אכן כן ושלשום שלחתי לחיים גלעין,
האחראי על אתר הפרטיזנים באתר של לוחמי הגיטאות, טופס ביבליוגרפי מלא אודות סבי, דוד פרידלנדר. סבי, למרות ששורשיו הפוליטיים כנער היו בבית"ר, בשנת 1929 היה בהכשרה של בית"ר במנסרות העץ של נדבורנה, הפך בבגרותו לקומוניסט והיה חבר המפלגה הקומוניסטית הפולנית שהיתה אסורה ע"פ החוק. הביתרים פשוט נכסו אותו לעצמם. ועל כך כותב הפרופסור יהודה באואר במאמרו 'בוצ'אץ' וקרמניץ שתי עיירות בתקופת השואה' בקובץ מחקרים ל"ג של יד ושם שפורסם לאחרונה: (אין מדובר בציטוט מדוייק, והמשפטים הבאים נערכו ע"י ברוח הדברים של פרופסור באואר). הניצולים, המעידים לאחר השואה (שעל עדויותיהם אנו נאלצים להסתמך בהעדר ארכיונים קהילתיים היכולים להעיד על תהליכים שעברו הקהילות) אינם מהווים בהכרח חתך מייצג של הציבור היהודי וקיימת הסכנה של הטיה בכל מה שנאמר על העיירות. נראה שרוב העדים הניצולים באו מן השכבות המבוססות יותר בחברה היהודית, האנטליגנציה ובעלי ההון והעסקים הפרטיים (והסיבות להשרדותם ברורות למדי), בעיקר מהחוגים הציונים והחרדיים כי הם אלו שהגיעו לארץ ישראל ולמערב ערב השואה ולאחריה, בעוד מרבית האוכלוסייה היתה ברובה קשת יום וענייה. אני תקווה שבהפצת סיפורו של סבי אסייע לתיקון ההטיה. מקווה שהעמוד יתעדכן בימים הקרובים. איל.
