עזיבה של ילד
טוב, אני לא יודע כ"כ איך להתחיל אבל אנסה להסביר.
אישתי עם תושבת זרה מהפיליפין. הכרנו בפיליפין והיא בישראל כבר 3 שנים + ויש לנו ילד בן שנה וחצי.
היחסים שלנו בסדר גמור, אישתי התאקלמה יפה בארץ, עובדת במקום עבודה שאוהבים אותה והיא אוהבת לעבוד שם.
לפני מספר ימים היא אמרה לי שהיא רוצה לבקר בפיליפין כי אמא שלה קצת חולה וגם היא קצת התגעגעה. הסברתי לי שכרגע כספית אי אפשר וגם אי אפשר לקחת את הילד כי זאת טיסה ארוכה מאודדדד ושהיא תצטרך להמתין קצת. אתמול התווכחנו והסברתי לה שאנחנו אנשים עובדים ולא רעבים ללחם ואנחנו גם עוזרים למשפחה בפיליפן אבל כרגע הוצאה כספית של כרטיס ובנוסף אי אפשר גם להודיע למקום העבודה מרגע לרגע שאת רוצה לנסוע וזה פשוט לא מסתדר עכשיו. היא המשיכה להתעקש ואמרתי לה אני מצטער אבל אי אפשר. וויכוחים התגברו אז אמרתי לה תשמעי אם את תנסעי זה כרטיס לכיוון 1, אני מסביר לך שכרגע אי אפשר ואמא שלך לא חס וחלילה עומדת למות אלא רק חולה ואני מבין את הגעגועים אבל אי אפשר כרגע. אז היא אמרה אוקיי אז אם אתה לא רוצה שאני אשאר תביא לי כסף ואני הולכת. הלכתי למגרה שאני שומר קצת כסף לשעת חירום והבאתי לה כסף, היא ארזה את הדברים, השאירה את הכרטיסי אשראי, התקשרה לחברה שלה וחברה שלה באה לקחה דברים שכביכול אני לא מתשמש בהם (אוכל) ונפרדה מהילד שלנו בבכי מרורים ונסעה לשדה ועזבה.
כשהייתה בשדה אמרה שהיא מאוד מצטערת ושהיא רוצה לחזור אחרי שהיא תחזור מהנסיעה ושכביכול אני זה שלא רציתי אותה בבית (כמובן שזה ממש אבל ממש לא נכון בשום צורה) ושאם אני ארצה שהיא תחזור שאני אגיד לה ו"שבסך הכל היא חייבת לחזור הביתה" וכו' וכו'.
זה הרקע. מכל הסיפור הזה מי שהכי כואב לי עליו זה הבן שלנו, הוא ילד בן שנה וחצי שמאוד קשור לאמא שלו, מאוד. אני רוצה להוסיף שאמא שלו מאוד אוהבת גם אותו ומטפלת בו במסירות ובאהבה. אני פשוט עדין בהלם, בשניה נהייתי אבא חד הורי, אבל אני בן אדם מבוגר ואדע להתמודד עם זה כמה שזה יהיה לי קשה. אבל אני רוצה להבין איך אמא יכולה לנטוש את הילד שלה ברגע של נקרא לזה קריזה. אז כולם אומרים שאצל הפיליפינים זה נהוג ושהם עוזבים את הילדים שלהם לכמה שנים ושזה בסדר. אבל אישתי כבר מעל 3 שנים בארץ, מאוד קשורה לילד, היא לא נמצאת בפיליפינים שהמציאות מצריכה אותה לעזוב, אנחנו באמת חיים פה ברמת חיים טובה ואני פשוט לא יודע מה לעשות. אני לא ישנתי כל הלילה ואני להבין איך היא עשתה את זה? איך היא נטשה אותו? אני כותב לכם את זה בדמעות, אני כ"כ עצוב לי על הילד, אמא שלו פתאום נעלמה ואיך מתמודדים עם זה.
מקווה שתוכלו לי לעזור להבין.
טוב, אני לא יודע כ"כ איך להתחיל אבל אנסה להסביר.
אישתי עם תושבת זרה מהפיליפין. הכרנו בפיליפין והיא בישראל כבר 3 שנים + ויש לנו ילד בן שנה וחצי.
היחסים שלנו בסדר גמור, אישתי התאקלמה יפה בארץ, עובדת במקום עבודה שאוהבים אותה והיא אוהבת לעבוד שם.
לפני מספר ימים היא אמרה לי שהיא רוצה לבקר בפיליפין כי אמא שלה קצת חולה וגם היא קצת התגעגעה. הסברתי לי שכרגע כספית אי אפשר וגם אי אפשר לקחת את הילד כי זאת טיסה ארוכה מאודדדד ושהיא תצטרך להמתין קצת. אתמול התווכחנו והסברתי לה שאנחנו אנשים עובדים ולא רעבים ללחם ואנחנו גם עוזרים למשפחה בפיליפן אבל כרגע הוצאה כספית של כרטיס ובנוסף אי אפשר גם להודיע למקום העבודה מרגע לרגע שאת רוצה לנסוע וזה פשוט לא מסתדר עכשיו. היא המשיכה להתעקש ואמרתי לה אני מצטער אבל אי אפשר. וויכוחים התגברו אז אמרתי לה תשמעי אם את תנסעי זה כרטיס לכיוון 1, אני מסביר לך שכרגע אי אפשר ואמא שלך לא חס וחלילה עומדת למות אלא רק חולה ואני מבין את הגעגועים אבל אי אפשר כרגע. אז היא אמרה אוקיי אז אם אתה לא רוצה שאני אשאר תביא לי כסף ואני הולכת. הלכתי למגרה שאני שומר קצת כסף לשעת חירום והבאתי לה כסף, היא ארזה את הדברים, השאירה את הכרטיסי אשראי, התקשרה לחברה שלה וחברה שלה באה לקחה דברים שכביכול אני לא מתשמש בהם (אוכל) ונפרדה מהילד שלנו בבכי מרורים ונסעה לשדה ועזבה.
כשהייתה בשדה אמרה שהיא מאוד מצטערת ושהיא רוצה לחזור אחרי שהיא תחזור מהנסיעה ושכביכול אני זה שלא רציתי אותה בבית (כמובן שזה ממש אבל ממש לא נכון בשום צורה) ושאם אני ארצה שהיא תחזור שאני אגיד לה ו"שבסך הכל היא חייבת לחזור הביתה" וכו' וכו'.
זה הרקע. מכל הסיפור הזה מי שהכי כואב לי עליו זה הבן שלנו, הוא ילד בן שנה וחצי שמאוד קשור לאמא שלו, מאוד. אני רוצה להוסיף שאמא שלו מאוד אוהבת גם אותו ומטפלת בו במסירות ובאהבה. אני פשוט עדין בהלם, בשניה נהייתי אבא חד הורי, אבל אני בן אדם מבוגר ואדע להתמודד עם זה כמה שזה יהיה לי קשה. אבל אני רוצה להבין איך אמא יכולה לנטוש את הילד שלה ברגע של נקרא לזה קריזה. אז כולם אומרים שאצל הפיליפינים זה נהוג ושהם עוזבים את הילדים שלהם לכמה שנים ושזה בסדר. אבל אישתי כבר מעל 3 שנים בארץ, מאוד קשורה לילד, היא לא נמצאת בפיליפינים שהמציאות מצריכה אותה לעזוב, אנחנו באמת חיים פה ברמת חיים טובה ואני פשוט לא יודע מה לעשות. אני לא ישנתי כל הלילה ואני להבין איך היא עשתה את זה? איך היא נטשה אותו? אני כותב לכם את זה בדמעות, אני כ"כ עצוב לי על הילד, אמא שלו פתאום נעלמה ואיך מתמודדים עם זה.
מקווה שתוכלו לי לעזור להבין.
