאחת שמתאהבת בבחורות שלא יודעות על זה בכלל. אבל מצד שני הייתי גם רוצה להיות עם בחורה. בייחוד עם המכי"ת שבה התאהבתי. בבקשה מכם- תעזרו לי. כל עצה תתקבל בברכה. נ.ב: אני לא מתכוונת לצאת מהארון, אבל אני חייבת לקבל תמיכה כלשהי, גם אם היא וירטואלית.
ערב טוב לכולם. אני לא יודעת אם זה המקום המתאים לספר את הסיפור שלי או את הבעיה שלי, אבל אחרי התלבטויות רבות החלטתי שאני חייבת להוציא את זה החוצה. הגעתי למצב שאני כבר לא יכולה לשמור את הדברים בבטן. קודם כל אני אתחיל בזה שאני אספר על עצמי בכלליות: אני בחורה בת 18 מהמרכז, חיילת טרייה שהתגייסה רק לפני מספר שבועות. בדרך כלל אני בנאדם שאוהב להנות מהחיים וצוחקת כמה שיותר. לפני שלוש וחצי שנים גיליתי שאני דו מינית, ע"י כך שהתאהבתי עד כדי כאב במישהי מהשכבה שלי. כמובן שבהתחלה הדחקתי את זה, אבל עם הזמן למדתי לקבל את עצמי ולהבין שאני זו אני ואין שום דרך להשתנות. הדרך לקבלה העצמית היתה ארוכה ומלווה בכאבים נפשיים, מרירות, דכאונות ועצב תהומי עמוק עמוק... אף אחד אינו יודע שאני כזאת. אני גם לא יכולה להרשות לעצמי לספר לחברות, כי אז הורי יגלו על כך ואין שום סיכוי שבעולם שיבינו אותי. הורי חושבים שהומואים ולסביות סוטים ושיש לטפל ב"מחלת המין" שלהם. בכל מקרה, אני לא רוצה להכנס יותר מדי לעניין ההורים והאהבה שהייתה לי בתיכון. כבר כמעט שנה שאני לא בתיכון, ככה שאיכשהו התגברתי על האהבה הענקית החד צדדית שהייתה לי (הבחורה השניה לא ידעה על כך. מעולם גם לא דיברתי איתה). לקח המון המון זמן , אבל לבסוף התגברתי. אני מאמינה שזמן יכול לרפא כמעט כל דבר. אפילו אהבה ומשיכה כזאת. עכשיו אני בצבא כבר חודש בערך וסיימתי טירונות לפני שבועיים. אני חייבת לציין שמאוד פחדתי מהטירונות, אבל עכשיו אני כל כך מתגעגעת. אין לכם מושג עד כמה. עשיתי טירונות של שבוע וחצי ונדלקתי שם על מכי"ת אחת ואני לא יכולה להוציא אותה מהראש. ניסיתי לברר פרטים עליה, אבל ללא הצלחה. עכשיו רק שתבינו- איך שראיתי אותה אני התאהבתי. פשוט כך. כל לילה אני חושבת עליה ומפנטזת עליה ואני נכנסת לדכאון מכך שאני יותר לא אראה אותה. הרי נגמרה הטירונות והיא בטח לא זוכרת אותי. גם עכשיו שאני כותבת את זה פה אני אני מתחילה לרעוד ולבכות מרוב עצב. אני כבר לא יכולה להמשיך עם זה. אני מרגישה שאני פשוט נחנקת מבפנים. חייבת כבר להוציא את זה החוצה, אבל איך??? איך לעזאזל אני אמורה לספר על זה? ולמי? הפורום זה המקום היחידי שאני יכולה להוציא את הכל החוצה. אני כל כך מצטערת שאני מי שאני. הלוואי והייתי נבראת מחדש כבחורה סטרייטית, ולא כאחת שמתאהבת בבחורות שלא יודעות על זה בכלל. אבל מצד שני הייתי גם רוצה להיות עם בחורה. בייחוד עם המכי"ת שבה התאהבתי. בבקשה מכם- תעזרו לי. כל עצה תתקבל בברכה. נ.ב: אני לא מתכוונת לצאת מהארון, אבל אני חייבת לקבל תמיכה כלשהי, גם אם היא וירטואלית.