עמית אהרנסון
New member
עזיזה בכרם הפלאות
"מפגש רחל" המיתולוגית שבקצה רחוב מל"ן נסגרה, ואת מקומה תפסה "עזיזה" - מסעדה מקסימה עם פיצול אישיות. בצהריים עדיין שומרים כאן על רוחה של רחל המקורית, עם בישולי פתיליות למיניהם, שטרם טעמתי. בערב, לעומת זאת, המקום הופך למעין מסעדת שף שכונתית, כזו של 30-40 סועדים מקסימום, עם מטבחון פתוח שבו מכינים כל מנה מאפס ברגע ההזמנה, עם המון המון ירקות עונתיים וטריים שמוכנים בטיפול מינימלי, עם מוזיקה מקורית ועם עבודות וידאו ארט שמוקרנות על הקירות. כרם התימנים 2.0, אם תרצו. שני הבעלים החדשים של המקום (במקביל לבעלים הקודם של הנכס, שעדיין מעורב), הם בעלי רקורד ארוך תחת פיקודו של השף אייל שני - מי במטבח ומי בפרונט. זה מורגש במידה מסוימת באוכל, אבל למרבה השמחה לא מורגש בפוזה ובאווירה, שאצל שני יכולה לעתים להביא את הסעיף. התפריט לא גדול אבל מאוד מגוון ועם דגש על הכיוון הצמחוני - יש רק שתי מנות בשר, שתי מנות דג והיתר צמחוני כמעט לחלוטין. בהתאם לרוח השכונה (ולרוח הבעלים), המקום "כשר בלי תעודה" - לא מגישים חזיר ופירות ים, ולא פתוחים בשבת.
אכלנו - לסיבוב ראשון: ברוסקטה נהדרת עם מטבוחה, טחינה וסרדינים (מטבוחה מהטובות שיצא לי לקבל אי פעם במסעדה), סלט חם של קייל, שומר, בצל סגול, יוגורט ושמן זית (כל מקום שמגיש קייל ראוי לשבחים בעיני), ניוקי בחמאת מרווה, שהיו במרקם מושלם של עננים והוגשו בשלולית צהבהבה של חמאה ופרמזן. עוד לפני המנות האלה מקבלים פוקאצ'ה חמה חמה (בנייר אפייה, ברור), שמנונית במידה הנכונה, ולצדה צלוחית עם שמן זית טוב וזיתים מתובלים.
לסיבוב השני: 250 גרם של דגים קטנים מטוגנים - ברבוניות ומרלנים. למרות ההבדל בגדלים של הדגים, כל אחד מהם טוגן בדיוק למידה הנכונה, זו ששמרה על העסיסיות והבשרניות שלהם. מעל הדגים, שקומחו קלות לפני הטיגון, זולף רוטב איולי טרי וחם על בסיס שמן זית עם לא מעט פלפל חריף (אוהבים כאן חריף, למרבה השמחה). מנה פנטסטית, לא פחות, שמוכיחה שוב שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים ובחומרי הגלם, ושלא צריך להתפלפל יותר מדי בטכניקות. דג מטוגן, איולי, כוס ערק ליד. שלמות. אכלנו גם ראמפ סטייק עם גרמולטה - מנה טובה ולא גדולה, עם גרמולטה שנקצצה ברגע ההזמנה במטבח והורכבה מפטרוזיליה, שום, לימון, נענע וגם קצת שמיר מפתיע שהוסיף ממד של אניסיות.
קינחנו בטעימה משלושת העוגות שהוצעו באותו הערב - טארט לימון (מעולה עד כמה שהספקתי לטעום - אחרי כפית אחת המהממת חיסלה את הכל), טארט אגוזים וטופי (שאני הכי אהבתי, בעיקר בגלל מרירות קלה שבקלות בקרמל) ועוגת שמנת חמוצה וריבת תותים. הוספנו כוס ערק ובקבוק בירה ליפמנס למהממת ושילמנו 320 שקל (הניוקי היו על חשבון הבית). תפריט היינות קטן מדי, יקר מדי ודורש שינוי דחוף. זו הערתי היחידה. מעבר לכך, מדובר במקום שבכוונתי לאמץ מאוד בחום, וגם לבדוק מה מגישים בו בצהריים. גירסה שפית ומהודקת של תבשיל הבשר בחצילים המיתולוגי של מפגש רחל נשמעת לי כמו משהו שחבל לפספס...
עוד פרטים וגם תמונות למי שמעוניין - אצלי באתר.
חג שמח!
"מפגש רחל" המיתולוגית שבקצה רחוב מל"ן נסגרה, ואת מקומה תפסה "עזיזה" - מסעדה מקסימה עם פיצול אישיות. בצהריים עדיין שומרים כאן על רוחה של רחל המקורית, עם בישולי פתיליות למיניהם, שטרם טעמתי. בערב, לעומת זאת, המקום הופך למעין מסעדת שף שכונתית, כזו של 30-40 סועדים מקסימום, עם מטבחון פתוח שבו מכינים כל מנה מאפס ברגע ההזמנה, עם המון המון ירקות עונתיים וטריים שמוכנים בטיפול מינימלי, עם מוזיקה מקורית ועם עבודות וידאו ארט שמוקרנות על הקירות. כרם התימנים 2.0, אם תרצו. שני הבעלים החדשים של המקום (במקביל לבעלים הקודם של הנכס, שעדיין מעורב), הם בעלי רקורד ארוך תחת פיקודו של השף אייל שני - מי במטבח ומי בפרונט. זה מורגש במידה מסוימת באוכל, אבל למרבה השמחה לא מורגש בפוזה ובאווירה, שאצל שני יכולה לעתים להביא את הסעיף. התפריט לא גדול אבל מאוד מגוון ועם דגש על הכיוון הצמחוני - יש רק שתי מנות בשר, שתי מנות דג והיתר צמחוני כמעט לחלוטין. בהתאם לרוח השכונה (ולרוח הבעלים), המקום "כשר בלי תעודה" - לא מגישים חזיר ופירות ים, ולא פתוחים בשבת.
אכלנו - לסיבוב ראשון: ברוסקטה נהדרת עם מטבוחה, טחינה וסרדינים (מטבוחה מהטובות שיצא לי לקבל אי פעם במסעדה), סלט חם של קייל, שומר, בצל סגול, יוגורט ושמן זית (כל מקום שמגיש קייל ראוי לשבחים בעיני), ניוקי בחמאת מרווה, שהיו במרקם מושלם של עננים והוגשו בשלולית צהבהבה של חמאה ופרמזן. עוד לפני המנות האלה מקבלים פוקאצ'ה חמה חמה (בנייר אפייה, ברור), שמנונית במידה הנכונה, ולצדה צלוחית עם שמן זית טוב וזיתים מתובלים.
לסיבוב השני: 250 גרם של דגים קטנים מטוגנים - ברבוניות ומרלנים. למרות ההבדל בגדלים של הדגים, כל אחד מהם טוגן בדיוק למידה הנכונה, זו ששמרה על העסיסיות והבשרניות שלהם. מעל הדגים, שקומחו קלות לפני הטיגון, זולף רוטב איולי טרי וחם על בסיס שמן זית עם לא מעט פלפל חריף (אוהבים כאן חריף, למרבה השמחה). מנה פנטסטית, לא פחות, שמוכיחה שוב שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים ובחומרי הגלם, ושלא צריך להתפלפל יותר מדי בטכניקות. דג מטוגן, איולי, כוס ערק ליד. שלמות. אכלנו גם ראמפ סטייק עם גרמולטה - מנה טובה ולא גדולה, עם גרמולטה שנקצצה ברגע ההזמנה במטבח והורכבה מפטרוזיליה, שום, לימון, נענע וגם קצת שמיר מפתיע שהוסיף ממד של אניסיות.
קינחנו בטעימה משלושת העוגות שהוצעו באותו הערב - טארט לימון (מעולה עד כמה שהספקתי לטעום - אחרי כפית אחת המהממת חיסלה את הכל), טארט אגוזים וטופי (שאני הכי אהבתי, בעיקר בגלל מרירות קלה שבקלות בקרמל) ועוגת שמנת חמוצה וריבת תותים. הוספנו כוס ערק ובקבוק בירה ליפמנס למהממת ושילמנו 320 שקל (הניוקי היו על חשבון הבית). תפריט היינות קטן מדי, יקר מדי ודורש שינוי דחוף. זו הערתי היחידה. מעבר לכך, מדובר במקום שבכוונתי לאמץ מאוד בחום, וגם לבדוק מה מגישים בו בצהריים. גירסה שפית ומהודקת של תבשיל הבשר בחצילים המיתולוגי של מפגש רחל נשמעת לי כמו משהו שחבל לפספס...
עוד פרטים וגם תמונות למי שמעוניין - אצלי באתר.
חג שמח!
