עזרה בבקשה

[gfyg]

עזרה בבקשה../images/Emo53.gif

אני אם לשני בנים בני 2,3 אני במהלכם של גירושין מאוד קשים בהם הגרוש שלי נוהג ליצור מצבי לחץ בילדים אם באלימות כלפיי בפניהם פיזית ונפשית(אני מטפלת בכך משטרתית) לאחרונה ה"גדול" שלי החל לקלל ולהפגין התפרצויות זעם חוזרות ונשנות מילותיו הן צמרור לאוזני השומעים-אין לי ספק שהוא שומע את המילים ממשפחתו שמאוד רוצה בטובתם של ילדיי. ניסיתי ליצור מצב של חוסר הבנה למילותיו ובכך חשבתי שיפסיק ויאבד עניין בסוג זה של תשומת הלב... אנא עזרתכם תודה

 

[דסי אשר]

מי שמצוי בתהליכי גרושין קשים - כדאי

לו לקבל עזרה מקצועית- לכל ההיבטיים הרגשים/הבין אישיים, במיוחד אם ישנם ילדים ברקע. ישנה אופציה של מטפל משפחתי פרטי, וישנה אופציה של תחנה לטפול משפחתי- של שירותי הרווחה. ברוב יחידות הרווחה- בתחנות אלה עובדים בעלי מקצוע טובים מאד, שמקבלים לווי מקצועי ברמה גבוהה, לכלום הסמכה/הכשרה זהה למטפלים הפרטיים. ההבדל הוא בכך- שבציבורי לא תוכלי לבחור את המטפל- אבל תשלמי הרבה פחות כסף. בכל מקרה, בתהליכי גירושין, בהם מעורבים ילדים- תכנס עובדת סוציאלית לתמונה על פי הוראת השופט, לגבי שאלת משמורת הילדים. העובדת הסוציאלית קבלה הסמכה במסגרת קורס, לתפקיד של פקידת סעד לסידרי דין, כאר על תעודת ההסמכה חתום גם נציג משרד המשפטים. זהו מינוי של עבודה תחת הוראות חוק = חוק סידרי דין. לכן, אם במילא היא תכנס לתמונה- אז למה לא כבר עכשיו לערב בעל מקצוע- לקטנים קשה פי כמה ממה שקשה לך, ואחת הדרכים לביטוי הקושי- הן הקללות.... פורום, לדעתי, אינו מקום לטיפול בשאלות שאת מציגה. דסי

 

[נעה גל]

אני מצטרפת להמלצה של דסי

נראה לי, שהמצב שלכם בבית כל כך מורכב ועדין שתזדקקי לפתרון כוללני יותר מאשר (מה שאנחנו נותנות כאן בפורום) - "להתעלם ממה שהוא אומר" או "לחבק אותו". אני ממליצה לך מאוד להעזר ביעוץ מקצועי. אני הייתי "הולכת" על ייעוץ בשבילך ולאוו דווקא ספציפית לגבי מה שקורה עם הילד. יעוץ יעזור לך להתמודד גם עם תופעות כמו שסיפרת עליהם וגם יחזק אותך בתוך תהליך, שאני רק יכולה לדמיין כמה הוא קשה עבורך. אחד הדברים שאחותי ואני כועסות בגללו על אמא שלי הוא, שהיא לא לקחה לעצמה יעוץ בתקופה שאבא שלי נהרג (להבדיל מהמצב בו את נמצאת, שבהרבה מובנים מסובך יותר ממה שאמא שלי היתה בו ולא פחות קשה). אני לא יודעת למה היא לא לקחה יעוץ, אולי בגלל שזה היה יקר והעתיד הכלכלי לא היה ברור ואולי בגלל שהיא חשבה שזה זמן שצריך לתמוך ולהשקיע בנו ולא בעצמה (בלי לקחת בחשבון שהיא לא יכולה להוות תמיכה בנו אם היא לא נתמכת בעצמה). התוצאה היא, שבתוך מערבולת האירועים והרגשות הקשים, למרות שעל פניו הכל היה בסדר ואמא שלי מאוד תמכה בנו וכל מי שאני מכירה מעריץ אותה על הדרך בה היא התמודדה, למעשה, מבחינה רגשית היא לא היתה פנויה אלינו (ולמה אפשר לצפות מבחורה בת 28 עם שתי ילדות קטנות שהתאלמנה בפתאומיות?). הדבר נתן (ונותן) את אותותיו גם היום, וחבל. אז מכאן, המון חיזוקים ו

 

[החתולה השחורה]

שאלה "גדולה" מדי לסתם פורום

באינטרנט. אנחנו לא אנשי מקצוע. נראה לי שבשלב הזה, הילדים שלך זקוקים יותר לתמיכה ואהבה ממך, ולפחות מאבקים על משמעת. לא שצריך לשבור את כל הגבולות, אבל בהחלט להתגמש ולאפשר יותר מקום להבעת זעם- שהרי לילדים האלה, ולך, יש סיבות טובות לכעוס על העולם.